למרות שאני חובבת נלהבת של תחרות חופשית – קונה במרכול של רמי לוי ומשתמשת בשירות הסלולרי שלו תמורת 40 ₪ לחבילת "הכול כלול" – הטלפון הקווי שהולדתו, כמוני, עמוק במאה העשרים, נשאר קשור לבזק והטלוויזיה ל-Yes. אולי זו סתם עצלות מצדי. האמת היא שהטלפון בד"כ תקין, YES  מקרינה סרטים לא רעים להירדמות בשעת לילה מאוחרת וגם השירות היה בסדר. כלומר, כשהתקשרתי פעם בשנה לשרות לקוחות, קיבלתי מענה אחרי המתנה של כמה דקות, מה שאי-אפשר לומר על מוקדי השירות של  HOT ושל מתחרים אחרים. אפילו סרטוני הפרסומת עם גידי גוב היו בתחילה משעשעים.

אלא שבחודשיים האחרונים הסרטונים כבר לא מצחיקים ובעיקר, שמתי לב לעליה תמוהה בחשבונות הדו-חודשיים של בזק. חמושה בניסיון טוב מהעבר, התקשרתי כדי לברר את פשר ההתייקרות וכבר עמדתי לאיים על נציג השירות שאם לא יחזירו את  המחיר לקדמותו אני עוזבת אותם ועוברת מיד למתחרים. אלא שהפעם נכונה לי הפתעה לא נעימה. אם בעבר המתנתי לשיחה עם נציג שירות דקות אחדות הרי השבוע, בשלושה ניסיונות כושלים, קיבלתי הודעה כי "זמן ההמתנה ארוך מהצפוי", מקומי בתור הוא 23, 115 ו-83 בהתאמה וזמן ההמתנה הצפוי הוא בין 57 ל-80 דקות! המענה הקולי הציע ברוב נימוס שאשאיר לו מספר טלפון והנציג יחזור אלי מיד כשיתפנה. נעניתי בשמחה להצעה הנדיבה מתוך אמונה שלמה שבזק לא תיתן ללקוחה ותיקה כמוני לחכות יותר מכמה שעות, אבל במשך ארבעה ימים – בזק, כמו המשיח, לא באה, גם לא מצלצלת.

בשלב הזה ממש נעלבתי. אבל כאזרחית ב"מדינה מתוקנת" היה ברור שלא אוותר. ואם בזק מועלת באמון הלקוחות, עלי להתלונן במשרד התקשורת האמור לפקח על חברות התקשורת, בעיקר על חברות מונופוליסטיות כמו בזק. פניתי למלא טופס תלונה באתר של משרד התקשורת אך לפני הטופס הופיעה על המסך הרשימה הבאה. לא הוספתי ולא גרעתי ממנה אות.

רשימת נושאים שאינם בטיפול משרדנו: 
1. ביטול עסקה.
2. תיקון מכשירים סלולאריים ואיכות התיקון.
3. הטעיה בעת ביצוע עסקה.
4. הטעיה בפרסום .
5. חובות כספיים של מנוי.
6. מחלוקת על פרשנות של הסכם התקשרות.
7. הליך תלוי ועומד בפני ערכאה משפטית, לרבות הוצל"פ, או לאחר הכרעה  שיפוטית.
8. אי הגעה או איחור טכנאי.
9. איכות שירות במרכזי שירות פרונטאליים.
10. דרישה לקבלת פיצוי מהחברה.
11. זיוף מסמכים או חתימות.
12. התקנת אנטנות סלולאריות.
13. קרינה מאנטנות סלולאריות.
14. דואר זבל.
15. זמני מענה למתן שירות טלפוני במוקדי שירות

מעניין באילו תלונות מטפל משרד התקשורת. בהתנגשות בין לוויינים בחלל? בהטרדה מינית?

אבל עכשיו הכול ברור. למה שבזק תעניק שירות טוב? הרי אין ללקוחותיה לאן לברוח. יום אחרי שמינה עצמו לשר התקשורת, פיטר ראש הממשלה את מנכ"ל המשרד שהוביל רפורמה לכניסת שחקנים חדשים לשוק הטלפוניה הקווית. במחי יד הוסר מעליה איום התחרות ובזק חוזרת לפעול כמונופול, כמעט כמו משרד הדואר בשנות השבעים של המאה הקודמת כשאזרחי ישראל חיכו ארבע שנים לקו טלפון.  השבוע התברר גם שנתניהו  תכנן את המהלך הזה עוד לפני השבעת הממשלה כשהחתים את כל שותפות הקואליציה על הסכמה גורפת לכל חוק ולכל תעלול שייזום בשוק התקשורת. ראש הממשלה לא מאבד רגע במסעו להשתלט על המדיה בישראל. הוא יודע שהממשלה החדשה שהרכיב מתנדנדת ולא ברור מה תוחלת החיים שלה. הוא חייב למהר לעשות את השינויים הדרושים כדי להכפיף את כל ערוצי המדיה למרותו.

צריך להודות שנתניהו עובד קשה כשר התקשורת. לא רק שפיטר את המנכ"ל אבי ברגר יום לפני שהלה היה אמור להיפגש עם הממונה על ההגבלים העסקיים בעניין תלונה שהגיש נגד בזק, אלא אף הספיק לחתום, ביומו האחרון כשר האוצר, על דרישה לתשלום 17 מיליון שקל מערוץ 10 ובזה חיסל במחי יד את סיכויי ההישרדות של הערוץ היחיד שמראה עדיין הבהובים של עצמאות עיתונאית. הוא לא היסס לעשות זאת בניגוד להמלצת אגף התקציבים ובניגוד להחלטת מועצת הרשות השנייה להעניק לערוץ רישיון שידור.

אין ספק שביבי הוא חבר טוב שמקפיד לגמול לחברים הנאמנים לו. ראו כיצד הוא מחזיר טובה לשאול אלוביץ, הבעלים של בזק ו- Walla אחרי שהאתר תמך בו לאורך מערכת הבחירות האחרונה והסיר כל ידיעה העלולה לפגוע בראש הממשלה. הטובה הזאת שווה לבעלי השליטה בבזק ממון רב. כתוצאה מפיטורי ברגר ומסמוס הרפורמה בטלפון הקווי, עלה ערכה של בזק בבורסה במאות מיליוני שקלים!  איך קוראים למהלך כזה אם לא הפרת אמונים? על מעשים דומים הורשע אהוד אולמרט בפרשת "מרכז ההשקעות. בנימין נתניהו, ראש הממשלה ושר התקשורת נתן טובת  הנאה ענקית לחברה פרטית. בתמורה יקבל Walla רישיון לפתוח ערוץ חדשות שיתפקד כ"ישראל היום" של המדיה הטלוויזיונית.

הסיפור של בזק הוא רק הסיפתח למערכה שהתחילה השבוע לטיהור התקשורת מעיתונות ומעיתונאים עצמאיים ולגיוס מה שיישאר ממנה לטובת נתניהו. האם יש במרחב הפוליטי מישהו שמסוגל להפר את המזימה?  מעבר לנזק הכספי ללקוחות הטלפוניה, האם העיתונות החופשית תוכל לשרוד כלכלית? באין תקשורת עצמאית, האם יישאר משהו מהדמוקרטיה הישראלית?