להפסיק לטפח את הפריץ

כולנו משמשים כלי שרת בידי החזירים שיושבים למעלה, ונדמה לנו שיש להם כוח בלתי מוגבל. כולנו טועים ! תבינו, בלעדינו אביגדור קפלן, דודי וייסמן ושרגא בירן לא היו יכולים להצליח לעשוק את כל העולם ואת אשתו, כי הם – בשום פנים ואופן – לא יבואו לשרת את קהל הלקוחות של הרשת. בלעדינו – בלעדיכם – העובדים והלקוחות – זה לא יקרה !!! כאן אני רוצה לשים סימן קריאה !

להפסיק לטפח את הפריץ

כולנו משמשים כלי שרת בידי החזירים שיושבים למעלה, ונדמה לנו שיש להם כוח בלתי מוגבל. כולנו טועים ! תבינו, בלעדינו אביגדור קפלן, דודי וייסמן ושרגא בירן לא היו יכולים להצליח לעשוק את כל העולם ואת אשתו, כי הם – בשום פנים ואופן – לא יבואו לשרת את קהל הלקוחות של הרשת. בלעדינו – בלעדיכם – העובדים והלקוחות – זה לא יקרה !!! כאן אני רוצה לשים סימן קריאה !

כמה הייתי רוצה להתרכז באסונם הפרטי של עובדי מגה, 3,500 במספר, שעלולים לאבד חלילה את פרנסתם. כמה כואב באמת לשמוע על עובדים מסורים שצריכים לשלם משכנתא ולא יכולים להירדם בלילה כי חרב הפיטורין מרחפת על ראשם, ולא בפעם הראשונה. לאן ילכו ? במה יוכלו לעסוק אחרי עשרות שנים של שירות ברשת ? הדעת לא סובלת את זה. החזירות של הבכירים, אביגדור קפלן שרק לפני עשרה ימים גזר לעצמו קופון שלם, הפקרות. מתוזמרת ללא ספק. ניהול כושל, ניצול ציני, חברת נדל"ן שמפקיעה 'לעצמה' את מחירי השכירות של הרשת שהיא  למעשה גם הבעלים שלה. סדום ועמורה. ברם, אני רוצה לדבר על החלק של כל אחד ואחת מאתנו בקריסה הזו. בכך שאפשרנו לקריסה הזו ולאחרות להתרחש לנגד עינינו.

 איך מגה בעיר הצמיחה את עצמה ?

 גילוי נאות : אני מתגוררת בשכונה בלוד, המונה מעל 20,000 תושבים, ויש בה סופרמרקט אחד. 'מגה בעיר'. החלום הרטוב של כל רשת. קהל שבוי שאין לו ברירה ולכן הוא שב פעם אחר פעם לרשת, קונה ביוקר, נעשק שוב ושוב במחירים מופקעים, סובל ממחסור של מוצרים מסוימים (גם לפני הצרות של מגה) ונאלץ לשתוק. בעלי הרכב מנסים לקנות בחוץ, אבל – בהיעדר תחרות הרשת ידעה ימים נהדרים.

 לא פעם נכנסתי לסופר אצלנו ורתחתי. ראיתי איך ירקות רקובים נמכרים במחירי עתק, ראיתי כיצד הסדרנים מציבים מוצרי 'מבצע' ליד מוצרים יקרים – כאשר הלקוח הנבוך נאלץ להתמצא בברקוד של המוצר כדי לראות אם הוא שייך ל'מבצע' אם לאו… תבינו, מדובר באוכלוסייה רוסית ברובה, עולים חדשים, קשי יום, שכשהם כבר מגיעים לקופה הם לא תמיד רואים כמה ועל מה הם משלמים. שיטת מצליח… והיא עובדת! הרשת מיתגה את עצמה כמי שמשרתת את האוכלוסייה במרכזי הערים, אבל את הכסף הגדול היא עושה בשכונות כמו 'גני אביב' בלוד, לאו דווקא ב'רמת אביב'. המחירים, גם אחרי השינוי שחל לאור הקריסה הקודמת,מופקעים ברמות שאין לתאר. חוץ מהמבצעים, והמבצעים גם הם מתוחכמים ולא תמיד זולים.

 למה היום, ולמי מופנים הדברים ?

 היום, כשהתודעה הציבורית לא יכולה עוד לטאטא מתחת לשטיח את הקריסה של מגה אני פונה לא אל עובדי 'מגה' החבוטים. כרגע הם בצרה וכולנו איתם. אני רוצה לדבר לכולנו, לכל מי שחש שהוא 'בורג קטן' בתוך קונצרן גדול. לכל מי שסבור שאין לו כלים ודרך להשפיע על הקדקודים. לכל אלה שאומרים לעצמם : 'ככה זה, אין מה לעשות'…

 הקשיבו לי היטב : את ואתה, מי שמסדרים את המוצרים על כל המדפים באשר הם. אתה ואת : מנהלי הסניפים, מנהלי הקצביות, פינות המאפה, הגבינות והחמוצים – כולנו משמשים כלי שרת בידי החזירים שיושבים למעלה, ונדמה לנו שיש להם כוח בלתי מוגבל. כולנו טועים ! תבינו, בלעדינו אביגדור קפלן, דודי וייסמן ושרגא בירן לא היו יכולים להצליח לעשוק את כל העולם ואת אשתו, כי הם – בשום פנים ואופן – לא יבואו לשרת את קהל הלקוחות של הרשת. בלעדינו – בלעדיכם – העובדים והלקוחות – זה לא יקרה !!! כאן אני רוצה לשים סימן קריאה !

 המחאה האמתית

  מחאה שצומחת מלמטה לא יכולה להתעורר בזמן שכבר מפרקים את הרשת. מה יעזור כעת לבכות בדמעות שליש ? איפה היינו כשהחזירות הזאת התבססה יום יום ושעה שעה ? מגה רשת נשכנית במיוחד (בפרט 'מגה בעיר' כמובן, שמסתמכת על שכונות שאין בהן תחרות ) אבל זה קיים בכל מקום, כל מנהל עבודה ברשת וכל מנהל סניף , אפילו כל קופאית – יודעים היטב כיצד להנחות את הקונים 'לא ליפול ברשת', כיצד להתנגד גם אם באופן פאסיבי , כדי לא לערבב מוצרים שלא במבצע על מנת שאנשים ייכשלו חלילה וירכשו אותם, כיצד לשים את השילוט של המוצר היקר צמוד למוצר (!!) ולא רחוק ממנו כפי שמנחים את הסדרנים (!!) כך שהלקוח יגיע לקופה וישכח להתבונן כמה זה באמת עלה לו…

 אז, זה מה שיועיל ? לסדר את המדפים נכון ?

 כשבעלי הרשתות הגדולות והמוסדות בכלל יבינו שאין להם עוד 'גייס חמישי', שהעובדים מגויסים לא רק למעסיק שלהם אלא לערכי מוסר טבעיים ובסיסיים, או אז, כל הגישה תשתנה ! הם יבינו שיש להם ברשת 'שוברים שתיקה', 'בצלם' ו'עד כאן' בדמות כל אחד ואחת מן העובדים, ושהם לא יוכלו לקדם את עצמם אם ימשיכו או יחשבו אפילו לנהוג בחזירות.

אחי ואחיותיי, עובדי מגה על משפחותיהם – צר לי על כל עוגמת הנפש שנגרמת לכם, אבל אם אנחנו רוצים לנצח אחת ולתמיד את השיטה – כולנו צריכים להתגייס יום יום ושעה שעה, כשיש עבודה וכשהרשתות פורחות מרוב פרנסה, לא לאפשר את הסחיטה הזו. פשוט, להפסיק לשדר למעסיק שאנחנו מוכנים לפעול כשמדובר במעשה לא ראוי, לא מוסרי, חזירי ו/או אחר. כך תתחייב שקיפות כלפי וועד העובדים לגבי המספרים האמתיים של החברה, השכר והבונוסים של הבכירים, החובות לספקים, הכול בזמן אמת, לא כשהדירקטוריון כבר זוחל לבית המשפט לפירוק. ובא לציון גואל.

כמה הייתי רוצה להתרכז באסונם הפרטי של עובדי מגה, 3,500 במספר, שעלולים לאבד חלילה את פרנסתם. כמה כואב באמת לשמוע על עובדים מסורים שצריכים לשלם משכנתא ולא יכולים להירדם בלילה כי חרב הפיטורין מרחפת על ראשם, ולא בפעם הראשונה. לאן ילכו ? במה יוכלו לעסוק אחרי עשרות שנים של שירות ברשת ? הדעת לא סובלת את זה. החזירות של הבכירים, אביגדור קפלן שרק לפני עשרה ימים גזר לעצמו קופון שלם, הפקרות. מתוזמרת ללא ספק. ניהול כושל, ניצול ציני, חברת נדל"ן שמפקיעה 'לעצמה' את מחירי השכירות של הרשת שהיא  למעשה גם הבעלים שלה. סדום ועמורה. ברם, אני רוצה לדבר על החלק של כל אחד ואחת מאתנו בקריסה הזו. בכך שאפשרנו לקריסה הזו ולאחרות להתרחש לנגד עינינו.

 איך מגה בעיר הצמיחה את עצמה ?

 גילוי נאות : אני מתגוררת בשכונה בלוד, המונה מעל 20,000 תושבים, ויש בה סופרמרקט אחד. 'מגה בעיר'. החלום הרטוב של כל רשת. קהל שבוי שאין לו ברירה ולכן הוא שב פעם אחר פעם לרשת, קונה ביוקר, נעשק שוב ושוב במחירים מופקעים, סובל ממחסור של מוצרים מסוימים (גם לפני הצרות של מגה) ונאלץ לשתוק. בעלי הרכב מנסים לקנות בחוץ, אבל – בהיעדר תחרות הרשת ידעה ימים נהדרים.

 לא פעם נכנסתי לסופר אצלנו ורתחתי. ראיתי איך ירקות רקובים נמכרים במחירי עתק, ראיתי כיצד הסדרנים מציבים מוצרי 'מבצע' ליד מוצרים יקרים – כאשר הלקוח הנבוך נאלץ להתמצא בברקוד של המוצר כדי לראות אם הוא שייך ל'מבצע' אם לאו… תבינו, מדובר באוכלוסייה רוסית ברובה, עולים חדשים, קשי יום, שכשהם כבר מגיעים לקופה הם לא תמיד רואים כמה ועל מה הם משלמים. שיטת מצליח… והיא עובדת! הרשת מיתגה את עצמה כמי שמשרתת את האוכלוסייה במרכזי הערים, אבל את הכסף הגדול היא עושה בשכונות כמו 'גני אביב' בלוד, לאו דווקא ב'רמת אביב'. המחירים, גם אחרי השינוי שחל לאור הקריסה הקודמת,מופקעים ברמות שאין לתאר. חוץ מהמבצעים, והמבצעים גם הם מתוחכמים ולא תמיד זולים.

 למה היום, ולמי מופנים הדברים ?

 היום, כשהתודעה הציבורית לא יכולה עוד לטאטא מתחת לשטיח את הקריסה של מגה אני פונה לא אל עובדי 'מגה' החבוטים. כרגע הם בצרה וכולנו איתם. אני רוצה לדבר לכולנו, לכל מי שחש שהוא 'בורג קטן' בתוך קונצרן גדול. לכל מי שסבור שאין לו כלים ודרך להשפיע על הקדקודים. לכל אלה שאומרים לעצמם : 'ככה זה, אין מה לעשות'…

 הקשיבו לי היטב : את ואתה, מי שמסדרים את המוצרים על כל המדפים באשר הם. אתה ואת : מנהלי הסניפים, מנהלי הקצביות, פינות המאפה, הגבינות והחמוצים – כולנו משמשים כלי שרת בידי החזירים שיושבים למעלה, ונדמה לנו שיש להם כוח בלתי מוגבל. כולנו טועים ! תבינו, בלעדינו אביגדור קפלן, דודי וייסמן ושרגא בירן לא היו יכולים להצליח לעשוק את כל העולם ואת אשתו, כי הם – בשום פנים ואופן – לא יבואו לשרת את קהל הלקוחות של הרשת. בלעדינו – בלעדיכם – העובדים והלקוחות – זה לא יקרה !!! כאן אני רוצה לשים סימן קריאה !

 המחאה האמתית

  מחאה שצומחת מלמטה לא יכולה להתעורר בזמן שכבר מפרקים את הרשת. מה יעזור כעת לבכות בדמעות שליש ? איפה היינו כשהחזירות הזאת התבססה יום יום ושעה שעה ? מגה רשת נשכנית במיוחד (בפרט 'מגה בעיר' כמובן, שמסתמכת על שכונות שאין בהן תחרות ) אבל זה קיים בכל מקום, כל מנהל עבודה ברשת וכל מנהל סניף , אפילו כל קופאית – יודעים היטב כיצד להנחות את הקונים 'לא ליפול ברשת', כיצד להתנגד גם אם באופן פאסיבי , כדי לא לערבב מוצרים שלא במבצע על מנת שאנשים ייכשלו חלילה וירכשו אותם, כיצד לשים את השילוט של המוצר היקר צמוד למוצר (!!) ולא רחוק ממנו כפי שמנחים את הסדרנים (!!) כך שהלקוח יגיע לקופה וישכח להתבונן כמה זה באמת עלה לו…

 אז, זה מה שיועיל ? לסדר את המדפים נכון ?

 כשבעלי הרשתות הגדולות והמוסדות בכלל יבינו שאין להם עוד 'גייס חמישי', שהעובדים מגויסים לא רק למעסיק שלהם אלא לערכי מוסר טבעיים ובסיסיים, או אז, כל הגישה תשתנה ! הם יבינו שיש להם ברשת 'שוברים שתיקה', 'בצלם' ו'עד כאן' בדמות כל אחד ואחת מן העובדים, ושהם לא יוכלו לקדם את עצמם אם ימשיכו או יחשבו אפילו לנהוג בחזירות.

אחי ואחיותיי, עובדי מגה על משפחותיהם – צר לי על כל עוגמת הנפש שנגרמת לכם, אבל אם אנחנו רוצים לנצח אחת ולתמיד את השיטה – כולנו צריכים להתגייס יום יום ושעה שעה, כשיש עבודה וכשהרשתות פורחות מרוב פרנסה, לא לאפשר את הסחיטה הזו. פשוט, להפסיק לשדר למעסיק שאנחנו מוכנים לפעול כשמדובר במעשה לא ראוי, לא מוסרי, חזירי ו/או אחר. כך תתחייב שקיפות כלפי וועד העובדים לגבי המספרים האמתיים של החברה, השכר והבונוסים של הבכירים, החובות לספקים, הכול בזמן אמת, לא כשהדירקטוריון כבר זוחל לבית המשפט לפירוק. ובא לציון גואל.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן