Skip to content

הסכם המעצמות עם איראן הוא בבחינת הכשרת השרץ

מבחינת אזרחי ישראל, הסיפור הוא חיים ומוות ולא פטפוט דיפלומטי. כאן עוסקים בדיני נפשות. הפלת מגדלי התאומים בניו יורק והפיגועים האחרים באירופה, לא ממש הפרו את שלוות החיים הטובים במערב. כמו גם הפליטים המוסלמים שהולך ומתעצם באירופה. כי כולנו בני אדם, ומה חזק ומהותי יותר מהחיים באשליות ובהכחשות
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

אם יש משהו המסמל יותר מכל את ההסכם של ששת המעצמות הגדולות עם איראן היא עצם התמונה בה נציגיה יושבים שווים מול שווים סביב שולחן אחד עם שרי החוץ של המעצמות. אין משהו שמסכם טוב יותר את הדברים מאשר תמונה זו. מעתה איראן חברה מן המניין במועדון הסגור והיוקרתי של המעצמות הגדולות. זו תמונה שתיזכר לדיראון עולם כסיפור נגיפותו של המערב אל מול האסלם הרדיקלי לסוגיו.

אובמה ונתניהו. המותרות שלהם הם החיים והמוות שלנו (צילום ארכיון: הבית הלבן)

אפשר לצפות את הדברים במילים יפות בזכות הדיפלומטיה והדיבור הישיר, ולראות זאת כניצחון התמימות הטהורה והתקווה האנושית לשלום ולאחוות עמים וכל הטוב האנושי האפשרי, ומה יותר נשגב מכך. ואפשר לזהות כאן את רפיונו הגדול של המערב וחולשת רוחו אל מול הברברים.

כך או כך, לגבינו הישראלים הסיפור הוא סיפור חיים ולא פטפוט דיפלומטי נחמד כזה או אחר. כאן אין מקום רב לפוליטיקל קורקט. כאן עוסקים בדיני נפשות. נדמה שהפלת מגדלי התאומים בניו יורק והפיגועים האחרים באירופה עדיין לא יכולים להפר את שלוות החיים הטובים של המערב. גם מספר הפליטים המוסלמיים ההולך ומתעצם באירופה נראה עדיין רחוק ולא מאיים. ואנחנו רק בני אדם ומה חזק ומהותי יותר מאשר חיים באשליות ובהכחשות.

ההסכם שנחתם עם איראן מכיל בתוכו יסודות חזקים של הימור עם ההיסטוריה ולקיחת סיכונים גדולים ובלתי מחושבים כראוי. עצם אמירתו החוזרת של נשיא ארצות הברית על כך שלא הייתה ברירה אחרת להסכם שנחתם, היא כשלעצמה בעייתית ומחדדת את הדברים יותר מכל. מה, המשך החרם הכלכלי העולמי על איראן ואף החרפתו, ושמירה על אופציה צבאית להריסת התשתית הגרעינית שלה בבוא העת כשיידרש הדבר, האם זו איננה אפשרות?

אכן, במונחים של הפתעה בהיסטוריה ייתכן שההסכם עם איראן יניב פירות טובים. איראן תזנח עם הזמן את פעילותה הגרעינית הצבאית, תפסיק את מעורבותה בטרור במזרח התיכון ובעולם כולו, ואולי אף תסיים את משטר האייטולות שלה ותצטרף בזאת לעולם הנאור. יתכן אף שהחיבוק הזה עם המערב והקשרים הכלכליים שיתפתחו יעשו את המלאכה. אולי, מי יודע, ואשרי המאמין.

בינתיים, נדמה שאיראן רק קיבלה זריקת עידוד מן המעצמות למעשיה. המערב איננו יכול לה ומכאן שהדרך פתוחה בפניה להגשמת חלומותיה להגמוניה ראדיקלית באזורינו, וזאת תחת מטריה עתידית של נשק גרעיני. בשקלול ההסתברויות השונות תחזית זו היא הרבה יותר ריאלית מאשר התקווה שתתחוללנה תמורות גדולות לטובה באיראן. קשה לראות את משמרות המהפכה מוותרים במהרה על השליטה שלהם במדינה והתגמולים הכלכליים האדירים בהם זוכים אנשיה, ואת משטר האייטולות נמוג ונעלם.

לא צריך להיות ראש ממשלה בישראל כדי להסתייג מן ההסכם שחתמו המעצמות עם האיראנים. אך, משנחתם ההסכם יש להידבר עם המעצמות, ובראשן ארצות הברית, ולעמוד עמן על הקפדה יתרה באכיפת סעיפי ההסכם על איראן והבטחת מלוא הפיקוח הנדרש לשם כך, ועל חבילת תמיכה צבאית ומדינית בישראל כנגד.

שרשרת ארוכה של שגיאות וטעויות של המערב

אי אפשר שלא להתרשם מסדרת ההחלטות של המערב בעת האחרונה – באשר לקורה במזרח התיכון ולהתפתחויות הקשות במרחב האסלמי הערבי – כשרשרת ארוכה של שגיאות וטעויות המצביעות על מציאות והלכי רוח הדוחים מעליהם כל אפשרות לקיומם של תהליכי קבלת החלטות איכותיים וראויים. מאידך, אינני סבור שזו תחילת הסוף של המערב. אדרבא, זו תחילתו של תהליך שיעורר את המערב לשנס את מותניו ולחזור לחזית העולמית ולאחריות המתבקשת לנעשה בעולם ולהובלתו. עדיין המערב חזק יותר מכל גורם עולמי אחר – כלכלית, צבאית, טכנולוגית, חברתית ותרבותית וכו'.

אשר לברק אובמה עצמו, קשה שלא להתרשם שבמנהיגותו קיימים כשלים המסכנים את ארצות המערב וידידותיה. נדמה שהוא תופס את עצמו כיודע כל ואין לו צורך להפעיל את מגוון הגורמים המומחים והמייעצים בארצות הברית וגם מחוצה לה. כמו כן מתבקש גם לשאול כאן שאלות נוקבות באשר לשיטת הממשל באמריקה, המאפשרת לנשיא לפעול בצורה בעייתית כל כך.

אני מאמין בגבולות ובאיזונים, ובוודאי שמסתייג מכך שלפתע קם אדם בבוקר והנה הוא יודע טוב יותר מאחרים מה נכון לעשותו. זה תמיד רע ושבעתיים כאשר מדובר בנושא משרה בכירה כמו נשיא ארצות הברית. כמי שאמון על איכותם של תהליכים קבלת החלטות אני מתקשה להאמין שהתנהלותו של ברק אובמה נגזרת מתהליכים איכותיים שכאלה. נדמה, שיותר מאשר הוא היה קשוב לדברי היועצים, הם התיישרות עמו ואימצו את גישתו הכללית.

בעבר כבר היו נשיאים גאוליים שכאלה בארצות הברית. היה ג'ימי קרטר, הנוצרי המאמין והאידיאליסט, שהוביל את הסכמי קמפ דיוויד לשלום עם מצרים, ותומך נלהב עד היום בזכויות האדם, ובשל כך גם בהקמתה של מדינה פלשתינאית. והיה הפרופסור למדעי המדינה וודרו ווילסון, שעם סיום מלחמת העולם הראשונה ב- 1917 הוביל עמדה אידאולוגית המאמינה בדמוקרטיזציה, הגדרה עצמית ודה-קולוניזציה, שיש הסבורים שתמיכה עיוורת ברעיון זהו הייתה לאחד הגורמים שהביאו לפריצתה של מלחמת העולם השנייה.

ואל לנו להיבהל מנשיא גאולי כמו אובמה. ובמקום שעלינו לעמוד על שלנו יש לעשות כן אפילו במחיר של עימות עמו. מנגד, יש לעשות הכול כדי להידבר עם הממשל בארצות הברית ולפעול לשיתוף פעולה מיטבי עמו ככל שניתן. בעניין זה בהחלט יש לבוא בביקורת לראש הממשלה בנימין נתניהו.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן