Skip to content

"אוורסט": שובר קופות שעושה את זה נכון

כמה אירוני, שהסרט אשר צולם בתלת מימד מכסה על עלילה חד מימדית. חוץ מזה מדובר בהרפתקה מרשימה עם צילומים עוצרי נשימה ומשחק אנושי ונוגע ללב
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

[rating=3]

ברוב המקרים שסרט זוכה לפרסום נרחב ומופץ באיימקס (IMAX) ובתלת מימד, כנראה שזה גימיק מרשים במטרה להגיע ליותר צופים. יש שיחשבו שאפקטים דיגיטליים ראוותניים נועדו להסיח את הצופים ממחסור בתוכן – למרות שזה נכון במקרים מסוימים, "אוורסט" הוא לא מקרה שכזה.

הסרט מבוסס על סיפורה האמיתי של קבוצת מטפסים, שהעפילה לקודקוד הר האוורסט בין 10 במאי ל-11 במאי, 1996. העלילה עוקבת ברובה אחר המטפס, רוב הול (ג'ייסון קלארק), יליד ניו זילנד, שמחזיק בחברת טיפוס משלו, עם ניסיון רב בהעפלת מטפסים לאוורסט.

בלי גיבורים נוצצים. באדיבות "גלובוס מקס"

הפעם, הוא לוקח קבוצה חדשה, הכוללת טקסאני שחצן (ג'וש ברולין), דוור חסר מזל (ג'ון הוקס), אישה יפנית, שטיפסה לשש הפסגות הגבוהות בעולם ועתה מחפשת לטפס על האוורסט (נאוקו מורי), כתב של מגזין נודע (מייקל קלי) ועוד. רוב אינו יודע כי יפגוש בקבוצות מתחרות בדרך לפסגה, וכי צוות נוסף בראשו של סקוט פישר (ג'ייק ג'ילנהול) יצטרף אליהם. הצוות המשותף נאבק להגיע לפסגה, אולם כוחות הטבע הולמים בהם בזמן שהם מנסים לשרוד בגובה שטסים מטוסי 747.

ראשית, אם אתם הולכים לראות את הסרט – צפו בו באיימקס בתלת מימד. הסרט אכן גדול כמו שהוא משתמע מהפרסומות בטלוויזיה, סט תפאורות מאוד מושקע עם הרבה אפקטים ממוחשבים מדהימים של הרי האוורסט. הצופים יכולים לראות, לשמוע ואולי אפילו להרגיש את הרוח החדה והקרה שמכה את המטפסים לאורך מסעם מעלה. התלת מימד מוצג היטב, ודואג שההרים המפלצתיים יפרצו מהמסך הקולנועי.

מה שיותר מרשים שבתוך כל הזוהר הטכני, יש לב פועם במרכזו של הסרט. הסרט עוסק באנשים רגילים, שמנסים לכבוש את יוצא הדופן, ואין אדם שמוצג כ"הנבחר" – גיבור נוצץ במיוחד משאר הקבוצה. כל השחקנים מתמודדים עם מזג האוויר ושומרים על אנושיותם מול המסך.

לב פועם. באדיבות "גלובוס מקס"

לאחר שגילם רובוט חסר חיים ב"שליחות קטלנית: ג'נסיס", קלארק גואל את עצמו בדמות אמיתית וכנה. יש לו כימיה נהדרת עם שחקני המשנה, במיוחד בשיחות טלפון קצרות עם אשתו ההרה (נייטלי זוכה לדמעות הקהל). למעשה, כל צוות השחקנים נכנס לתפקיד עם מספיק חסד וכנות, כך שקשה שלא לדאוג לדמויותיהם. דבר אחד שלא מסתדר בסיפור הוא עם דמותו של ברולין, שנראה כי יש לו טון מרושע בכל שורותיו, כאילו הוא מתכנן לחבל בצוות.

נוסף על כך, השחקנים מחפשים אחר אהדה. ברור שזה נחמד שיש קבוצה שבה כל הדמויות נחמדות מתחילת ועד סוף הסרט, אבל זה מרגיש כמו תכסיס זול כדי להכניע את הצופים אל הסיפור של כל אחד מהם. כנראה שהפשטות בסיפור יוצרת אלמנט חיובי ושלילי: הקהל אמור לרחם עליהם, כי לכולם יש סיפורים מעוררי השראה / ברי ייחוס. מצד אחר, כמה אירוני שהסרט שצולם בתלת מימד מכסה על עלילה חד ממדית.

"אוורסט" הוא אחד מאותם סרטים נדירים הבנוי כשובר קופות פשוט למדי, שעובד ממש טוב. אין פיצוצים או דמויות שעפות מהאוויר כדי להציל את המצב, רק הרפתקה שהצופים צוללים אליה בתוך הכיסא הקולנועי. אלו שיצפו בסרט בבתי הקולנוע בפורמט רגיל, יזכו לחוויה פחות מרשימה. אבל מאז שיש איימקס בתלת מימד (אשר גם מוזכר בתוכן הסרט באופן משעשע למדי – כנראה חלק מהספונסרים), "אוורסט" הוא דוגמה טובה של איך לעשות את זה נכון.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן