Skip to content

ט"ו בשבט – אדם, אדמה, חברה

ט"ו בשבט הוא עילה מצויינת להתבונן קצת ביחסי אדם-אדמה-בית. שני הוגים יהודים חשובים היו אקולוגיסטיים במיוחד. א.ד. גורדון ופרידנסרייך הונדרטוואסר. מחשבות על אדם, אדמה, א"י ואדריכלות אקולוגית
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

ט"ו בשבט הוא חג שלבש ופשט צורות במהלך הדורות. המשנה מזכירה אותו כראש השנה לאילן. אחד מארבע ראשי שנים, ראש השנה היהודי שאנו מכירים מוזכר בתוך מערכת של 'ראשי שנים', וזה שאנו חוגגים (יומיים) בא' בתשרי מסווג לשנים, לשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות. המשנה במסכת ראש השנה פרק א' משנה א' מזכירה עוד שלושה ראשי שנים. באחד בניסן למלכים ולרגלים (שלושת הרגלים), ובאחד בשבט – ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל(ולפיו אנו נוהגים) בחמישה עשר בו.

החג הזה התגלגל גלגולים רבים במהלך הדורות, קיבל חיזוק משמעותי כשהקרן הקיימת לישראל ביקשה לעגן אותו כ'יום הנטיעות', סוחרי הפירות היבשים עוד חוגגים עליו בשל המחסור שהיה באירופה בפירות טריים מהארץ וכך אנו מקפידים על המנהג ומכלים אלפי קלוריות של פירות מיובאים מטורקיה בעיקר.אבל, מה זה חשוב ? העיקר 'סיבה למסיבה'.

ברם, כל ראשי השנים מעמידים את האדם במרכז, וט"ו בשבט, יותר ממה שהוא 'יום נטיעות' ואכילת פירות, הוא מועד מיוחד לבירור היחסים בין אדם, אדמה ואילן. ננסה להעמיק ביחסים הללו דרך שתי דמויות עיקריות.

הונדרטוואסר וא.ד. גורדון – יהודים והוגים אקולוגיסטיים

במאה העשרים קמו שני הוגים יהודיים אקולוגיסטים פורצי דרך. א.ד. גורדון בישראל, והונדרטוואסר באוסטריה. שניהם התמודדו, כל אחד בדרכו, עם היחסים שהאדם אמור לקיים עם הסביבה שלו, הן החקלאית והן החומרית. גורדון חי מ 1856-1922 נולד ברוסיה ועלה ארצה בגיל 48, בשנת 1904. הונדרטוואסר, 1928-2000 נולד בווינה לאם יהודייה ואב נוכרי, הותיר בווינה את חותמו האדריכלי ובילה את רוב ימיו בעיירה קטנה בניו זילנד.

פרידנסרייך הודרטוואסר

© 2016 Hundertwasser Archive, Vienna
פרידנסרייך הונדרטוואסר

הונדרטוואסר היה אמן, צייר פסל ואדריכל .למרות שלא סיים שום תואר רשמי והיה אוטודידקט נחשב לגדול אמני אוסטריה של שלהי המאה ה-20. מכל אמנותו המורשת העיקרית והידועה ביותר מצויה בבנייניו הייחודיים.

 ייחודו של הונדרטוואסר הוא בכך שמבין אדריכלים ומעצבים רבים, המאמינים שיש להחזיר לטבע את אשר לקח ממנו האדם כאשר בנה על האדמה בניינים, וגזל ממנה שטחים ירוקים, הוא אכן השאיר אחריו מבנים בהם יישם הלכה למעשה את תורתו .

בית בווינה - הונדרטוואסר. שימו לב לרבגוניות
בית בווינה – הונדרטוואסר. שימו לב לרבגוניות

את תקופת לימודיו המקצועיים אפשר לסכם בשלושה חודשים ויום. תקופת לימודים זו נחלקה בין האקדמיה לאמנות יפה, בווינה, בה למד שלושה חודשים, ובית הספר היוקרתי לאמנות יפה, בפריז, שם הצליח להחזיק מעמד יום אחד בלבד.

כל חלון עם ייחוד משלו

כישוריו הטבעיים, שמעולם לא רוסנו על ידי אסכולות ולימודים מסודרים, איפשרו לו לצאת בהכרזות, שנוגדות כל תפישה אדריכלית, עיצובית או אמנותית. למרות הבנתו העמוקה בכל הנושאים בהם עסק – ציור, פיסול, עיצוב ואדריכלות, הוא סלד ובז לכל תיאוריה מוגדרת. הוא טען ש"קווים ישרים הם כליו של השטן". תוכניות הריצוף שלו (שחלקן בוצעו)כוללות רצפות עקומות, כי, לדבריו, "רצפה עקומה היא מלודיה לרגליים", ואילו "רצפה ישרה זו המצאה של אדריכלים, שנועדה לשרת את מכונות הבנייה ולא את הדיירים". ובאמת, כפי שניתן לראות בבתים הייחודיים שתכנן, הרצפה – מרבית הפעמים- עקומה. הוא האמין שאדם צריך להטביע את חותמו הן על הצמחייה שסביבו והן על הבתים שבהם הוא חי, גם אם הוא עני מרוד ואין לו נכס משל עצמו.

 אם מתבוננים בבנייניו, ניתן לראות מרחוק את האינדיבידואליות של כל אחד מהדיירים, כי לטענתו : רק מי שחושב באופן יצירתי ישרוד בעולם הזה ובעולם הבא". פעילויתיו בחיי החברה והסביבה לא הסתכמה בהפצת כרוזים. הוא הפגין בעירום, כאשר ניסה לקדם תכנון אסלות ושירותים, נתולות מתקני שטיפה לחיסכון במים, נאם בפני הסנט בארה"ב בעד מדיניות אקולוגית ונגד אנרגיה אטומית. בהיותו צייר עיצב כרזה שעליה נכתב "בין עצים אתה בבית" ואת כל ההכנסות ממכירת כרזה זו תרם לפרוייקט ייעור הנגב בישראל.

הכרזה שנתרמה על ידי הונדרטוואסר לפרוייקט ייעור הנגב והגליל

הונדרטוואסר סבר גם שהבית הוא העור השלישי של האדם. הראשון הוא העור הפיזי, אחריו הבגדים ולבסוף – הבית. ככל שהוא אקולוגי יותר וקשור לאדמה – כך מוטב. לפיכך, הוא היה בין הראשונים שבנו בתים אקולוגיים שלמעשה הופכים חלק אינטגרלי מהאדמה. הוביט ( Hobbit )הם נקראים.

הבית הוא העור השלישי של האדם
הבית הוא העור השלישי של האדם - אוסטרליה - הונדרטוואסר
מבחוץ
אדריכלות לא קונבנציונלית

"זכות החלון שלך – חובת העץ שלך"

הונדרטוואסר האמין בחיבור של אדם לבית, לאדמה, גם אם האחרון איננו בעלים של הנכס. ב-1972 פרסם מניפסט הקרוי "זכות החלון שלך – חובת העץ שלך", בו הטיף לכך שלכל אדם השוכר דירה צריכה להיות הזכות לצבוע ולקשט את הקיר החיצוני שמסביב לחלונו, ככל שידו משגת, כך שניתן יהיה לראות מרחוק את האינדיבידואליות של הדייר. "רק מי שחושב באופן יצירתי ישרוד בעולם הזה ובעולם הבא", כתב. הונדרטוואסר חש חיבה לעובש אשר מופיע על בניינים עתיקים, וראה בו תופעת טבע שאין להילחם בה ואשר מוסיפה חן לבניין.

וכך הוא כתב: "למרבה הצער תהליך הבנייה מסתיים ברגע שהדייר נכנס לדירתו החדשה. רגע זה צריך למעשה להוות את תחילת הבנייה". ואת דעתו על אזורי המצוקה של העניים, שאותם חיבב במיוחד- חשב כך : "כל אחד צריך ליצור אדריכלות משלו ולבנות מה שהוא רוצה, עם נוצות, עשב או נייר, אפילו אם הבית מתמוטט".

הבניין מבחוץ
© 2016 Hundertwasser Archive, Vienna
© 2016 Hundertwasser Archive, Vienna
חצר המוזיאון

© 2016 Hundertwasser Archive, Vienna

© 2016 Hundertwasser Archive, Vienna
הדרך אל הבניין

המקור לגינות הקהילתיות הנוהגות בימינו ?

