Skip to content

מפלגת העבודה לאן? מציונות א' לציונות ב'

מפלגת העבודה חייבת להבין שתפקידה בהיסטוריה תם וכל שנותר לה הוא לתמוך ביצירת השינויים החשובים במערכת הפוליטית ולהשתלב בהם. הפוזה הנוכחית של אופוזיציה לוחמת ואלטרנטיבה לשלטון היא ילדותית מגוחכת וחסרת אחריות. אין בה כלום
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

בכל תרחיש אפשרי שניתן לחזותו, פרט להפתעה בהיסטוריה, מפלגת העבודה כפי שהיא כיום איננה יכולה להוות אלטרנטיבה לבנימין נתניהו ולליכוד. צרורים פה יחד גורמים חיצוניים למפלגה ופנימיים. גם אם נתניהו ייפול מחר, קרוב לוודאי שהעבודה תמשיך לקרוס ולהצטמצם ולא תוכל להחליפו.

בוחרים מן הימין המתון, מן הפריפריות השונות וגם קצת יותר לאומיים, אינם יכולים לחבור למפלגה המסמלת עבורם את הציונות הקלאסית, את הממסד האשכנזי ואת האליטות, וזה בלבד כבר סותם את הגולל על שאיפותיה לבכורה. גם רוח היתר של השמאל הגאולי השורה בתוכה בעוכריה.

אפילו לא מראית עין של אלטרנטיבה. לא כל שכן מנהיגות (צילום ארכיון: ציפי מנשה)

ואם נוסיף על כך את התופעה הדורית הקשה של חולשת המערכת הפוליטית בישראל – על רקע חולשתן היסודית של כלל מערכותינו הציבוריות, ובראשם הממשל ומוסדות המדינה השונים, המייצרים יחד הפסדים עצומים למדינה ולחברה, והצורך לחולל מפנה גדול בהם – נבין עוד יותר עד כמה הפוליטיקה העכשווית במצב רע. עד כמה אנחנו OUT. ועד כמה יש לשנות את הדברים מן היסוד.

ואם גם נראה שהניגודים בין העבודה לליכוד במובנים רבים הם פיקציה, ולמעשה אין כיום הבדל מהותי בין השתיים בכל האמור לשאלות החברתיות-כלכליות בתוכנו, ואף באשר לשאלת השאלות של הבעיה הפלשתינאית, ונבין בהקשרה שלא הכול תלוי אך ורק בנו, וששאיפתנו לשליטה ולריבונות על המציאות היא בלתי אנושית וחורגת ממידת אדם, זה בלבד מספיק כדי להמחיש לנו את התמורות הגדולות שעלינו לעשותן פנימה.

'מה שהיה הוא שיהיה' בפוליטיקה היא עבודת האלילים של דורנו

יהא עלינו להיפרד מכל מה שמוכר וידוע כפוליטיקה ישנה. נידרש לשנות מן היסוד גם את מערך המפלגות הקיים כיום וגם את דרכי התנהלותן, ערכיהן ותרבותן. וככל שנמשיך להתעקש ולצעוד בדרכי העבר ואף להתהדר בנוצותיהן כך יתעצמו עוד יותר ההפסדים הנגרמים לנו.

לצערי, הנצחת הקיים ועשיית עוד מאותו הדבר ומה שהיה הוא שיהיה, זו המציאות המאפיינת יותר מכל את הפוליטיקה שלנו. זו עבודת האלילים של דורנו. בל נטעה, כניסת אנשים צעירים למפלגת העבודה, יהיו טובים ככל שיהיו, אינם ערובה וגם לא תחליף לעשיית הדברים שצריך לעשותם. אדרבא, לעתים צעירים אלה, שחלב ימי התום של תנועות הנוער עדיין מרוח על שפתותיהם, הם השמרניים הגדולים ביותר בתוכנו ובולמי השינויים הנדרשים.

די להאזין לדבריהם של חברי מפלגת העבודה, ושל העומד בראשה יצחק הרצוג, כדי לקבל אישור לתקיעותה הגדולה בעבר. תוכן הדברים הנשמעים וסגנונם, הרציונאלים שמאחוריהם והרוח המלווה אותם, כולם משדרים יושן וארכאיות. שום דבר היכול להצביע על חדשנות, יצירתיות ופריצות דרך. גם אם לא נשקיע בחשיבת עומק נדרשת וראויה ובתהליכים איכותיים של עיון והגות באשר לפוליטיקה שלנו, אלא רק נגרד במקצת את פני השטח הדביקים, נבין מיד שטוב במציאות זו לא יצמח כאן ולא יניב פירות.

בספרי על הפוליטיקה הישראלית "לקראת פרדיגמה חדשה" אני בוחן את הסיבות והגורמים השונים להיווצרותה של מציאות זו, מצביע על הכשלים המקשים עלינו לשנותה, וממליץ על כיווני דרך חדשים ועל מה צריך לעשות לכשקמים מחר בבוקר.

תם עידן בישראל

מפלגת העבודה חייבת להבין שתפקידה בהיסטוריה תם. כל שנותר לה הוא לתמוך ביצירת השינויים החשובים במערכת הפוליטית ולהשתלב בהם, ובכך ולאפשר את המשך תרומתם המאוד חשובה של אנשיה לפוליטיקה ולמדינה. היא עצמה איננה יכול להוות את הפלטפורמה לשינויים הנדרשים. הפוזה הנוכחית של אופוזיציה לוחמת ואלטרנטיבה לשלטון היא ילדותית מגוחכת וחסרת אחריות, ומלבד טיפוח של אשליות ופגיעה בטוב שצריך לעשות למען מדינת ישראל, אין בה כלום.

אם יצחק הרצוג אכן רואה עצמו כראש ממשלה עתידי של מדינת ישראל עליו להתחיל ולחשוב במונחים החדשים המתחייבים, וסיסמתו צריכה להיות: תם עידן בישראל – עוברים מציונות א' לציונות ב'. עוברים מדיבור רם ונשגב על כוונות טובות וערכים נאצלים לפעולה נמרצת ותכליתית להבטחת טיב פעולתן של מערכות חיינו הציבוריים, מתוך הבנה שמוסדות איכותיים משפרים ומיטיבים את חיינו. זה הדבר שיבטיח יותר מכל את איכותה של הדמוקרטיה שלנו ואת האינטרס הציבורי הכולל, יגביר את הלכידות בעם, ויחזק את תחושת החיים הטובים בארץ. זה המהפך האמיתי שעלינו לחולל. ואם הוא איננו מזהה כך את הדברים סימן שאיננו ראוי להוביל את עם ישראל בעת הזאת.

בראיה שכזו, וכצעד ראשון לשינוי פני הפוליטיקה הישראלית, על מפלגת העבודה להצטרף בהקדם לממשלת אחדות לאומית, וזאת כדי לעצור את ההידרדרות המסחררת של הפוליטיקה והמשילות בישראל אלי תהום, ועל מנת שלא להפקיר את השטח בידי המפלגות הדתיות והימין הקיצוני. אך, מבלי שנחולל שינויים תרבותיים וערכיים במערכת הפוליטית ובדרכי התנהלותן של המפלגות שום שינוי מערכתי לא יוציא אותנו מן הבוץ. זהו לב ליבו של העניין.

השיח הציבורי בשאלות השלום והביטחון וחברה וכלכלה הוא חשוב, אך בעיקרו איננו פוליטיקה, ואת זאת עלינו לדעת. רק אם נלמד להפריד בין 'הגיון המדינה' ל'היגיון הפוליטיקה' נוכל להתחיל לטפל בפוליטיקה כנדרש.

3 Comments

  1. נמרוד נוי
    27 ביולי 2015 @ 14:58

    תודה שרה על תגובתך הנאה למאמרי.
    אינני מתכוון למיזוג בין הליכוד לעבודה אך כן סבור שיש כיום קרבה גדולה יותר בין השתיים. לגבי שינויים במערכת הפוליטית אני מתנסח כך בספרי על הפוליטיקה הישראלית "לקראת פרדיגמה חדשה": "ניתן כיום להצביע על שני מעגלי חלוקה והזדהות חדשים ומטה-אתוסים, המחלקים את החברה הישראלית לשני גושים גדולים: הראשון מגלם בתוכו את רוח הליברליזם, הנאורות והמודרנה, כשהדמוקרטיה בשביל אנשיו היא מערכת ערכית מעצבת, והוא מתמודד עם המציאות 'על דרך היצירה'. ואילו השני מכיל בתוכו את כל הכוחות בארץ המתייחסים לדמוקרטיה כאמצעי להשגת רוב להחלטות שלהן מטרות שבטיות, דתיות, גאוליות ולאומיות קיצוניות, והוא מתמודד עם המציאות 'על דרך ההתגלות' ". מקומה של מפלגת העבודה הוא בפלטפורמה שעל בסיסה תקום המפלגה ההגמונית הדמוקרטית-ליברלית החדשה.
    החומרים שלי נשלחים מדי פעם לתקשורת, ומשום שאינני אדם מוכר וידוע, כמו רבים אחרים, אינני נספר וזה כל הסיפור מדוע דבריי אינם נשמעים מעל גבי התקשורת המסורתית. ככה התקשורת עובדת ולמעשה בזאת היא משרתת נותנת את ידה להנצחת המצב הקיים במדינה ומשרתת את הקבוצה השלטת במדינה.

    • שרה
      27 ביולי 2015 @ 20:08

      נמרוד, שתי המפלגות הגדולות בישראל רואות עצמן ליברליות, מודרניות, ונאורות. לקצוות הקיצוניות והכיתתיות אין מה להציע לרוב הגדול ואין סיכוי שאי פעם הדמוקרטיה תרשה שלטון של קיצוניים מכל סוג שהוא. ההבדלים העיקריים נובעים בעיקר ממדיניות כלכלית וחברתית מחד ומדיניות חוץ מאידך. מצער ומייאש שלתקשורת יש אג׳נדה משלה ואותה היא משרתת: כסף והרבה. לדעתי הדרך היחידה בה אפשר לנסות ולהשפיע היא מבפנים: להצטרף למפלגה ולהיבחר לכנסת. בכל המפלגות יש אנשים טובים והגונים, והלוואי וירבו כמוך שם.

  2. שרה
    27 ביולי 2015 @ 14:12

    נמרוד, כרגיל – מעניין,הגיוני והלוואי וייושם. התהליך של מיזוג בעמדות בין שתי המפלגות התחיל מזמן, מאז שחרות הפכה לגח״ל ומפא״י התנערה מהשם הזה והפכה לעבודה. שיתפתי את המאמר בפייסבוק וטוב היה לו נסית להופיע בתכניות טלויזיה כמו ״לונדון וקירשנבאום״ ״מבט שני״ ואולפן ששי, כיום התקשורת הוויזואלית קובעת את סדר היום שלנו, ואתה צריך להיות שם כדי להשמע ולהשפיע.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן