כשאירוע האמנות הכי חשוב והכי מרכזי בישראל פותח את עונתו ה- 54 עם מופע של שלום חנוך, האם יש כאן אמירה? בוודאי, אמירה ברורה לחלוטין, אם כי יש מאחוריה נימה מלנכולית. כעת, כשחלפה יותר משנה מאז שאריק איינשטיין הלך לעולמו, אחרי קיץ ששיאו היה במופע המחווה לזכרו של אריק בפארק הירקון, מופע שהיווה מעין מדורת שבט לאומית, מגיעה העת להכתיר את שלום חנוך כמלך הבלתי מעורער של הרוק, הפופ, הפולק, והמוזיקה הישראלית בהווייתה העכשווית.

השנה חוויתי (כפי שפורסם כאן) מופע של שלום חנוך במועדון בארבי בתל-אביב, במסגרת "חיות לילה" שלו, בדיוק בליל השנה האזרחית החדשה בין 2014 ל-2015. זה היה ימים ספורים בטרם שחרר שיר ראשון – "תמיד זה עכשיו", המחזיר אותך בטקסט, בנרטיב ובצלילים לימים ההם. ערגה חזקה, זיכרונות. מתוך האלבום "המקרה והטעות", שהוקלט בביתו של שלום חנוך, אלבום הסולו ה-12 מתוך שלל האלבומים בהם הוא שותף. גם בגיל 69, הקיבוצניק הצעיר מחבורת לול, ממשיך ליצור שירים חדשים לצד סבב הופעות המקבץ קהל רב, לוקח את הרגעים שבין מחוגי הזמן משנה אזרחית אחת לשניה כדי להמשיך ולהעביר את המסר המוזיקלי.

ההשקה הרשמית של האלבום החדש היתה בסוף השבוע בבבריכת הסולטן בירושלים בפתיחת פסטיבל ישראל. חגיגה, ועוד איזו חגיגה. חנוך עלה לבמה עם הרכב הנגנים הקבוע שלו – משה לוי בפסנתר, המונד ואקורדיון, רוני פיטרסון בגיטרות, זיו הרפז בגיטרת בס, אשר פדי על התופים, טל אבירם בקלידים ויוסי פיין בגיטרות ובס נגנים אורחים נוספים – נועה איילי בצ'לו ואבי סינגולדה בגיטרה חשמלית. חנוך אירח שלושה מטובי היוצרים מבצעים – דני סנדרסון, יהודה פוליקר וברי סחרוף.

לא נתעכב כאן שוב על הנאום של שרת התרבות והספורט, שהתקבלה בקריאות בוז על-ידי רוב הקהל. קריאות הבוז התחלפו למחיאות כפיים, שעלה מיד על הבמה עם נגניו ופתח את המופע שזרם באופן מצוין בין שיר לשיר ממיטב להיטיו: השירים שיצר עם אריק איינשטיין ולהיטי תמוז המיתולוגית. שלום ידע לשלב גם שירים שאינם נמנים על הלהיטים הבטוחים ולהזכיר לקהל שהוא יוצר מבצע של חומרים רבים ומגוונים.

שיאי הערב התרחשו במהלך השתתפות האורחים, ברי, דני ויהודה, כל אחד מהם לחוד מול שלום חנוך בצמד שירים. האווירה התחממה במיוחד כאשר דקות ספורות לפני הצטרפותו של יהודה פוליקר פתחו אנשי האבטחה את המחסומים ואפשרו לקהל רב לזרום לקדמת הבמה ולהפוך את המופע לחגיגה מוזיקלית משותפת מלווה בריקודים.

באופן אישי וכמי שנכח במופע הראשון של שלום חנוך ולהקת תמוז כאשר חיממו את אריק איינשטיין והצ'רצ'ילים באמפי' שכבר לא קיים בגני התערוכה בתל-אביב אי שם בשנות השבעים, הרגעים החזקים מבחינתי היו ביצועי השירים ההם של תמוז. לא התביישתי לאחוז גיטרת אוויר ואפילו לדפוק על הקלידים בדמות גדר האבטחה ליד הבמה, כמיטב המסורת של החגיגות במועדון צוותא עם החבר'ה מחוף פרישמן. גם המחוות לאריק איינשטיין נגעו בי, שלא לדבר על הקטע הפינק פלוידי מ"הצד האפל של הירח", שיוסי פיין דחף ודפק עם מיתרי גיטרת הבס שלו.

זה היה זה טקס חגיגי וחגיגת רוקנ'רול ישראלית שורשית הניזונה מהרזומה ומההיסטוריה המוזיקלית של אחד מ"אבות המזון" של המוזיקה הישראלית. בסופו של עניין הכל מסתכם בקטע הבא – "סוף עונת הרחצה עם שירלי, יש מחנק מריח מרחקים, שירלי על החוף שוב לא תשיר לי, היא אולי תשאיר לי רק צביטה קטנה, של מיתרים דקים, קומץ נשיקות בחול ומלח, שירלי טסה חזרה מחר, לא, אנ'לא בוכה זה רק נדמה לך, כן, לא אחכה לך, זה סיגריות זה, מה שזה ניחר, כן, כן זה ניחר. סוף עונת הרחצה, עם הדמעה שלחצה, בתוך השקט שחצה, אותי את שירלי". שלום חנוך אחד ועוד ששת אלפים שלום חנוכים הצווחים את שיריו בגרונות ניחרים.

ליין אפ: אדם בתוך עצמו, קח לך אשה, מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר, מה שיותר עמוק, תמיד זה עכשיו (עם אבי סינגולדה), רומן אמיתי, לא יודע איך לומר לך, אהבה שקטה, ילדים של החיים (עם ברי סחרוף), ככה וככה (עם ברי סחרוף), עץ השדה, חרש נושבת (נועה איילי מצטרפת בצ'לו), פנס הרחוב, אנשים, תפסתי ראש (עם דני סנדרסון), שיר דרך (עם דני סנדרסון), אמא שלי, חתונה לבנה, המרה והטעות, למה לי לקחת ללב (עם יהודה פוליקר), לך לפסיכיאטר (עם יהודה פוליקר), מחכים למשיח, בגלגול הזה. הדרן: אהבת נעורי, הדרכים הידועות, סוף עונת התפוזים, מאיה.