יום האישה התאפיין גם השנה בכמה דברים שיצא לי לראות כל שנה; נשים שמקבלות פרחים או שוקולדים מהעבודה (לרוב הן מקבלוות פרחים), גברים שקונים לנשים שלהם מתנה (לרוב הן מקבלות פרחים), ונשים וגברים שמעלים לרשתות החברתיות פוסטים עם איחולי "יום האישה שמח", תמונות של נשים נפגשות עם נשים לחגוג את יום האישה, או גברים שחוגגים לנשים שלהן את יום האישה, וגם פוסטים פמניסטים ופוסטים שוויוניסטים המעודדים קידום נשים בארץ ובעולם. כל זה טוב ויפה, ואין לי טענות, והייתי שמחה, גם אני, לקבל פרחים –
מה שכן אני מרגישה אחרת לגבי יום האישה, בעיניי כל אלה שקיימים אצלי בפיד, ומסביבי בחיים האמיתיים, שונים ממה שאני חושבת על היום הזה בראש.

בראש שלי, ביום האישה הבין לאומי, וגם בשאר הזמן מעצם היותי אישה, עוברת וחוזרת המחשבה: "מה זה בעצם אומר להיות אישה?"
חוץ מהמפרט הטכני-פיזי-ביולגי, יש גם כל מה שעובר לנו בראש. ולנו הנשים, או לפחות אצלי ובקרב הנשים שאני מכירה עובר הרבה בראש, וסביר להניח יותר מידי. כמו שחברה שלי אומרת, מילים של הרבה מורים רוחניים, "הבעיה של האנושות היא חשיבת יתר", "צריכים לפתוח עבורנו "חושבים אנונימיים", ואני מאוד מסכימה עם זה, ומרגישה שזה נכון במיוחד לנו, הנשים.

חוץ מ"חשיבת יתר" ניחנו בעוד תכונות טובות ופחות טובות, וטובות שהופכות להיות פחות טובות כמו כל דבר שהוא יותר מידי. ביניהן: הכלה, הבנה וקבלה. שעודף מהם יכול להוביל לויתור עצמי אבל האחר במידה כזאת או אחר. אני אישית מרגישה שאני נעה על הסקאלה הזאת שבין הכלה לויתור כבר שנים, וכל פעם לומדת לא לוותר עבור אחר ולא לוותר לי יותר ויותר.

בעודי מהרהרת על נשיות ונשים, צץ בפיד שלי בפייסבוק, סרטון יו טיוב לא שיגרתי. הוא לא הילל את הנשיות, הוא לא דיבר על שיוון, גם לא על פמיניזם. היה זה סרטון של השחקנית אור מרמור, שמציגה בו, בלי מילים, נשים שונות. בכותרת היא כתבה: "בכל אישה מסתתרות עשרות נשים קטנות שממצב רוח למצב רוח מתחלפות – אז מה את היום?", וראיתי את הסרטון, את אותה אישה (אור), שמתחלפת לנגד עיניי, מרוחניקית לחיילת ומחיילת לפרחה, וחשבתי לעצמי שזה בדיוק זה! היכולת שלנו כנשים לשנות צורה.

הסרטון לצפייה: \"\"איזה אישה בא לך להיות את היום?\"
(בוידאו: שחקנית: אור מרמור, מאפרת: אלה חייט, צילום ועריכה: טל גונן).

בעקבות הסרטון של אור, וגם מכיוון שיום האישה, הוא יום של נשים, ברבים. החלטתי לצאת מהראש שלי ולשאול לפחות אישה נוספת, מה היא אוהבת ולא אוהבת בלהיות אישה.

אור הודתה שזה קשה לכתוב על נשיות בלי שזה יצא נורא שובניסטי או נורא פמניסטי, ואני מסכימה איתה. לבסוף היא אמרה: "להיות אישה זה דבר מאד מורכב בעיניי.
הלכתי היום ברחוב ושאלתי את עצמי איפה אני עומדת מול המילה "אישה".
להיות אישה זה כל הזמן לבדוק את עצמך, אם את מספיק יפה, מספיק רזה, מספיק מטופחת, מישהי שיודעת לתקתק הכל, ניקיונות, בישולים, עבודה, מישהי שיודעת להיות שם בשביל בן הזוג וכמובן גם לחברות ולמשפחה והרשימה לא נגמרת פה, עם כל זה תמיד צריך גם לחייך ולהיות נעימה לכולם. אה כן, רצוי גם שתשתקי במצבים מסוימים.
הרבה מאד אנשים גדלו על ההגדרה הזו למילה אישה. בשנים האחרונות אני במאבק עם עצמי לנסות להשתחרר מאותו המקום ולהיות האישה שאני. אני לא בחורה עדינה וכנראה שלעולם כבר לא אהיה, אני בחורה שמדברת וצוחקת ואוכלת ונהנת מהחיים, מישהי משוחררת שמקבלת את עצמה וחיה לפי הבחירות שלה ולא על פי תכתיבים חברתיים.
היום אני מבינה שלהיות נאמנה לעצמך זה להיות אישה אמיתית.
אני שמחה וגאה להיות אישה ויחד עם זאת, הרבה דברים עולים לי כששואלים אותי מה אני לא אוהבת בלהיות אישה, בראשם נושא ההטרדות המיניות.

"להיות נאמנה לעצמך זה להיות אישה אמיתית".
(בתמונה: אור מרמור, שחקנית ואישה. צילום: דנה ברק, צלמת וגם אישה).

היום כמעט כל בחורה עוברת הטרדה מינית כזו או אחרת וגם אני חוויתי בעצמי לא מעט. בבית הספר למשחק כתבתי והתעסקתי רבות בנושא. כשחקנית יוצרת אני כל הזמן חושבת איך אני יכולה להעביר את המסר החשוב הזה הלאה. כולי תקווה שגברים ישקלו את המעשים שלהם, יבינו ויפנימו שאישה היא בדיוק כמו גבר – בן אדם. כמו שאתם הגברים לא אוהבים שאומרים לכם מילה לא במקום או נוגעים בכם ללא רצונכם, כך גם אנחנו".

בתור אישה, התחברתי לדבריה של אור, אבל גם עניין אותי לקבל זווית אחרת. ומה הזווית האחרת, אם לא הזווית הגברית?:)

נהוג לחשוב שהזווית הגברית על הנשים היא מנוגדת לאיך שנשים רואות את עצמן. ובכן, אני מניחה שזה נכון לגבי חלק מהגברים, כמו שחלק מהנשים לא יסכימו עם מחשבותיי בעיניין זה וידחו אותם בתוקף, אבל למזלי, רוב הגברים שסביבי הם לא כאלה, והדעות שלהם על נשים די זהות לדעות שלי, כפי שתיארתי קודם.

בהמשך לצפייה בסרטון יו טיוב של אור, המשכתי לשוטט בנבכי, גלי ורזי ממשק הסרטונים, כשבמנוע החיפוש מתנוססת בגאון המילה: "אישה".
כך הגעתי לשיר בשם: "אישה בזמן", אותו, (תאמינו או לא), מבצע דווקא גבר.

השיר ביו טיוב: \"אישה בזמן\", מיאל.

כאמור, הלחן והביצוע הוא של הזמר מיאל, אך את המילים כתבה אישה בשם אורית לבב, ואת הציור ציירה אישה נוספת; תמי דוידסון. שמחתי לראות "בס"ד" בתחילת פירוט המילים, מה שהזכיר לי לא להיות תבניתית ולא להכליל, לא רק נשים אלא אנשים.

ואלו מילות השיר:

"לבסוף , מה שנותר לך
זה להיות עצמך
כי לבסוף , הזמן יאמר לך
אם ידעת לקרוא בשמך.

עד הסוף , מה שכובל אותך
קשור בחבל מתוכך
הוי נסיכה , מי שיציל אותך
וקץ הסבל .. בידך.

ולקרוא , אל בשמייך
את שירייך , לילותייך
זמן חבוק בשערות ראשך
לספוג מלוא תשוקת הנשמה שבך
אשה בזמן , הבעירה שבך
אישך.

סוף כל סוף, ככל אשה
הן את השמש והחול
ואת הים, הנשימה
ואת מולכת על דממה

מכל הכוכבים , המזלות
הכאבים , הגורלות
למדי לחיות. היי אשה בזמן
הזמן שלך.. להיות".

אם שמעתם או קראתם את מילות השיר, בטח שמתם לב שאור ("האישה") ומיאל ("הגבר") הגיעו לאותה מסקנה: שלהיות אישה, זה פשוט להיות, ולחיות, את כל השינויים.

אז מסקנותיי בעקבות שני סרטוני היו-טיוב האלה הייתה, שאנחנו אומנם שונים, אבל לא כמו שאנחנו נוטים לחשוב, ושיש סיכוי לשלום, אחווה ואהבה בין המינים:)

ובנימה אופטימית זו אני רוצה לאחל לכולנו יום שמח, (בלי אישה ובלי גבר, ובלי מונחים שמפרידים ביננו).