הגדרות החיות בחיינו הציבוריים

בישראל 2016, שני דורות בלבד מימי האבות המייסדים, נפרצו כל הגדרות החיות בחיינו הציבוריים, ומבול של אירועים רעים פוקדים אותנו. אז מה זה גדר חייה אחת בין יהודייה לערבי.

הגדרות החיות בחיינו הציבוריים

בישראל 2016, שני דורות בלבד מימי האבות המייסדים, נפרצו כל הגדרות החיות בחיינו הציבוריים, ומבול של אירועים רעים פוקדים אותנו. אז מה זה גדר חייה אחת בין יהודייה לערבי.

בישראל 2016, שני דורות בלבד מימי האבות המייסדים, נפרצו כל הגדרות החיות בחיינו הציבוריים, ומבול של אירועים רעים פוקדים אותנו. אז מה זה גדר חייה אחת בין יהודייה לערבי.

פסילת ספרה של דורית רביניאן "גדר חיה", על ידי משרד החינוך והוצאתו אל מחוץ לרשימת הספרים המאושרים ללימוד בבתי הספר – בטענה שהוא עלול לעודד התבוללות, משום שבמרכזו רומן בין יהודייה לערבי – חורגת הרבה מסתם עוד ויכוח על ערכים ואידאולוגיות בתוכנו.

ספרה החדש של דורית רביניאן

מאחורי כל זה מסתתר משהו גדול יותר ומהותי והוא שאלת הגבולות בחיינו הציבוריים. מה מותר ונכון ומה לא. היכן עוברת הגדר החייה החשובה הזו. אחרי הכול, במדינה מודרנית ומתקדמת נבחרי הציבור אינם שחקנים יחידים וכל יכולים. עליהם לפועל אך ורק במסגרת כללי המשחק המוגדרים על פי ההסדרים המאפיינים את מערכותינו הציבוריות במדינה ומוסדותיה. זו מהות שליחותם של נבחרינו.

בהחלט, מגיעים ימים שיש צורך לשנות את ההסדרים הקיימים ולהתאימם למציאות החדשה, אך זאת יש לעשות בתהליכים התואמים את התרבות הדמוקרטית שהתגבשה בתוכנו ויסודותיה של המדינה, כפי שנוצקו והתגבשו כאן מאז הראשונים.

רוב פוליטי מצומק ומזדמן מנוע מלכפות על רוב-עם אורחות חיים המנוגדים להרגליו ולדפוסי חייו. בטח ובטח החורגים ממילות הזהב החקוקות במגילת העצמאות שלנו ותכניה. זו מהות הדמוקרטיה. ממשלות הימין בישראל מקפצות בקלות רבה מדי מעל לגדר החיה הזו, ופועלות ללא הרף לשינוי כללי המשחק במדינה ואף לשינוי השיטה כולה. בכך הן מפרות מעשי בראשית וכל פועלם עוון.

היותנו ממוקדי ערכים ואידאולוגיות הוא הדבר שבעוכרנו. מה יותר נשגב ומרומם מעיסוק בערכים ובאידאולוגיות. זו נוסחת פלאים המשחררת אתנו מאחריות. סוג של בריחה בזמן ומן המציאות. אנו ממעטים לעסוק בשידוד מערכותינו הציבוריות ובהבטחת איכותן. כך מצטיירים הדברים. אילו רק ידענו, כי הקרקע המזוהמת של חיינו הציבוריים היא אשר מצמיחה את גידולי הפרא הצומחים בערוגותינו, קרוב לוודאי שהיינו היום במקום טוב יותר.

ראש ממשלה בישראל איננו יכול סתם כך לעקוף את הרגולטורים השונים, להעביר מתפקידו את שר הכלכלה, לספר לציבור סיפור בדיוני ובלתי משכנע על צרכים מדיניים ובטחוניים, וכל זאת רק כדי לאפשר לממשלתו לאשרר את מתווה הגז שהחליטה עליו.

ושרת התרבות איננה אחראית לתרבות בישראל. ואם היא חושבת שמתקיימת חריגה כלשהי הנוגעת לתקציבים לאומיים שמופנים לתמיכה בגופי אמנות שונים, עליה לפעול בנדון רק במסגרת ההסדרים הקיימים. מעבר לכך אין לה כל סמכויות.

וכך גם שר חינוך בישראל. הוא איננו קומיסר שעל פיו יישק דבר. ושרת המשפטים וראש הממשלה, הם בוודאי הראשונים שצריכים לעמוד מנגד ולהבטיח שלא ייפרצו הגדרות החיות המבטיחות את קיומנו ושגשוגנו כאן כעם וכחברה.

חברה של בוגרים איננה זקוקה למשטרת תרבות ולמשטרת חינוך. כולנו מחויבים לחוקיה של המדינה ודי בהם. במציאות הישראלית פעולתם של השרים היא במקרים רבים נגטיבית, וטוב יהיה אם נצמצם לכדי מינימום הכרחי את מוטת שליטתם. בהחלט ניתן להוציא החוצה לרשויות לאומיות שונות חלק ניכר מפעולות משרדי הממשלה השונים.

הגיע העת להקים גדר חייה דרכה יעברו נציגנו לכנסת ולממשלה. גדר של אמות מידה וקריטריונים מחייבים. עקרון ההיבחרות בלבד אין בו די. מרבית הבעיות והקשיים בזירת חיינו הציבוריים נובעים מכך שנציגנו אינם כשרים להובילנו. בעיקר הם אינם מבינים ויודעים כיצד לנהל מדינה מודרנית ומתקדמת, ואילו הן חובותיהם וסמכויותיהם. וכאמור, ניתן לומר כיום כי הסיפור הערכי אידאולוגי, אף שהוא נתפס על ידינו כעיקר העיקרים, הוא משני ביחס לחשיבותם של דרכי התנהלותנו הציבוריות.

בלתי מתקבל על הדעת שאדם המציג את עצמו למקום עבודה חדש נדרש להוכיח יכולות מתאימות, ואילו נבחרינו משוחררים מכך. הוא נדרש להביא תעודות שלמד באוניברסיטה, לספר על ניסיון שרכש, להציג המלצות מתאימות, והוא מרואיין על ידי הארגון ואף נשלח למבחנים פסיכומטריים שונים.

בישראל 2016, שני דורות בלבד מימי האבות המייסדים, נפרצו כל הגדרות החיות בחיינו הציבוריים, ומבול של אירועים רעים פוקדים אותנו. ביהדות, חיים ללא גבולות הם בבחינת חטא מטאפיסי. כל דבר טוב שנשאף אליו לא יעלה ולא יצלח בידינו כל עוד נתעלם ממצב עניינים זה. האחריות היא של כולנו, אך עיקר הנטל הוא על נבחרינו, ואיש מהם איננו מתרומם כיום לגודל השעה והאחריות הנדרשים. אז מה זה גדר חייה אחת בין יהודייה לערבי.

בישראל 2016, שני דורות בלבד מימי האבות המייסדים, נפרצו כל הגדרות החיות בחיינו הציבוריים, ומבול של אירועים רעים פוקדים אותנו. אז מה זה גדר חייה אחת בין יהודייה לערבי.

פסילת ספרה של דורית רביניאן "גדר חיה", על ידי משרד החינוך והוצאתו אל מחוץ לרשימת הספרים המאושרים ללימוד בבתי הספר – בטענה שהוא עלול לעודד התבוללות, משום שבמרכזו רומן בין יהודייה לערבי – חורגת הרבה מסתם עוד ויכוח על ערכים ואידאולוגיות בתוכנו.

ספרה החדש של דורית רביניאן

מאחורי כל זה מסתתר משהו גדול יותר ומהותי והוא שאלת הגבולות בחיינו הציבוריים. מה מותר ונכון ומה לא. היכן עוברת הגדר החייה החשובה הזו. אחרי הכול, במדינה מודרנית ומתקדמת נבחרי הציבור אינם שחקנים יחידים וכל יכולים. עליהם לפועל אך ורק במסגרת כללי המשחק המוגדרים על פי ההסדרים המאפיינים את מערכותינו הציבוריות במדינה ומוסדותיה. זו מהות שליחותם של נבחרינו.

בהחלט, מגיעים ימים שיש צורך לשנות את ההסדרים הקיימים ולהתאימם למציאות החדשה, אך זאת יש לעשות בתהליכים התואמים את התרבות הדמוקרטית שהתגבשה בתוכנו ויסודותיה של המדינה, כפי שנוצקו והתגבשו כאן מאז הראשונים.

רוב פוליטי מצומק ומזדמן מנוע מלכפות על רוב-עם אורחות חיים המנוגדים להרגליו ולדפוסי חייו. בטח ובטח החורגים ממילות הזהב החקוקות במגילת העצמאות שלנו ותכניה. זו מהות הדמוקרטיה. ממשלות הימין בישראל מקפצות בקלות רבה מדי מעל לגדר החיה הזו, ופועלות ללא הרף לשינוי כללי המשחק במדינה ואף לשינוי השיטה כולה. בכך הן מפרות מעשי בראשית וכל פועלם עוון.

היותנו ממוקדי ערכים ואידאולוגיות הוא הדבר שבעוכרנו. מה יותר נשגב ומרומם מעיסוק בערכים ובאידאולוגיות. זו נוסחת פלאים המשחררת אתנו מאחריות. סוג של בריחה בזמן ומן המציאות. אנו ממעטים לעסוק בשידוד מערכותינו הציבוריות ובהבטחת איכותן. כך מצטיירים הדברים. אילו רק ידענו, כי הקרקע המזוהמת של חיינו הציבוריים היא אשר מצמיחה את גידולי הפרא הצומחים בערוגותינו, קרוב לוודאי שהיינו היום במקום טוב יותר.

ראש ממשלה בישראל איננו יכול סתם כך לעקוף את הרגולטורים השונים, להעביר מתפקידו את שר הכלכלה, לספר לציבור סיפור בדיוני ובלתי משכנע על צרכים מדיניים ובטחוניים, וכל זאת רק כדי לאפשר לממשלתו לאשרר את מתווה הגז שהחליטה עליו.

ושרת התרבות איננה אחראית לתרבות בישראל. ואם היא חושבת שמתקיימת חריגה כלשהי הנוגעת לתקציבים לאומיים שמופנים לתמיכה בגופי אמנות שונים, עליה לפעול בנדון רק במסגרת ההסדרים הקיימים. מעבר לכך אין לה כל סמכויות.

וכך גם שר חינוך בישראל. הוא איננו קומיסר שעל פיו יישק דבר. ושרת המשפטים וראש הממשלה, הם בוודאי הראשונים שצריכים לעמוד מנגד ולהבטיח שלא ייפרצו הגדרות החיות המבטיחות את קיומנו ושגשוגנו כאן כעם וכחברה.

חברה של בוגרים איננה זקוקה למשטרת תרבות ולמשטרת חינוך. כולנו מחויבים לחוקיה של המדינה ודי בהם. במציאות הישראלית פעולתם של השרים היא במקרים רבים נגטיבית, וטוב יהיה אם נצמצם לכדי מינימום הכרחי את מוטת שליטתם. בהחלט ניתן להוציא החוצה לרשויות לאומיות שונות חלק ניכר מפעולות משרדי הממשלה השונים.

הגיע העת להקים גדר חייה דרכה יעברו נציגנו לכנסת ולממשלה. גדר של אמות מידה וקריטריונים מחייבים. עקרון ההיבחרות בלבד אין בו די. מרבית הבעיות והקשיים בזירת חיינו הציבוריים נובעים מכך שנציגנו אינם כשרים להובילנו. בעיקר הם אינם מבינים ויודעים כיצד לנהל מדינה מודרנית ומתקדמת, ואילו הן חובותיהם וסמכויותיהם. וכאמור, ניתן לומר כיום כי הסיפור הערכי אידאולוגי, אף שהוא נתפס על ידינו כעיקר העיקרים, הוא משני ביחס לחשיבותם של דרכי התנהלותנו הציבוריות.

בלתי מתקבל על הדעת שאדם המציג את עצמו למקום עבודה חדש נדרש להוכיח יכולות מתאימות, ואילו נבחרינו משוחררים מכך. הוא נדרש להביא תעודות שלמד באוניברסיטה, לספר על ניסיון שרכש, להציג המלצות מתאימות, והוא מרואיין על ידי הארגון ואף נשלח למבחנים פסיכומטריים שונים.

בישראל 2016, שני דורות בלבד מימי האבות המייסדים, נפרצו כל הגדרות החיות בחיינו הציבוריים, ומבול של אירועים רעים פוקדים אותנו. ביהדות, חיים ללא גבולות הם בבחינת חטא מטאפיסי. כל דבר טוב שנשאף אליו לא יעלה ולא יצלח בידינו כל עוד נתעלם ממצב עניינים זה. האחריות היא של כולנו, אך עיקר הנטל הוא על נבחרינו, ואיש מהם איננו מתרומם כיום לגודל השעה והאחריות הנדרשים. אז מה זה גדר חייה אחת בין יהודייה לערבי.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן