נתחיל מהסוף: אכזבה גמורה. לאחר שאתגרו את ציפיות הצופים עם שלושה סרטים עשירים ומלאי מחשבה, סאגת "משחקי הרעב" מגיעה לסיום חששני ובלתי מובהק. "משחקי הרעב: עורבני חקיין – חלק 2" הוא חצי סיפור ארוך למדי, שאינו מקיים את ההבטחות לסיום אדיר. ברור שכל קשת תחטיא את המטרה מדי פעם בפעם, אבל זה מאכזב כשהחץ הסופי עשיר ביחסי ציבור אבל קל, ריקני ומפספס את הצופים.

ג'ניפר לורנס לא מאכזבת כקטאניס, הסרט כן !

עצם העובדה שהוליווד החליטה לפצל את הספר השלישי בטרילוגיה של סוזן קולינס לשני חלקים, מהלך שמסריח מחמדנות יתר, הביעה תקווה בקרב מעריצים כי לאחר "משחקי הרעב: עורבני חקיין – חלק 1", שמרו קלפים בקופה לקראת חלק 2; אולם זה לא קרה. הסרט אמנם מבוים שוב על ידי פרנסיס לורנס (אין קשר משפחתי לג'ניפר), אבל חלק 2 ממשיך בדיוק איפה שהסרט הקודם עצר: במרתפי מחוז 13, כאשר פיטה (ג'וש האצ'רסון) עבר שטיפת מוח כדי לחשוב שקטאניס היא האויב, ואילו קטאניס (ג'ניפר לורנס) מתאוששת מהרגע שפיטה מוציא לפועל את דעותיו הפוליטיות, בכך שהוא חונק אותה.

כל שנותר, מבחינת הסיפור, הוא שצבאות המורדים יתקיפו את הקפיטול וידיחו את העריץ סנואו (דונלד סאת'רלנד). במקביל, קטאניס צריכה לבחור בין פיטה או גייל (ליאם המסוורת'). בנקודה האחרונה, למרות שיש שפע בזמן בסרט כדי לעשות את זה (שעתיים ורבע ליתר דיוק), הסרט לא מצליח לנמק בצורה ברורה מדוע קטאניס בוחרת במחזר הספציפי. גם לא ברור מדוע היא דוחה את השני.

לורנס ממשיכה לגלם דמות כריזמטית עם נוכחות חזקה, מעוגנת היטב בתפקיד קטאניס. האצ'רסון מרשים בפרק סופי זה (בפעם ראשונה עבורו, יש לציין), ומעניק לפיטה קצת עומק, בעודו נאבק להחזיר לעצמו את השליטה על מצבו הנפשי. בפרק זה אין מספיק מדמותה של אפי (אליזבת' בנקס) או היימאטץ' (וודי הארלסון), עם זאת אנו זוכים לראות את רגעיו האחרונים של פיליפ סימור הופמן, שמת לפני שצילומי הסרט הסתיימו.

מדי פעם הסרט מרגש, כאשר קטאניס, גייל, פיניק (סאם קלפלין) וחבריהם החיילים עושים את דרכם לכיוון הקפיטול ברחובות ממולכדים. ראוי לשבח כיצד קולינס מצאה את הדרך לסחוט את משחקי הרעב בכל שלושת ספריה. נשיאת המורדים, קוין (ג'וליאן מור), טוענת שקטאניס יותר שימושית ככלי תעמולה מאשר כחיילת, אולם קטאניס עושה את מה שהכי טובה: להתעלם מהוראות ולעשות ככל העולה על רצונה. יש סצנה קצרה אך מבהילה במיוחד בביוב שם מופיעים מוטציות מטעם הקפיטול (עובדה מסקרנת שאינה מוסברת בסרטים), אולם זה נראה כאילו דלפו לסרט כמה שחקנים המגלמים זומבים מאולפן "המתים המהלכים".

XXXXX

בסופו של דבר, כמות קטעי הפעולה ב"משחקי הרעב: עורבני חקיין – חלק 2" דלילה יחסית, ואת רוב הזמן הצופים מעבירים באדישות. אולם עיקר הרוח יוצאת מהמפרשים בסיום המאכזב מאוד של הסיפור (למרות שטוענים כי הפגם היה בספר האחרון מלכתחילה). יש לציין, כי עדיף היה לקצר חלקים רבים מסרט זה ומסרט קודם ולאחדם ליחידה אחת, אפילו בת שלוש שעות. אני מקווה שהוליווד תלמד מטעויותיה, כאשר יחליטו לאתחל את הסדרה הקולנועית בשנת 2025.