Skip to content

ים האש שעלינו לחצותו

הסירה כבר מוכנה. בנינו אותה. והנועזים ביננו מוזמנים להצטרף אליה למשט האש הגדול של יציאה מחידלון ואפסות אל ממשות ונוכחות ברצף ההיסטורי הגדול והמרתק של העם הזה
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

'לכו בעקבות הכסף' היא פראזה מאוד מקובלת בסרטי הבלשים והפעולה למיניהם בפיענוח מעשי פשע. 'לכו בעקבות מערכות חיינו הציבוריים ומוסדותיהם' צריכה להיות ההתכוונות שלנו באשר לפתרון הבעיות הפנימיות הרבות המלוות אותנו. זה מקור הפרובלמטיקה היסודית של חיינו הציבוריים במדינה.

גלי הצונאמי הגבוהים ששוטפים אותנו לאחרונה, של פירוד הולך וגובר בעם וצמיחתם של דעות והלכי רוח קיצוניים, נובעים כולם מטיב פעולתם הירוד של מוסדותינו הציבוריים ובראשם המערכת הפוליטית. הזנחנו אותם. נטשנו אותם. העדפנו להשגיב את עצמנו בדיבורי סרק על כאילו ערכים וכאילו אידאולוגיות מאשר לשקוד על הבטחת טיב פעולתן של מערכותינו. חשבנו שאנו חכמים והנה אנו טיפשים ובורים ועמי ארצות. הגדולה נעלמה מעמנו ונשארנו עם שיקול הדעת הצר, המקומי, והטכני.

הלך הרוח ה'טנטלי' (על פי ספרו של פרופסור גיורא שוהם בתורת האישיות "מרד יצירה והתגלות") השתלט על זירת חיינו הציבוריים, וכמו המדוזות הרעלניות בים, בימי הקיץ החמים, הוא דורס וחומס וזולל אל קרבו כל מחשבה שונה ורוח חדשה שאיננו הוא, והוא והוא בלבדו. הימין בימינותו, הדתיים בדתיותם והשמאל בשמאליותו. על כולם פועל וקטור האיחוד להשתלבות בכוליות של האין בשאיפה האנושית הבלתי מודעת לחזרה אל הרחם. הרוחות הגאוליות החזקות האלה אינן מאפשרות לרדת לרצפת חיינו ולעסוק שם בפרוזאיות היום יומית ועבודת הנמלים החשובה של טיוב והשבחת אורחות חיינו במדינה.

האתגרים מורכבים יותר ממחירי דיור ומזון. המחאה החברתית (צילום ארכיון: ציפי מנשה)

זו מחלה דורית קשה, וכדי להקיץ מן הסיוט הלאומי הנורא הזה יהיה עלינו להחלים ממנה במהרה, אחרת הטילים מאירן יהיו כאין וכאפס לעומת ההרס הנורא שישאיר אחריו הצונמי הגדול הזה. אחד הסימפטומים היותר בולטים של מחלה זו הוא התפתחותו של שיח ציבורי המתעדף משאלות לב על פני המציאותי, האפשרי והרלוונטי בחיינו.

קשה עד מאוד לעמוד ברוח הנוראה הזו ולהתייצב נגדה. מיד יקומו עליך מלאכי הנשגב והגאולי בתוכנו וישתיקו את קולך. והנה זה כה פשוט כה קרוב ובהישג ידינו ואין אנו יכולים לו.

וכך כותבת המשוררת הגדולה זלדה בשירה הנפלא "כל שושנה" …. ונדמה / כה קרוב / אור השושנה / כה קרוב / ניחוחה, / כה קרוב / שקט העלים, / כה קרוב / אותו אי – / קח סירה / וחצה את ים האש.

הסירה כבר מוכנה. בנינו אותה. והנועזים ביננו מוזמנים להצטרף אליה למשט האש הגדול של יציאה מחידלון ואפסות אל ממשות ונוכחות ברצף ההיסטורי הגדול והמרתק של העם הזה.

המחאה הציבורית מוגבלת למסרים חדים וברורים כמו צדק חברתי ויוקר המחיה והדיור. באופן טבעי אין ביכולתה להצעיד המונים עם דגלים מורכבים יותר כמו טיוב מערכות חיינו הציבוריים. האליטות גוזרות את הקופון שלהן מן המצב הקיים שמתגמל אותן על חשבון הכלל, והן בורחות מאחריותן הציבורית. אנחנו, הציבור הרחב, שבויים במחנה מעצר גדול, ועד שלא תיפולנה חומותיו רוח החדשנות והשינוי לא תופיע בו. והפוליטיקאים אינם מנהיגים של אמת. הם נבראו בצלמנו ובדמותנו ולא נראה בקרבם ולו אחר אחד בעת הזאת – מנהיג מכונן ופורץ דרך. ומה שהיה הוא שיהיה.

וזה יבוא. וזה כבר בדרך. גלגל התנופה החל בתנועתו. ואל המעטים יצטרפו עם הזמן רבים. אחריות גדולה מוטלת על כתפינו. זה לא משחק ילדים. אוי לעם שקצותיו גוררים אותו. שנערי גבעות פסיכוטיאים שטופי גאולה יכוונו אותו ויחרצו את גורלו. ושהלך רוח של תנועות נוער יהווה תחליף לחברה של בוגרים. אוי.

5 Comments

  1. שרה
    14 באוגוסט 2015 @ 7:43

    נמרוד, יש משהו במבנה הפוליטי אצלנו שלא עובד. מדי פעם קמים אנשים ראויים ומנהיגים תנועה חדשה, מפיחים רוח של תקווה, נבחרים לכנסת באחוזים מרשימים ואז הם נופלים למלכודת של הבדלנות, הכיתתיות, הבינוניות ומלחמת השרדות. הם נוטשים את הדרך שהובילה אותם לנצחון ומאכזבים את כל בוחריהם. הויכוחים היו תמיד בתוכנו, ההגנה, האצ״ל והלח״י פעלו כל אחת בדרכה שלה ופגעו אחד ברעהו, אבל ידעת שהמנהיגים נחושים וחדורי אמונה, ידעת שהמטרה קדושה בעיניהם והם לא ינטשו אותה למען פופולריות. זה מה שחסר כאן. יקום מנהיג נחוש, מאמין בדרך ובמטרה מעורר אמון ומתמיד ואולי אולי הספינה שלנו תפליג במים הסוערים ותגיע ליעדה בשלום.

    • נמרוד נוי
      14 באוגוסט 2015 @ 8:05

      שרה,
      מנהיגות זה לא דבר שיורד אלינו מן השמיים. היא צומחת בקרבנו. ושאנו לא במצב טוב, וזו חולשה דורית שמלווה אותנו מאז היעלמותם של האבות המייסדים של המדינה, קשה עד מאוד להצמיח בקרקע יבשה זו מנהיגות. השינוי צריך לבוא מאתנו מלמטה. בעיקר אנו נדרשים להשקיע מאמצים במחשבת עומק ובעיון והגות בכל האמור לזירת חיינו הציבוריים במדינה. לצערי, איש בישראל לא עוסק בכך היום, ולכן קיימת הסתברות גבוהה שנמשיך לדשדש ולייצר תוצאות רעות. ראיתי בפוליטיקה, גם כשהיית פעיל מן השורה במפלגת קדימה, כיצד אנשים טובים ובכירים ומצליחים, גם מן הצבא ומן האקדמיה ומכל תחום אחר, כיצד כשהם באים לפוליטיקה הם חסרי אונים ולא יודעים איך להתמודד עם הדברים. תודה על תגובתך.

      • שרה
        15 באוגוסט 2015 @ 22:13

        נמרוד, הבעיה העיקרית בתרבות הפוליטית אצלנו היא שהכל אישי, יורדים לחיי כל אדם שמנסה ליזום שיפור, תיקון, והתרבות של ״שמור לי ואשמור לך״ עדיין קיימת כאן. אין סיכוי לאיש לעבור את המשוכה הזו בכל המפלגות ומוסדות השלטון. משרדי ממשלה נגועים, עובדי ציבור בינוניים ומטה, רבנות גזענית, והחמור ביותר : ההצבעות בכנסת שכל מפלגה מטילה על חבריה להצביע לפי ״משמעת קואליציונית״ גם אם זה פוגע בטובת הציבור, הכלכלה, המדינה, אא הבטחון. העיקר – להפיל ממשלה כל שבוע, למי איכפת?

  2. gidi
    10 באוגוסט 2015 @ 14:14

    נמרוד שלום
    נראה שאתה תחת רושם המתקפה אישית אחרי המאמר האחרון "גם אנו מן המרכז שמאלה נגועים ברוח הגאולית".
    ככה זה כשטענות ועובדות לא לרוחם,הם עולבים ויורים לגופו ודבריו של הכותב. כמה שאישית פוגעים בך יותר נראה שאתה צודק יותר.לו היו קוראים ומבינים ,נראה שצפית את תגובתם ויש שם במאמר התייחסות.
    אתה כותב באתר הלא נכון ,דברייך יכולים להשפיע ולקבל תהודה ויחס של כבוד ,לא במגפון.
    עצבנת אותם כל כך ,נראה שלו יכלו , ראשך הערוף היה מטייל בכיכר העיר…! כנראה שיש לך מזל גדול.
    בקשר לדברייך אומר שהקצוות יכולות להזיק לפגוע להרעיש אך הכלב עדיין מקשקש בזנב.

    • נמרוד נוי
      10 באוגוסט 2015 @ 15:06

      תודה גידי על דבריך,
      בהחלט הדברים שאני כותב פתוחים לביקורת ואין לי כל בעיה עם זה. יותר מכך, אני משתדל שדבריי יהיו בעת ובעונה אחת גם מעוגנים באיזו תשתית של חשיבה סדורה ומקצועית יותר, וגם ינוסחו בשפה קצת יותר חופשית ופרועה, וזאת כדי לאתגר ולעצבן ולמשוך את תשומת לב הקוראים. אני כותב במגפון כבר כשלוש שנים ויש לי קשר טוב עם טובי פולק עורכו. אני עושה את מלאכתי באמונה וביושר ואני אוהב את הפורמט של מגפון בו מתפרסמים מאמריי. המדיה האינטרנטית פתוחה לציבור הרחב והיא חשופה לתהליכי האספסופיזציה של השיח הציבורי המתקיים כיום בתוכנו, לצערי. אכן, קצת הופתעתי מן התקיפה האישית כלפיי ללא כל התייחסות עניינית לדבריי.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן