כניעה / מישל וולבק  הרומן השישי של מי שנחשב לגדול הכותבים הצרפתיים של זמננו או לפחות למסקרן שבהם עשה את דרכו אלינו במהירות שיא. סביר שהדבר קרה בשל הסמיכות לפיגוע במערכת המגזין הסאטירי "שרל הבדו", מה שהגדיל את העניין בו אולם דווקא בעניין הזה נדמה לי שאפשר להירגע: עלייתו של האסלאם תישאר ככל הנראה אקטואלית גם בעוד כמה חודשים או שנים.

פרנסואה, גיבור וולבקי די טיפוסי שקל שלא לחבב, הוא פרופוסור לספרות בסורבון. השגרה המשעממת שלו יכולה הייתה להימשך כך לנצח לולא התרחשו במדינה שינויים פוליטיים דרמטיים. מערכת בחירות סוערת במיוחד בצרפת השסועה של שנת 2022 מובילה לקואליציה המבהילה אותה מובילים מארין לה פן מן הימין הקיצוני ונשיא צרפת החדש, מוחמד בן-עבס העומד בראש מפלגת האחווה האיסלאמית.  "כניעה" הוא דיסטופיה מהסוג שקל מאוד להתחבר אליו ואין צורך בדמיון יוצא מגדר הרגיל בשביל לדמיין תסריט מהסוג שמצייר וולבק, גם אם סביר להניח שמרחק הזמן הקצר שבו הוא רואה את הדברים קורים לא באמת אפשרי.

כניעה מאת מישל וולבק, הוצאת בבל, תרגמה מצרפתית: עמית רוטברד, 279 עמ'

ארבע רכבות, שלוש חתונות והיעלמות / זולא, צ'כוב, קריין, קונן-דויל  הרביעי בסדרת מיני זיקית הוא הצדעה ללא פחות מאשר רכבת הקיטור, אשר הגיחה אל העולם לפני מקרוב ל-200 שנה ושינתה אותו לבלי היכר. ארבעה סופרים גדולים, אמני הסיפור הקצר לוקחים חלק בהצדעה הזו, שאפשר לראות בה גם הצדעה לסופרים הללו. אמיל זולא (שרבים מכירים אותו בעיקר בעקבות פרשת דרייפוס ופחות בשל היותו כותב נהדר), ארתור קונן דויל, הלא הוא יוצרו של שרלוק הולמס, אנטון צ'כוב מי שנחשב על ידי רבים לגדול אמני הסיפור הקצר עד עצם היום הזה וסטיבן קריין האמריקני שאותו הכרתי פחות ואני מניח שגם רבים אחרים כך, אך התברר לי כהפתעה נעימה וטובה. ארבעת הסיפורים הקצרצרים הולמים את השאיפה של המיני זיקיות לאפשר אתנחתא ספרותית קלה, לא מחייבת, נדמה לי, אבל גם עם ערך ספרותי אמתי. עבורי זו הייתה בעיקר תזכורת לכמה אהבתי פעם את צ'כוב, עד כמה הוא טוב ועד כמה כדאי לשוב אליו מפעם לפעם.

ארבע רכבות, שלוש חתונות והיעלמות מאת זולא, צ'כוב, קריין וקונן-דויל\ הוצאת זיקית, תרגומים: אנמרי בארטפלד, גל נולמן ורחלי סעיד, 111 עמ'

אף שרציתי עוד קצת עוד / חיים גורי  ספר השירים ה-15 (תלוי איך ומה סופרים) של אחרון משוררי דור הפלמ"ח. גורי כבר בן 92 ועל אף שלפחות לפי מקבץ השירים הזה נראה שיש לו עוד הרבה מה לומר, רמז שלא יכתוב עוד שירים. והנה, אחד היפים שבספר, "הספרים": עוֹד מַשֶּׁהוּ עַל הַסְּפָרִים. שֶׁהִתְלַוּוּ אֵלֶיךָ. / שֶׁהֲרֵי אַתָּה הוּא בֶּן-חֲלוֹף וְהֵם הַנִּשְׁאָרִים. / לֹא פַּעַם תמהת כיצד מִתְקַיֵּם לוֹ הָרֹעַ , / שֶׁאֵין לוֹ מַרְפֵּא, הַמְּצַפְצֵף עָלֵינוּ מֵעֲבָרִים / עַל אַף כָּל הַסְּפָרִים. / וְשָׁמַעְתְּ  צְוָחוֹת עוֹלוֹת וְשֶׁמְּעַת שְׁתִיקָה רוֹעֶמֶת, / פּוֹסֵעַ וְעוֹבֵר בֵּין הַפְּגָרִים, / כְּאִלּוּ לֹא נִכְתְּבוּ וְלֹא נִקְרְאוּ כָּל הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה. / חִידָה הִיא הַמַּכְאִיבָה לַהֶסְבֵּרִים./ הָיָה הָיָה אִישׁ שֶׁהָיְתָה בְּבֵיתוֹ סִפְרִיָּה נֶהֱדֶרֶת / וּבָהּ רִבּוֹא סְפָרִים, מִן הָרִאשׁוֹנִים וְעַד הָאַחֲרוֹנִים. / עַד שֶׁנּוֹכַח לָדַעַת שֶׁכָּל הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה / לֹא הִפְחִיתוּ מֵהָרַע בִּזְמַן  מִן הַזְּמַנִּים. / אִם כָּךְ, חָשַׁב הוּא בְּלִבּוֹ  מָה צֹרֶךְ לִי בְּאֵלֶּה, / וְשָׁלַח אֵשׁ שֶׁעֲשָׁנָהּ הַמְּעֻבָּה  תִּמֵּר  בַחַלונִּים / וְצַר הָיָה לְךָ עַל הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה שֶׁלֹּא עָלָה לְאֵל יָדָם / לִמְנֹעַ עַד הַיּוֹם וְלוּ   מֻכֶּה  אֶחָד וְלוֹ יָרוּי אֶחָד / וְלֹא דִּמְעָה אַחַת נִגֶּרֶת, / אֶלָּא רַק לַעֲבֹר מִדּוֹר לַדּוֹר וּלְסַפֵּר עַל הֱיוֹתָם.

אף שרציתי עוד קצת עוד מאת חיים גורי, הוצאת הקיבוץ המאוחד ודניאלה די-נור, 87 עמ'

[related-posts title="'הַצָּעָה לְסֵפֶר'"]