בין יתר הדברים פרסם, בשנת 1991, את "היער העירוני", בו גיבש את מסקנותיו לטובת שילוב גינות ירוקות במרקם עירוני, כי הצמחייה מייצרת חמצן משפרת אקלים, וגוננת על תושבי העיר מהחוץ בדומה לוילון אקולוגי, מספקת צל ומפחיתה את עומס החום. אל העצים הגדלים בעיר יבואו הציפורים, אל הפרחים – הפרפרים, וכך ישובו השמחה והיופי אל העיר ואל החיים בה. ועוד כתב:"את גן העדן רק אנו יכולים להביא בידינו שלנו וביצירתיות שלנו. יש החושבים שבית הוא בעיקר קירות. אני חושב, שבית הוא בעיקר חלונות, ולכל חלון יש את הזכות להיות מה שהוא רוצה להיות, בלי כל קשר אם הבית הוא מודרניסטי, בארוקי או בסגנון אר-נובו, מדוע שלא נמקם מספר חלונות שונים באותו הבית?". תורתו משתקפת במספר בתים לא גדול שבנה בעיקר בtוסטריה ובגרמניה, למרות שרוב שנות חייו התגורר בניו-זילנד. אחד האלמנטים הירוקים הבולטים ביותר בהם השתמש בבנייניו היה גינות גג. עצים וצמחייה בכלל,מופיעים בכל פינה אפשרית בפרוייקטים שלו. באחד מהם, בית מגורים זול להשכרה בוינה, אפילו הגדיל לעשות ונטע עצים, הצומחים מתוך הבית וענפיהם מבצבצים מהחלונות – גן עדן בדירה שכורה (!!).

א. ד. גורדון – האדם והטבע

א.ד. גורדון
מאבות הציונות - 1856-1922

כונה "הצדיק החילוני", שחינוכו היה ברוח הדת ובהשפעת חסידות חב"ד. גורדון היה פעיל בתנועה הציונית ואף השתתף בקונגרס הציוני; חלוץ ופועל חקלאי, הוגה ומורה-דרך לחלוצים ולחלוצות בתקופת העלייה השנייה והעלייה השלישית, מנהיג לא מוכתר של מפלגת "הפועל הצעיר" בארץ ישראל, מייסד תורת-מוסר שבחייו ולאחר מותו כונתה (בטעות) "דת העבודה".לשיטתו, "הפרזיטיות הגלותית" והנתק מהעבודה היצרנית הינם הנגע העיקרי ושורש כל הרע שבעם היהודי. לאור זאת, הוא ביקש לחבר את בני העם לעבודת כפיים ולעבודת אדמה, כחלק מרכזי בתיקון הווייתו. לדעתו, העשיה והחוויה (מילה שהוא חידש) הן הקושרות את האדם עם הצדדים העלומים שבטבע ובהוויה, שבהם מקור החזון, השירה ורוח הקודש. הוא ראה בעבודת האדמה ערך מקודש לא רק ליחיד אלא גם לכלל, והאמין שהיא תחבר את העם לארץ ותיתן לו את הצידוק לקיומו בה. הוא דגל באימרה: "ארץ ישראל נקנית בעבודה, ולא באש ולא בדם".

האדם והטבע

אחד הכתבים החשובים של גורדון הוא האדם והטבע . כך הוא כותב על בתים ואנשים : "והיה כאשר תבנה לך בית, ושמת לבך לא להרבות בו חדרים וחדרי חדרים, כי אם לזאת תשים כל לבך – כי לא יהיה בו דבר חוצץ בפני המרחב העולמי, בפני החיים העולמיים, כי בשבתך בייתך, בשכבך ובקומך – בכל עת ובכל שעה תהיה כולך בתוך המרחב ההוא, בתוך החיים ההם, וכן תבנה גם את בתי העבודה והמלאכה, גם את בתי התורה והחכמה. ורווח תשים בין בית ובין בית; רווח גדול, אשר לא יגזול ולא יעלים בית מבית את חלקו בעולם הזה". כלומר, תבנה בית – אבל אל תחלל את הקשר עם הטבע. בנושא זה גם הרב קוק (הראי"ה) מתבטא כאשר הוא מפרש את ההלכה שאסור להתפלל בחדר שאין בו חלון אל החוץ, רעיונות דומים.

© 2016 Gogalil.com

הדרך מטרייאסט לווינה או מה היה חושב גורדון על שלטי החוצות כיום ?

גורדון, כאמור, רואה באדם חלק אינטגרלי מהטבע, ובהפרדות (חציצות) מלאכותיות כחילול הקודש. כך הוא מתאר את נסיעתו מטרייאסט לווינה :

נוסע אתה, למשל, מטרייסט לווינה. הטבע של המקום פשוט מרעיש ביופיו. ומה אומר הטבע הזה לבני האדם ? לא די שבכל מקום אתה פוגש עצים גזוזים כמו על פי איזו מודה – הנה לכל אורך הדרך נתקלת עינך בלי הרף במודעות גדולות על אודות מה שכול מיני חנוונים מציעים למכירה בחנויותיהם. והמודעות מודבקות על הרוב באילן או בסלע וחוצצות בין העין – ויותר מזה בין הנפש – ובין המראות היותר יפים והיותר נשגבים. ובני אדם, כל מיני בני אדם, שיש בהם בוודאי הרבה בעלי נפש ומחשבה, עוברים בדרך זו בכל יום לאלפים ולרבבות – ואין דבר, עולם כמנהגו נוהג: "אדם מן הישוב" בוודאי לא יתרשל להוסיף: בוודאי כך צריך לנהוג. האמנם אין בזה חילול ? הייתי אומר: חילול הקודש, לולא נעשה בזמננו המבטא כל כך מחולל..

ובמכתב למהגר רוסי בא"י בשנת  1904

גורדון אכן ראה קדושה אפילו במראות של ארץ ישראל. וזה מעניין, שכן כל מי שמגיע ממזרח אירופה ומאירופה בכלל, במיוחד בחודשי הקיץ, בוודאי חווה את התחושה שכדי להתרגל לנוף המדברי שלנו כאן צריך לעבור ממוד של צבע לשחור-לבן. כל כך אפרורי וחסר חיות לעתים,מדהים לראות כיצד גורדון חווה את הדברים:

ההעפלה - ויקיפדיה

"זהו לא הטבע של ארץ רוּסיה, שאליו התרגלת ושעמו חיית בקרבה נפשית.  הטבע של ארץ רוּסיה לא רק שמבין אותך, אלא שגם אתה מבין אותו כולו, בכל פשטותו ותמימוּתו, שלפעמים יוכיחך ולפעמים ילטפך – והכל באופן פשוט, כאֵם פשוטה תמימה ואוהבת.  לא כן הוא הטבע של א"י.  גם היא אֵם אוהבת ורחמנייה, ואולי אהבתה עוד יותר עמוּקה, אבל היא רוממה לאין שיעור בגדלוּתה הרוּחנית, חותם של רעיון נישא על מצחה ותוגה חרישית במבטה.  הנך מרגיש את עצמך חבוּק בזרועות עדינות של אֵם חכמה, דגולה מרבבה, של בת-מלכה, שמביטה אליך כמו על בן אהוב שגוּדל בעבדוּת ועכשיו שב אליה מעונה, חסר-חינוך, שפל-תרבוּת, ושהיא מבינה אותך היטב בלבה המלא חכמה, אך אתה אינך מוכשר להבינה".

מה ניקח איתנו מט"ו בשבט ?

אז, אל נא נזלזל בפירות א"י, בנטיעות שמצליחות לחבר מעט את הילדים וההורים לאדמה, ואפילו לא בפירות היבשים – אבל בואו ננסה לנשום עמוק את אוויר הארץ, את הנופים, נכניס קצת גם את הבתים לאווירה, ובעיקר בעיקר לא נחלל את הטבע, שהוא מעטפת חיונית כמעט כמו העור הפיזי שלנו. ט"ו בשבט שמח, חברים.

תודות

תודה לשלומי פרלמוטר הוגה עכשווי ומלא רעיונות כרימון – על ההשראה לכתבה זו.

 


error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן