הפיחות הזוחל במעמדו של המנהיג העליון של המהפכה האסלאמית באיראן, עלי ח'אמנאי, הביא את מקורביו לפתוח בקמפיין לביצור לתדמיתו ומעמדו באיראן. בקמפיין, מוצג ח'אמנאי כדמות צנועה ועממית והביוגרפיה שלו נצבעת ברטוריקה מיתית שיעית. האם ניתן ללמוד מכך משהו על משבר המנהיגות באיראן המשוסעת?

מאת רז צימט

ב-19 בפברואר דיווחה סוכנות הידיעות האיראנית "פארס" המזוהה עם האגף הימני-שמרני בפוליטיקה האיראנית על הרגלי הטיסה של המנהיג העליון, עלי ח'אמנאי. הדיווח, שמבוסס על זיכרונותיו של אחד הטייסים המלווים את המנהיג בטיסותיו ברחבי איראן, נועד להעיד על צניעותו ועל אורח חייו הפשוט של ח'אמנאי.

הטייס סיפר, בין היתר, כי המנהיג האיראני נוהג לטוס בדרך כלל בטיסות "רגילות" לצד אזרחים פשוטים, מתעקש שלא למנוע מאזרחים לגשת אליו במהלך הטיסה ומסרב לקבל שירות מיוחד ביחס ליתר הנוסעים. כך, למשל, סירב ח'אמנאי לאכול מצלחת פירות, שהוגשה לו באחת הטיסות, כיוון שיתר הנוסעים במטוס לא קיבלו פירות בארוחה שהוגשה להם. על-פי הדיווח ב"פארס" מסתפק בדרך כלל המנהיג העליון בכוס תה ובעוגה קטנה במהלך הטיסה.

דיווח זה על צניעותו של ח'אמנאי מהווה ביטוי נוסף להאדרת דמותו מצד מקורביו. באפריל 2011 הופץ באיראן סרטון YouTube המתעד דרשה דתית, שנשא דרשן תפילות יום השישי בעיר קום, חוג'ת אל-אסלאם מוחמד סעידי. בדרשה סיפר איש הדת מפי מקורבי המנהיג העליון, כי בשעה שיצא ח'אמנאי מרחם אמו פרצה המיילדת בצעקות וטענה, כי הוא קרא "יא עלי", קריאה הנהוגה בקרב השיעים ומתייחסת לאימאם השיעי הראשון, עלי בן אבו-טאלב.

ביטוי נוסף להאדרת דמותו של ח'אמנאי ניכר לפני מספר חודשים בסרט התיעודי "הופעתו המחודשת [של האימאם השנים-עשר] קרובה מאוד". בסרט זה, שעורר עניין רב במיוחד באיראן, נטען, כי יש לפרש אירועים, שהתרחשו במזרח התיכון בשנים האחרונות, כעדות לשובו הצפוי של "האימאם הנעלם". יוצרי הקשר קישרו בין דמויות פוליטיות מרכזיות במזרח התיכון לבין דמויות, שהופעתן מסמנת על-פי מסורות שיעיות שונות שובו של המהדי [המשיח על-פי האמונה השיעית; ר"צ]. בסרט נטען, כי ח'אמנאי הוא סייד ח'וראסאני, שצפוי על-פי המסורת השיעית להנהיג את קהילת המאמינים לקראת שובו של האימאם.

בשנתיים האחרונות גברו המאמצים מצד הממסד השמרני באיראן לבצר את מעמדו הפוליטי והדתי של המנהיג העליון. ניתן לראות במאמצים אלה תגובה ישירה להחרפת קריאות התיגר על מנהיגותו הפוליטית ועל סמכותו הדתית של ח'אמנאי, שגברו באופן משמעותי בעקבות המשבר הפוליטי, שפרץ לאחר הבחירות לנשיאות בקיץ 2009. כך, למשל, יצאו כמה אנשי דת בכירים בספטמבר 2009 כנגד פסיקתו של ח'אמנאי בנוגע לעיתוי יומו האחרון של חודש הרמדאן. המחלוקת בין המנהיג לאנשי הדת בסוגיה זו התפרשה כקריאת תיגר מצד חלק מבכירי הממסד הדתי על סמכותו הדתית.

קריאות התיגר כנגד מנהיגותו של ח'אמנאי אינן מוגבלות עוד למחנה הרפורמיסטי בלבד. לאחרונה טען חבר מג'לס לשעבר בראיון, שהעניק לטלוויזיה האיראנית, כי כל אזרח רשאי למתוח ביקורת על המנהיג העליון וכי במקרה, שבו המנהיג אינו יכול לתת תשובה מספקת, יש להעבירו מיידית מתפקידו. במקביל נמשך העימות הפוליטי החריף בין תומכי המנהיג לבין תומכי הנשיא אחמדינז'אד. עימות זה הגיע לשיאו בעקבות פרשת פיטוריו של שר המודיעין, חיידר מוסלחי, באפריל 2011, כאשר ח'אמנאי הנחה את הנשיא לחזור בו מהחלטתו לפטר את השר ובמחאה נעדר הנשיא בהפגנתיות מעבודתו למשך מספר ימים.

החשש מצד הממסד הדתי-שמרני מפני השחיקה במעמדו של המנהיג העליון ניכר היטב במאמצים לבצר את סמכותו הפוליטית והדתית. בשנה האחרונה קיים ח'אמנאי מספר ביקורים במרכז הממסד הדתי השיעי בעיר קוֹם. ביולי 2010 הוא אף הוציא פסק הלכה הקובע, כי הציות להנחיותיו מבטא את המחויבות ל"שליט חכם ההלכה" בתקופת היעלמותו של "האימאם הנעלם". בראשית יוני 2011 פרסם השבועון: "סובח-י סאדק" היוצא לאור מטעם נציג המנהיג העליון במשמרות המהפכה מאמר, בו נטען, כי ח'אמנאי ראוי לתואר "אימאם" בדומה למכונן המהפכה האסלאמית, אייתוללה ח'ומייני.

המאמצים לחזק את מעמדו הפוליטי ואת סמכותו הדתית של עלי ח'אמנאי הכוללים אף ניסיונות לייחס לו תכונות על-אנושיות מבטאים את משבר הלגיטימציה ההולך ומעמיק הניצב בפני המשטר האיראני. גם אם יש ביכולתו של המשטר לסכל בטווח הנראה לעין את האיומים הניצבים בפניו, הרי שהשחיקה הנמשכת במעמדם הפוליטי של אנשי-הדת, ובראשם של המנהיג העליון, עשויה להציב בפני המשטר אתגר משמעותי, במיוחד במקרה של משבר חריף, כמו למשל מותו של ח'אמנאי.