Skip to content

יש לבחון מחדש את הרעיון השגור של שתי המדינות

הערבים לא יכולים להשמידנו, אבל בהחלט יכולים לנגוס בנו. וזה מה שעומד בבסיס רעיון שתי המדינות שבו הם נאחזים. זו תפיסה שיש לה שורשים עמוקים בהיסטוריה של האסלאם הערבי ובתרבותו. זה אותו "זמן ערבי" מפורסם, והאסטרטגיה הידועה שלו להתגבר על אויביו
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

אין צורך להיות מומחה גדול בעולם הערבי ובאסלם כדי להבין את הקורה סביבנו. די בכך שאנו חיים כאן והדברים קורים לנגד עינינו בעוצמה רבה ובאינטנסיביות גדולה. כמובן שדרך התקשורת לסוגיה השונים, וספרים שמתפרסמים, אנו ניזונים גם ממידע מקצועי מספיק רחב וממצה בנדון.

לנוכח המציאות המאוד כאוטית ואכזרית הפוקדת בשנים האחרונות את העולם הערבי סביבנו, מוטלת עלינו חובה לאומית עליונה לבחון מחדש את הרעיון השגור של שתי המדינות לשני העמים. זו איננה נוסחת פלאים שהורדה אלינו משמיים.

בשעה שעקרונות הריבונות המדינתית נשחקים באזורנו עד עפר, על ידי לוחמי המדינה האסלמית הברברים ושלוחותיהן הרבות, ומגילת זכויות האדם מושלכת על ידם אל בורות המים היבשים של מדבריות ערב, ואיש איננו יודע כיצד תיראה מפת האזור בעוד שנה, זה לא הזמן להקמתה של מדינת ננס פלשתינאית שתאחז בגרוננו.

הקמת מדינה לפלשתינאים בגבולות 67, שירושלים המזרחית בירתה ולה נמל בעזה, שאניות מלחמה אירניות וטורקיות יעגנו בו דרך קבע, היא נוסחת התאבדות למדינת ישראל. זו מלכודת שאסור ליפול אל תוכה. זה לא משחק ילדים, ואין כאן מקום להימור עם ההיסטוריה.

נתניהו מתחייב שוב לנאום בר אילן וחזון שתי המדינות. אחרי הבחירות (צילום מסך)

הקמת מדינה כמו ישראל, וגם מדינות אחרות בעולם, והבטחת קיומן כרוכים באלימות רבה. בפרט זה בולט באזורנו. אינני מכיר מציאות אחרת. אלו הן עובדות חיים. כמובן שאין בכך כדי להצדיק מעשים שאל לנו לעשותם, גם מן הבחינה המוסרית-אנושית וגם מן ההיבט התועלתי הצרוף של הדבר.

ישראלים רבים וטובים בתוכנו אינם יכולים לחיות עם מציאות קשה זו ומעדיפים לברוח אל עולם מדומיין של שלום ושלווה עולמיים. קצרה נפשם. הם רוצים שלום עכשיו ומיד. מאחר ולאיש מאתנו אין שליטה וריבונות על המציאות – לא על הגורל, לא על חוקי הטבע וגם לא על מרבית מעשי האדם – מה שנותר בידי אנשים טובים אלה הוא להעמיס על כתפינו את מלוא נטל האחריות לדברים, ולחיות ברגשות אשם תמידיים שלא עשינו די. לדידם, הכול תלוי אך ורק בנו, ואילו רצינו השלום היה פורץ כבר מזמן. זה אנו הרעים, אנו הכובשים, אנו הגזענים והפשיסטים, אנו הקולוניאליסטים, אנו מייסדי מדינת האפרטהייד וכו'.

חברה של בוגרים איננה חברת ילדים ולא תנועת נוער. חברה של בוגרים חייה במציאות הריאלית ומתמודדת עמה באופן מושכל, מקצועי וענייני ככל שניתן. היא איננה מחפשת דפוסים גאוליים למיניהם, שיסתירו ממנה את המציאות ויובילו אותה אל עבר פתרונות משיחיים שסופם אסונות, הרס וחורבן.
השמאל הדוגמתי בישראל חייב להבין שאמונתו הדתית כמעט בערכים האנושיים האוניברסליים איננה יכולה להוות תחליף לבחינה עניינית של המציאות, ולגיבוש מדיניות הנשענת על גישה ראציונאלית ומקצועית לדברים. חובה זו מוטלת גם על הימין הקיצוני בתוכנו.

נראה, שהעולם הערבי כולו איננו מקבל את קיומנו במרחב הענק שלו. אי אפשר לצמצם את הדברים רק לבעיה הפלשתינאית. יותר מכך, הפלשתינאים מהווים מנוף בידי הערבים כדי לדחוק את ישראל החוצה ולהיפטר ממנה. הערבים אינם רוצים בפתרונה של הבעיה הפלשתינאית. הם רוצים את הפצע הזה פתוח ומדמם. אילו רצו, הדברים היו נפתרים באחת. מדינת ירדן הייתה מדינתם, כפי שהיה המצב לפני מלחמת ששת הימים. ואנו, בהסכם פשרה היסטורי, היינו מעבירים לידיה חלקים נרחבים מיהודה ושומרון, אך בפירוש לא את כולם.

הערבים אינם יכולים להשמידנו בעת הזאת, אך הם יכולים לנגוס בנו עוד ועוד. וזה מה שעומד בבסיס רעיון שתי המדינות שהם נאחזים בו. זו תפיסה שיש לה שורשים עמוקים בהיסטוריה של האסלם הערבי ובתרבותו. זה הזמן הערבי המפורסם והאסטרטגיה הנודעת שלו להתגבר על אויביו.

"הכיבוש" הוא חלק מן האסטרטגיה הגדולה של הערבים להחליש את ישראל ולפוררה. זו מציאות שבמובנים רבים נכפתה עלינו. אנו רוצים להיחלץ ממנה אך איננו יכולים לעשות כן, בטרם ייווצרו התנאים המאפשרים להגיע לפתרונות ריאליים, שיבטיחו את שרידותה ושגשוגה של ישראל לאורך דורות.
הפלשתינאים קוראים היטב את המפה הפוליטית בישראל, ומזהים את דבקותו של השמאל בערכים האוניברסליים כדבר שמעביר אותו על דעתו וגובר על כל שיקול  דעת אחר. הם רואים כיצד הוא יוזם פניה – מעל לראשה של ממשלה ישראל הנבחרת – לאומות העולם שיתמכו ברעיון שתי המדינות, וכיצד הוא מוציא את דיבת הארץ רעה בקרבן. הפלשתינאים מנצלים זאת היטב, והשמאל משחק לידיהם כמו ילד תם. במעשיו אלו הוא משתף פעולה עם הפלשתינאים ועל כן הוא איננו מוסרי בעליל.

אין ספק שסיפור זה הוא לב ליבו של הקונפליקט הגדול בין השמאל לימין בישראל, שהוא מיותר, אין בו כל הצדקה וניתן וצריך למונעו.

 

5 Comments

  1. מנצל
    28 ביוני 2015 @ 13:20

    אלוהים! כמה מלל ובסוף אותן מסקנות שטחיות שניתן לסכמן באותן סיסמאות שהימין אוהב להפריח שוב ושוב כדי לשכנע את עצמו שנשאר בו איזשהו קמצוץ של מוסר אנושי.
    הכיבוש נכפה עלינו, אנחנו רוצים להיחלץ אבל לא יכולים. כמה מנותק אתה יכול להיות? איך הגיעו ח-צ-י מ-ל-י-ו-ן יהודים לשטחים האלה תסביר לי??? ארזו את המזוודות בדמעות ואמרו "נו יאללה אין ברירה אלא להגר"?

    • נמרוד נוי
      29 ביוני 2015 @ 6:23

      היי מנצל,
      ראשית לכל תודה על שטרחת לקרוא את מאמרי. כמובן שאינך חייב לקבל את הרעיונות הגלומים בו. אך חשוב לי שתדע שדבריי נגזרים מתשתית חשיבתית ומקצועית רחבה. אני כבר מזמן אינני כבול בחלוקה בין ימין לשמאל ושומר לעצמי את הזכות לחשוב באופן עצמאי וענייני. במאמר קצר אי אפשר להתייחס לכול. ההתנחלויות הן קודם כל עובדה קיימת ואינני רואה לנגד עיניי אפשרות דמוקרטית ישראלית לפנותן. בעניין זה מקובל לדבר על גושי התיישבות ולכן מצאתי לנכון שלא לעסוק בכך במאמרי זה. עיקר דבריי מתייחסים למציאות הנוראית הסובבת אותנו שמחייבת חשיבה חדשה באשר לתפיסת שתי המדינות. אשר למוסר – גם הקיום שלנו כאן הוא עניין מוסרי. והדיון צריך להיות האם שתי המדינות הוא פתרון שיבטיח את קיומנו או לא.

      • עמית מנדלזון
        29 ביוני 2015 @ 9:32

        נמרוד, ראשית אין שום דבר מקצועי במאמר שלך ולמרות המילים היפות פה ושם כל המאמרים שלך ללא יוצא מהכלל מציגים עמדה ימנית קשיחה, למרות שאתה מסרב בכל תוקף להיקרא ימני, כדאי שתביט במראה קודם. שנית אפילו אתה קורא להתנחלויות "התנחלויות" ולא ישובים, כך שגם אתה מבין שעובדה בשטח איננה ממש עובדה. ולבסוף כמו כל אנשי הימין אינך מציג פתרונות אינך מציע הצעות אתה פוסל רעיונות של השמאל. אתה מעדיף לשלוט על עם אחר ולשלול ממנו את זכויותיו בטענה מוסרית כביכול. מוסר חד צדדי לחלוטין. האלטרנטיבה של שתי מדינות תסכן הרבה פחות את קיום מדינת ישראל משתי האלטרנטיבות האחרות: המשך כיבוש ושליטה על עם אחר מפורר את המדינה קורע את יחסי החוץ שלה ומשאיר אותה מבודדת בשטח עויין. מדינה אחת לשתי עמים לא יפתור את הבעיה רק ייצור בעיה כפולה. שימור הרוב היהודי מחד ומאידך התנגדות אלימה של אלו שלא רוצים להיות בני חסות של היהודים. מעבר לזה ההתנשאות שמקורה בחשיבה שהחלטה של ישראל חייבת להתקבל על ידי הפלשתינים. ושנינו יודעים שהם לא יסכימו עם החלטה של פחות ממדינה עצמאית, אז ישראל "החליטה" אז מה ???

        • נמרוד נוי
          29 ביוני 2015 @ 10:17

          היי עמית מנדלסון, ברוך שובך אלינו. נעלמת משהו.
          במאמרי האחרונים שהתפרסמו מעל במה זו הרביתי לעסוק בנושא שתי המדינות לשני העמים ולא אחזור כאן על טיעוני. רק אומר, שמאמריי האחרונים זכו לעניין רב, ומונה השיתופים שלהם מצביע על מאות רבות של אנשים שמצאו צורך לעניין את חבריהם ברשתות החברתיות שלהם בפייסבוק. ולי אין חברים שיריעו לי. וזה סימן שדבריי הם חשובים, הגיוניים, מקצועיים, ראויים ועונים לצורך של אנשים לקבל תשובות עולמות למציאות הקשה והמורכבת בה אנו חיים. כל טוב ובידידות קולגות – נמרוד נוי

    • שרה
      29 ביוני 2015 @ 14:32

      אתה מנותק מנצל. השמאל הישראלי היה מזמן בשלטון אילו טיפל בבעיות הפנים של ישראל: חינוך, כלכלה, חברה, פשיעהה, ניצול משאבים ציבוריים על ידי טייקונים, כל כך הרבה בעיות שצריך לטפל בהן בתוכנו. על מה השמאל דואג ולמען מה ומי הוא נלחם? נו, באמת. אתה חושב שהכל בידינו כאשר מדובר בבעיות חוץ? אהבתי מאד את הרעיון שמעלה נמרוד, להחזיר את השטחים המיושבים בפלסטינים חזרה לירדן. והשטחים שהיו אדמות מדינה – על זה אפשר לדבר. וירושלים? ברור שהיא בירת ישראל.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן