חברה שוקקת וחפצת חיים חייבת להתאים את עצמה כל העת לתנאי המציאות המשתנה. לבחון את עולמה המושגי ותפיסותיה, ולהגדיר מחדש את ערכיה, מעשיה ופועלה.

• הערכים האוניברסליים הם הישג אנושי אדיר, אך בשום פנים אינם חזות הכול. ובוודאי אינם כלי בלבדי     להתמודדות עם בעיות החיים ואתגרי המציאות. שימוש לא נכון בהם מייצר תוצאות שסותרות אותם.
• גם קיומה של ישראל הוא ערך אוניברסלי.
• הערך "כיבוש" הוא השחקן הראשי בוויכוח הציבורי הגדול בין שמאל לימין בישראל. השמאל בנה עליו מגדל גבוה של טיעונים והצדקות, וזאת מבלי שהוא עצמו הועמד לבחינה ראויה לשמה.
• יהודה ושומרון הם שטחים שנויים במחלוקת ולא שטחים כבושים.
• הקמתה של מדינה פלשתינית בגבולות 67 וירושלים המזרחית בירתה היא נוסחת התאבדות ולא הבטחה לשלום ויציבות לדורות.

• הערבים אינם מעוניינים בפתרונה של הבעיה הפלשתינית, המשמשת אותם כמנוף לנגח את ישראל, להחלישה ולפוררה ובבוא העת לנפנפה מן האזור.
• הדרישה הבלתי פוסקת של השמאל ליוזמה מדינית ולאופק מדיני מצביעה על חוסר הבנה משוועת של המציאות באזורנו.
• לשמאל אין מנדט על החוכמה והדעת, והתנשאותו על כלל הציבור היא לרועץ לו.
• דבקותם הדוגמתית של אנשי השמאל בערכים האוניברסליים איננה מקנה להם שום מעמד-על ושום יתרון בהבנת מצבנו האסטרטגי, גם אם הם סופרים, אומנים, ואנשי אקדמיה בכירים.
• על השמאל לשנות מוד ולעבור ממנטליות של תנועות נוער לחברה של בוגרים.
• להקים מדינה ולהבטיח את קיומה זה דבר אלים בכל העולם ובפרט באזורינו, ומי שמכיר מציאות אחרת שיקום.
• במובנים רבים "הכיבוש" נכפה עלינו. אנו רוצים להיחלץ ממנו אך לא יכולים בטרם ייווצרו התנאים להסדרים ופשרות היסטוריות עם הערבים.
• תפיסת העכשוויות בדמות "שלום עכשיו" ושיח הערכים האוניברסליים אינה רלוונטית לאזורנו. היא נוסחה להחמרת מצבה של ישראל ולא להטבתו. כאן משחק הזמן האסלמי ואסטרטגיית ההודנה והג'יאהד.
• הנורא הקורה סביבנו בדמות החורף הערבי הוא סוג של הפתעה בהיסטוריה, המזמנת לישראל אפשרויות חדשות שיעצימו ויחזקו את מעמדה האסטרטגי לדורות.
• בראיה שכזו, מלחמת העצמאות טרם הסתיימה.
• כולנו רוצים בשלום וכולנו שואפים לטוב ולקיומם של הערכים האנושיים.
• החיים מורכבים ומלאי דילמות מוסריות המחייבות הכרעות קשות. וכולנו נמדדים בסופו של יום על פי תוצאות מעשינו ומחדלינו.
• אם דבקות דוגמתית בערכים האוניברסליים מייצרת תוצאות רעות אז אנו בפירוש איננו מוסריים. ומן הראוי לחזור ולשנן שכוונות טובת וערכים נאצלים אינם בהכרח ערובה להשגת תוצאות טובות.
• ישראל איננה ניסוי בהיסטוריה שניתן להמר עליו באופן כל כך בלתי אחראי כמשתמע מדרכו של השמאל.
• על פי בשורת השמאל ישראל מצווה לעלות על מוקד העולם כשאהידים במלכות הערכים האוניברסליים, וייתם קיומנו כאן באחת.
• חריגה מכללי המשחק הדמוקרטי ופניה לאומות העולם שיכפו על ישראל את דעותיו של השמאל, זו הפרת אמונים יסודית למדינה ופגיעה חמורה בה.זה בחזקת חטא מטפיזי.
• זכויות אדם וחופש הדיבור והדעה כן, אך פעולה נגד מדינת ישראל בקרב אומות העולם בפירוש לא.
• השמאל חייב להבין שכשליו וחולשותיו מרחיקים ממנו את הציבור ומחזקים את הימין. הוא נושא באחריות לכך, ואל לו לבוא בטענות לאיש אלא רק לעצמו.
• השמאל מרבה לכנות את הימין גזען, פשיסט, לאומן, שואף לאפרטהייד, שטאזי ומיני כולרה נוספים. הוא מציג תמונת מציאות נוראה כל העת, ומטיח אשמות בכל העולם ואשתו. שמאל כזה לא יכול להוות אלטרנטיבה ראויה לשמה.
• השמאל, בדיוק כמו יריבו ושנוא נפשו הימין הקיצוני, שואף מבלי דעת לשליטה ולריבונות על המציאות, שגלומים בה יסודות פשיסטיים. מאחר ולאיש אין שליטה שכזו, כל שנותר לשמאל הוא להטיל את מלוא האחריות והאשמה באשר לבעיה הפלשתינית עלינו.
• אם השמאל אכן רוצה לשוב לקדמת הבמה עליו לאמץ את מודל האבות המייסדים שלנו, שהיו טיפוסים 'שזיפיים' בעיקרם, המתמודדים עם המציאות על 'דרך היצירה' ולא על 'דרך הגאולה', ואשר הקימו כאן וביססו את 'החברה פותרת הבעיות' ולא המייצרת אותן כפי שאנו היום.
• במילים אחרות: על השמאל לעבור מדוגמתיות ודביקות דתית בערכים האוניברסליים לקונסטרוקטיביזם.

כותב דברים אלה עוסק בפוליטיקה הישראלית. הוא פרסם ספר עליה בשם "לקראת פרדיגמה חדשה", וכותב כמדי שבוע מאמרים בנדון המתפרסמים באינטרנט. הקריאה לשמאל חדש היא רק התחלה למשהו הרבה יותר נרחב שעלינו לעשותו, כדי להתמודד עם התופעה הדורית הקשה של חולשת המערכת הפוליטית בישראל, המייצרת למדינה ולחברה בה הפסדים עצומים, ששיח הקצוות הנורא המלווה אותנו בימים אלה הוא רק נגזרת אחת שלו. הכותב מסתייג עד מאוד ממעשיהם של הקיצוניים מקרב הימין, אך מקצועית מעניין אותו יותר לכתוב דווקא על השמאל.