Skip to content

"על האש" בקאמרי: מדינה זה כואב

המחזה שכתב וביים דרור קרן הוא מאוד ישראלי על נושא מאוד ישראלי ועם שאלות מאוד ישראליות כמו "הלנצח נאכל חרב?" התוצאה: אחת ההצגות הטובות והמרגשות שעלו השנה
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

★★★★

"על האש" היא הצגה על החלום ושברו. על ארץ ישראל הישנה והטובה שאיננה עוד. אבל זהו גם כתב אשמה חריף על המצב הבלתי נסבל שבו אנו חיים, ממלחמה למלחמה, ממבצע למבצע. האם התרגלנו?

דרור קרן, המוכר לנו בעיקר כאחד השחקנים הבולטים בתיאטרון ובקולנוע, כתב וביים סיפור על משפחה ישראלית טיפוסית (אם יש דבר כזה), שמבקשת לחגוג את יום העצמאות על הדשא בקיבוץ, אי שם בעמק יזרעאל.

החלום ושברו. ברוך, קורן ומרידור. צילום: גדי דגון

כבר בהתחלה אנחנו מבינים שאין סיבה למסיבה. על רקע פיצוצים של טילים ורעשים של מטוסים, מתאספים בני המשפחה כדי לשיר ולשמוח, ולאכול סטייקים על האש. ובמשפחה כמו במשפחה, מתעוררים המתחים, נפתחים הפצעים – והעימותים לא מאחרים לבוא. הילדים נגד ההורים, דור המייסדים נגד ממשיכי הדרך וכולם נגד כולם. התוצאה: הצגה מצחיקה-עצובה עם רגעים נוגעים ללב, שנוגעים בכל אחד ואחת מאיתנו.

כל זה לא היה קורה בלי קבוצת השחקנים שקרן אסף סביבו: רמי ברוך ואודיה קורן, המארחים את החבר'ה על הדשא, מגישים משחק אמין ומדויק, עם רגעים משעשעים. קורן, הפעם, מאופקת מתמיד, וזה עושה לה ולנו רק טוב. עירית קפלן מרגשת בתפקיד האימא שחרדה לגורלו של בנה היחיד, שגוייס לצבא ועוד רגע הוא ייצא למבצע צבאי חדש וסודי או למלחמה "צודקת" נוספת.

אבישי מרידור מגלם קצת בלחץ, אבל בדרך כלל ברגישות, את הבן האובד שירד לגרמניה אחרי שעבר הלם קרב, והוא בא לביקור עם חברתו החדשה, גרמניה כשרה, שאינה יהודייה כמובן. והליחשושים על הדשא גוברים. בכלל, בקיבוץ כולם יודעים "הכל" על כולם ולכל אחד ואחת יש מה להגיד או להשמיע עצות.

השחקן הצעיר אדם שפר גונב את ההצגה בתפקיד המטפל הסרילנקי של האימא הגדולה גיזלה, שמגלמת מרים זוהר. שפר מצחיק מאוד בתפקיד הלא גדול, וזוהר עושה קאמבק הולם, וזוכה להרבה מחיאות כפיים מהקהל.

בגרמניה הייאוש יותר נוח. לנה אנה כסטרופ ואבישי מרידור. צילום: גדי דגון

דרור קרן כתב את המחזה בעיקבות מבצע צוק איתן והמחיר הנורא ששילמנו שם, שאינו נותן לו מנוח. ברקע – כל המבצעים והמלחמות והמחירים הנוראים שלא נותנים לנו מנוח. השאלות המטרידות שעולות בהצגה, מבעד לעשן הסטייקים על האש הן: האם נגזר עלינו להמשיך כך, מאסון לאסון ומכאב לכאב? האם זה המחיר שעלינו לשלם כדי שתהיה לנו מדינה? למה אנחנו לא נלחמים על השלום? הלנצח נאכל חרב?

ועד שיהיו לנו תשובות לשאלות האלה, אני ממליץ ללכת ל"על האש", אחת ההצגות הטובות והמרגשות ביותר שראיתי השנה. למרות הנושא הכבד, זו אינה טרגדיה, אלא הצגה יפה וצנועה עם הרבה הומור. אל תופתעו אם תזילו דמעה בסיום.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן