"לעד נחיה על החרב" – הבטיח לנו מחרחר המלחמות בנימין נתניהו בנאומו בוועדת החוץ והביטחון לציון 20 שנה לרצח יצחק רבין. לא מקרי שראש הממשלה אמר את הדברים האלה דווקא ביום הזיכרון לראש הממשלה רבין, שנרצח רק משום שרצה לעשות שלום, ניסה לעשות שלום והאמין בשלום.

זיגמונד פרויד היה אומר שאין כמו המשפט הזה – "לעד נחיה על החרב" – כדי לבטא את הכישלון הגדול של נתניהו בתחומים רבים ובעיקר בהשגת שלום וביטחון עם הפלשתינים. רק ממי שנכשל במשימה חשובה זו, יכול לצאת המשפט הפרודיאני הזה, שאין בו תקווה לא לנו ולא לפלשתינים, אלא רק ייאוש, כעס וכאב. זה החזון של נתניהו. כך הוא יכול להסיט את האש מהמצב הכלכלי והחברתי אל סדר היום שהוא רוצה לנהל. הוא הרי אשף ביצירת כותרות.

נתניהו אולי מדמיין, שהוא וינסטון צ'רצ'יל, שהבטיח לעמו "דם, יזע ודמעות". זה לא המצב אצלנו. לנו היה ויש דם, יזע ודמעות די והותר, כבר עשרות שנים, וכל מה שאנו זקוקים לו עכשיו זה לצאת מהפרדיגמה הזו. גם צ'רצ'יל לא הבטיח לעמו "דם, יזע ודמעות" לעד, אלא כשלב מעבר לקראת עתיד טוב יותר.

אצלנו, אחרי 100 שנים של מלחמות, הגיע הזמן להילחם על השלום. לא אצל נתניהו. הוא חי מהטרור – עד כמה שהמשפט הזה מצמרר – ועשה ממנו קריירה בינלאומית בספרים שכתב, בנאומים שנשא, באיומים ששיגר, וכמובן בכהונתו כראש אופוזיציה ולאחר מכן כראש ממשלה, שלא הצליח לנצח את הטרור כפי שהבטיח לבוחריו.

 יום השנה לרצח יצחק רבין הוא תאריך שמלחיץ את נתניהו. כולם יודעים למה. הפעם, 20 שנה אחרי היום הרע והנמהר ההוא, נתניהו ממש "מתעלה" על עצמו. אינני מצליח להבין איך מי שעמד בראש ההסתה נגד רבין, מעז לנאום כל שנה בטקסים לזכר ראש הממשלה שנרצח, ועוד לדבר בשמו. איפה משפחת רבין? לאן נעלמה האופוזיציה? היכן התקשורת? למה אף אחד כמעט אינו קם ומציג את השאלות הקשות האלה? מה הצביעות הזו? האם בשם הממלכתיות והנימוס צריך להסתיר את האמת? עוד כמה שנים יאמרו שרבין נרצח בגלל אירוע פלילי.

"לעד נחיה על החרב" הוא משפט מופרך ולא רק כואב. עד כאן. מבחינתי אין מדובר יותר בראש ממשלה. מדובר במחבל. מחבל בשלום, מחבל ביחסים עם העולם, מחבל בתקווה. ובעיקר – מחבל בציונות. למרות שלא נראה כרגע מנהיג אלטרנטיבי באופק, בוודאי לא בסדר-גודל של רבין, למזלנו לא נחיה לעד על נתניהו. יהיה קשה להוריד אותו מהבמה כי אנחנו לא יורים בראש ממשלה כדי להחליף אותו. ואפילו לא שולפים את החרב.