[rating=5]
תשמעו סיפור: במדינה רחוקה חוברים יחד אנשי עולם תחתון, המשטרה ורשויות החוק – כדי לעשות כסף ולצבור כוח על חשבון המוני העם העשוקים שמחפשים פרנסה ונלחמים על הלחם. באותה מדינה מסתבר, כדי לחיות טוב, אתה חייב להיות אדם רע. זו הפילוסופיה על רגל אחת, ולעזאזל ערכים ורדיפת האמת והצדק.
יותר מזה: העניים הרעבים והמובטלים נאלצים גם הם לרמות ולגנוב כדי לשרוד. כדי להכניס צבע לסיפור יש גם סקס, כלומר זונות, הרבה זונות, וגם מעט רומנטיקה. כדי לסכם: הרעים הם פושעים, רוצחים גנבים וזונות. אולי כולנו זונות? מתוך העלילה המורכבת צפה ועולה מחאה חברתית חריפה ונוקבת נגד הממסד הימני ונגד הקפיטליזם החזירי.
מזכיר לכם משהו?
זה הסיפור של "אופרה בגרוש", שכתב ברטולד ברכט בעקבות "אופרת הקבצנים" של ג'ון גיי. ברכט הוסיף שירים, שקורט וייל כתב להם מוזיקה נפלאה – והנה לנו אחת מיצירות המופת של התיאטרון במאה ה-20. הקטע המוזיקלי המפורסם ביותר מתוך היצירה הפך לקלאסיקה: הבלדה של מקי סכינאי, הגנגסטר הכריזמתי וגיבור המחזמר.
למרות שעברו רק כמה עשרות שנים מאז שהועלה המחזמר לראשונה על הבמה, נראה לי שהעלילה של ברכט תמימה משהו לעומת מה שמתרחש היום בעולמנו המשתנה במהירות, ולכן המתרגם דורי פרנס הכניס, בעיקר לקראת הסיום, כמה משפטים אקטואליים ורלוונטיים לימינו אלה. בעיקר הוא הכניס לטייקונים ולפוליטיקאים תאבי הבצע והשררה, שכולנו מכירים או לא מכירים. כמה מהטייקונים או משרתיהם שישבו בקהל (זו היתה בכורה חגיגית) זעו באי נוחות על כסאותיהם, אחרים שמרו על פאסון, כמו שהם יודעים – וחזרו לביתם לספור את המיליונים.
ההפקה של התיאטרון הקאמרי, בבימויו של גלעד קמחי, עשירה, וצבעונית, מבדרת ובועטת. לעיתים מסורבלת, מה שפוגם בזרימה של ההצגה, אבל בסך הכל מדובר באחת ההפקות המרשימות והחזקות שהועלו בתיאטרון הישראלי בשנים האחרונות.
למרות שמקי סכינאי הוא גיבור ההצגה, הוא אינו הכוכב היחידי. לצידיו כמה דמויות משנה שנוכחותן אינה פחות חזקה ומשמעותית. איתי טיראן הוא מקי סכינאי כריזמתי ושרמנטי, אבל לעיתים מלוקק ונחמד מדי לטעמי. גדי יגיל מצויין בתפקיד ג'ונתן ירמיהו פיצ'ם, כשלצידו עירית קפלן בתפקיד אשתו סיליה גדולת הממדים השופעת אנרגיה וביצ'יות.
התפקיד הקשה ביותר בהצגה הוא של מירב שירום, בתפקיד פולי פיצ'ם, בתם של בני הזוג ואהובתו של מקי סכינאי. הרבה מחמאות אני מעניק לשירום, שנוגעת ללב ומפגינה ביצועים מרשימים במשחק, בשירה ובתנועה. לעיתים נראה לי שהתפקיד מעט גדול עליה וחסרה בה הכריזמה המתבקשת. טובות גם כנרת לימוני והלנה ירלובה בתפקיד הזונות-מאהבות של מקי. ועל כולם מגיעות הרבה מחמאות לשחקן ותיק, שעושה תפקיד לא גדול, אבל מרשים ונוגע ללב: יוסי גרבר המצוין. בירכתי הבמה מנצח רועי אופנהיים על חברי התזמורת הסימפונית חיפה, שמעניקים עוצמה וקצב לעלילה.
לפני 80 שנים ראיין ברכט את עצמו ושאל מה לדעתו הביא להצלחה של "אופרה בגרוש". וברכט משיב: "חוששני שכל הדברים שלא היו חשובים לי – העלילה הרומנטית, סיפור האהבה, המוזיקה". ומה היה חשוב לך שאל ברכט את עצמו – והשיב: "ביקורת החברה".
ב"אופרה בגרוש" של הקאמרי יש הרבה בידור ומוזיקה, אבל זו בחירה לגיטימית של הבמאי, ואין בכך כדי להמעיט מהביקורת החברתית הנוקבת המועלית במחזה. כך שאפשר ליהנות מכל העולמות: מאורגיה של שחיתות ורומנטיקה ומכתב אשמה חריף נגד החברה החזירית, שבה הרעים מנצחים את הטובים. לכו לראות.