Skip to content

געגועים לטוהר של פעם

להקת הבלט של סנט פטרסבורג מגיעה בשבוע הבא ארצה עם 65 רקדנים ושתי תכניות שהן פסגת הקלאסיקה המיתולוגית - "אגם הברבורים" ו"ג'יזל". היהלום שבכתר היא הרקדנית האגדית אירינה קולסניקובה שהצטרפה ללהקה ב-1998 היא מסמלת את פסגת השלמות המושלמת בתכלית השלמות של הבלט הקלאסי. הם יופיעו בכל הארץ – במשכן לאומנויות הבמה בתל אביב, תיאטרון ירושלים, […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

ייחודה של אירינה קולסניקובה היא עוצמת הרגש שהיא מוסכת בריקוד שלה. ב"אגם הברבורים" סוחפת אותך אירינה בעדינות ורוך לעולם של תשוקה יוקדת ודרמה. לעתים נדמה שהיא יותר פרימה בלרינה מעודנת אלגנטית ומלכותית ופחות אהובה שאש תשוקה בוערת בעצמותיה. בתפקיד אודט – הברבור הלבן – היא פוסעת בעדינות כמו על קצפות. בתפקיד הברבור השחור – אודיל – היא מפלרטטת ומאיימת מינית.

ו-כן, למי ששכח לרגע את העלילה: מעשה בנסיך זיגפריד שמחפש נואש אהובה. הוא מוצא אותה בדמות ברבור יפהפה – אודט – אותה כישף פון רוברט המורשע. ביום היא ברבור וחוזרת להיות נסיכה רק בלילה. פון רוברט מופיע בנשף בחצר הנסיך עם בתו אודיל המחופשת לאודט ודומה לה בכל למעט העובדה שהיא ברבור שחור. הנסיך זיגפריד מצהיר על אהבתו אליה ועומד על טעותו מאוחר מדי. סוף טוב הכול טוב – צמד האוהבים הנואשים קופץ למים וטובע וכך מוסר הכישוף.

 שלמות תנועה מעודנת, אגם הברבורים, קרדיט צילום Nina Alovert
שלמות תנועה מעודנת, אגם הברבורים, קרדיט צילום Nina Alovert

הפער בין עצמת הדרמה של הסיפור הטראגי לניקיון התנועה המרהיב של הבלט הקלאסי – הופך את אגם הברבורים השליו לכאורה לדרמה מרתקת. המוזיקה של צ'ייקובסקי מבליטה את הסערה. קולסניקובה נוהגת לעטר את צעדי הריקוד הנקיים שלה בסלסולים וקישוטים מלודרמטיים גורפי מחיאות כפיים. בני זוגה – ואדים מונטגירוב וקימין קים מלהקת מרינסקי ורודקין דניס מהבולשוי – מציגים חגיגת רגליים מפוארת. משַכֵּר במיוחד הוא הרקדן רודקין שמזנק כמו חתול ללא כל מאמץ. הנסיך ב"אגם הברבורים" קצת מלנכולי אם כי הוא מתערסל בערבסקות מלאות רגש.

הסיפור הרומנטי של ג'יזל נסב על בת כפר המתאהבת בנסיך המאורס לאחרת. כשהיא מגלה זאת – היא מתה משברון לב. רוחות ה"נוקמות" מנסות להסית אותה להעניש את הנסיך שהוליך אותה שולל – אך היא כל-כך אוהבת אותו שהיא מוחלת לו. את המוסיקה הלחין אדולף אדם והכוריאוגרפיה היא של ז'אן קוראלי, ז'ול פרו והעיצוב הסופי הוא של מריוס פטיפה.

ג'יזל נחשב לבלט ששמר על הטקסט המקורי למרות הגרסאות השונות של הכוריאוגרפים.   המבנה הרומנטי של המקור מבליט את הניגודים בין מציאות לדמיון, בין הווי הכפר לאצילים המשתעשעים עם בנות הכפר. רוחות ה"נוקמות" (בגברים המוליכים שולל את אהובותיהן הפתיות) – יוצקות במחול עצמה מרגשת. הריקודים המרהיבים הופכים את הבלט לנגיש עבור הקהל של היום.

 ג'יזל בגרסת הבלט של סנט פטרסבורג, קרדיט צילום Nina Alovert 
ג'יזל בגרסת הבלט של סנט פטרסבורג, קרדיט צילום Nina Alovert

הבימוי המדהים של ניקיטה Dolgushin הוא ארצי וריאליסטי במערכה הראשונה, ומלא ברוחות רפאים במערכה השנייה. תמונות החיות שלו עוצרות נשימה. התלבושות והעיצובים של ויאצ'סלב Okunev – עתירי דימיון.

אירינה קולסניקובה מקמרת בקלילות מדהימה את קצות האצבעות וממריאה בקפיצות לשמיים. היא אחת מאיתני טבע. המוסיקליות והטכניקה הנשגבת שלה הופכות אותה לייחודית. היא מגלמת את האדמה והאוויר. Sarafanov בתפקיד הרוזן מגלם בריקודו קו יפה ואצילי של  שלמות פיזית. מעבר לטכניקה המדהימה שלו, הוא גם שחקן מעולה.

את תפקיד מלכת הרוחות הנוקמות מגלמת יקטרינה Borchenko. היכולות הפיזיות שלה הופכות אותה למלכת רוחות מצמררת. הליהוק המושלם של הרקדנים ויכולותיהם הווירטואוזיות הופכות את המפגש עם להקת סנט פטרסבורג לחד פעמי. מי שמתגעגע ליופי של טוהר הקווים הקלאסיים ולפסגת הרומנטיקה יוכל להגיע כדי להשתאות מהפלא ולהזיל דמעה.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן