"כשהייתי בכיתה ד' מאוד רציתי כלב. אבא שלי שהיה ס"ט ירושלמי מהדור הישן נורא פחד מכלבים ולא הרשה לי. אבל אני לא וויתרתי. גזרתי תמונות של כלבלבים מתוקים מעיתונים אמריקאים וכתבתי שירים מזרחיים במהותם בצד התמונות. בראש הדף כתבתי שבגלל שאין לי כלב אני לא מרוכזת בשיעורים. על המסמך הזה החתמתי את כל המורים בבית הספר, שמשום מה, ועד היום לא ברור לי למה, הסכימו לחתום עליו. הגשתי לאבא שלי את המסמך וזה עבד! לקחנו כלב מצער בעלי חיים.  זאת היתה הפעם הראשונה שהבנתי שכתיבה היא כוח." כך מספרת הסופרת והתסריטאית יעל הדיה.

עד היום פרסמה הדיה חמישה ספרי פרוזה, כתבה לסדרה בטיפול ולסדרות
טלוויזיה נוספות.

"בנעוריי כתבתי פחות או יותר על כל דבר, מספרת הדיה,ישבתי בקפה
טעמון הירושלמי, כתבתי שירים והגיגים ולא יכולתי להפסיק לכתוב. הכתיבה היתה סוג של תרפיה. לאחר מכן נשאבתי לעיתונות כתבתי טורים במקומונים וזה הרס לי את הכתיבה הספרותית."

הכל השתנה כשהגיעה הדיה לניו יורק שם למדה כתיבה יוצרת. "בבית
דיברנו אנגלית לכן יכולתי להשתתף, מספרת הדיה. שם התחלתי לכתוב את הרומן הראשון שלי שנקרא הנפשות הפועלות. שם התחלתי לקחת אחריות על הקריירה הזאת."

הרומן – הנפשות הפועלות יצא ב- 94 בהוצאת מעריב. מאז הוציאה הדיה עוד
ארבעה רומנים, כולם בהוצאת עם עובד, להבדיל מסופרים רבים אחרים הדיה מתפרנסת מכתיבה.

"זה קשה, אומרת הדיה. אני יושבת ארבע שנים וכותבת ספר ומרוויחה מה שמרוויחה מהמכירות, הסכום נראה יפה, אך זהו סכום שאני מקבלת למעשה על ארבע שנים של עבודה. אני כותבת גם לטלוויזיה ושם ההכנסה טובה יותר. בנוסף, אומרת הדיה, אני גם מלמדת תסריטאות במכללת ספיר. אם בוחנים את הקריירה הזאת מהאספקט הפולני, אומרת הדיה, זאת לא קריירה מומלצת."

הדיה אמנם מתפרנסת מכתיבה אך אין לה מחשב משלה. "את המחשב אני
חולקת עם שלושת ילדי. אני כותבת רק בשעות הבוקר, אחרי הצהרים אני עסוקה עם הילדים, ואין לי, חדר משלי, כמאמר וירג'יניה וולף. אני מנהלת כמה מציאויות וכמה זהויות, מספרת הדיה. הכל מאוד מעורבב. בין שמונה בבוקר לשתיים בצהרים אני מנהלת קריירה ככותבת אך באמצע אני נזכרת ששכחתי את השניצלים לארוחת הצהרים. כשמשמרת הילדים מגיעה היא משתלטת על הכל. זמן הכתיבה הוא מאוד מצומצם," מספרת הדיה, "ובלילה אני גמורה. הילדים שלי עדיין קטנים."

לדברי הדיה הבעיה העיקרית בכתיבה היא המשמעת. ולהדיה, אם חד הורית עם
שלושה ילדים, המשמעת קשה עוד יותר. "שלושה ילדים הם מלכודת של הסחות
דעת," אומרת הדיה. "הטלפון מצלצל, צריך להכין שניצלים לכתוב מיילים. יש
כותבים שמסוגלים לעבוד שש שעות ולא לענות לטלפון, לא לגלוש באינטרנט. אצלי על כל עשר דקות של כתיבה יש לפחות חמישים דקות של הסחות דעת. אני צריכה לבדוק מה קורה עם המייבש כביסה. לענות למסרונים, לבדוק באינטרנט מה מזג האוויר בימים הקרובים ולבהות בטלפון ולתהות למה הוא לא מצלצל ומציל אותי מעצמי."

הכתיבה, אומרת הדיה, היא "סבל צרוף." התענוג היחידי לדבריה מתרחש בזמן בו "פתאום את שוכחת את עצמך ורואה שעברו ארבע שעות ולא הרגשת. זהו סוג של סיפוק מוחי. אלו ימים טובים, אומרת הדיה, אך על כל דקה כזאת יש דקות ארוכות ומייגעות. רוב הזמן העיסוק בכתיבה הוא לא פשוט. הדברים לא הולכים ואפשר לומר, אומרת הדיה, שלפעמים זה אפילו משעמם."

הדיה אומרת שהיא סקרנית לדעת מה יהיה הספר הבא שלה. "אני עובדת
בצורה מאוד לא מאורגנת, היא אומרת, אין לי מושג מה יהיה. זה דף ריק. אי אפשר להסביר. זאת עבודה של לבד, לבד, לבד. בתסריטאות כמובן זה מתנהל אחרת", אומרת  הדיה, "כי בתסריטאות אני עובדת עם המון אנשים. יש במאי, ומפיק זאת עבודה משותפת ויש לה מגבלות של תקציב. בספרות את יכולה להמציא עולמות וסצנות ועשרות דמויות ואף אחד לא אומר לך רגע, זה חורג מהתקציב. רק את מנהלת את הקרקס הזה."

הדיה אוהבת לנהל את הקרקס שלה לבדה. "כשהייתי יותר צעירה,"מספרת הדיה." הייתי מושפעת מג'ימס ג'וייס, נבוקוב, פוקנר, א.ב. יהושע, גרוסמן, שבתאי. היום אני פחות מושפעת מספרות ויותר מהחיים שלי. החיים כל כך אינטנסיביים שהיום יום הוא ההשראה שלי. היום אני מרגישה כמו הארד דיסק שהזיכרון  שלו מלא. כמה כבר אפשר לספוג? יש שלבים בחייו של סופר בהם הוא בעיקר סופג ושלבים בהם הוא בעיקר פולט."

הדיה עדיין  לא יודעת מה יהיה הנושא של הספר הבא שלה – "זה כמו לשבת אצל פסיכולוג ולהגיד – אין לי מה להגיד ואיכשהו, מבלי לדעת הדברים מתנסחים. אני בהחלט סקרנית לדעת על מה אכתוב," אומרת הדיה. "אני ידועה כמי שכותבת בעיקר על  יחסים למרות שהספר 'עדן' דיבר גם על החברה הישראלית, היאפית, הבורגנית."

אולם הדיה מסתייגת מהשפעתם של סופרים על החברה. "לסופרים,"  אומרת הדיה,"יש השפעה בחברה שהם שייכים אליה. חברה היא הרבה עולמות. והחברה
שלנו התחלקה לכל כך הרבה פלנטות. אין מה שמכונה, חברה אחת. סופרים משפיעים על מי שממילא מסכים אתם."