נכנסתי לביתן עשר בגני התערוכה וקיבלתי מכשיר שמיעה. לא, זה בסדר, אני מסתדרת עם אנגלית, אמרתי. לא, זה בשביל תרגום מסינית לאנגלית, באה התשובה המפתיעה. כזה עוד לא ראיתי פה.

כנס ה GMIC שנערך אתמול בישראל משך כמה מאות יודעי דבר. אולי אלפים. בחודש הבא, אותו כנס עצמו מביא חצי מיליון איש לבייג'ינג. יחד עם זאת, נשמעה בכנס הצהרה מאוד מלהיבה: ישראל היא ארץ הקודש של החדשנות.

זה לא חדש לאמריקנים, למשל. הם יודעים שאנחנו חדשנים ושניתן לקנות פה סחורה הייטקית מעולה במחירים טובים יחסית. גם ההון הסיני התחיל לחפש עכשיו, בדרכיו שלו, מהססות ואיטיות, את ההייטק הישראלי, ובמיוחד, כפי שנראה בכנס זה, את תחומי המובייל והאינטרנט. לצד זה, יש גם ביקוש לחדשנות בתחומי הרפואה והחקלאות.

אורי בנדורי, שותף מנהל בקרן ההון סיכון כרמל ונצ'רס, סיפר כי השנה שעברה, 2015, הייתה שנת שיא בהשקעת ההון סיכון הסינית בישראל: 300 מיליון דולר. אם זה לא נשמע הרבה מאוד, יחסית לאפס השקעה לפני כעשור, העלייה תלולה מאוד, והוא צופה כי היא תמשיך לעלות בצורה תלולה בשנים הקרובות.

                                   אורי בנדורי, שותף מנהל בכרמל ונצ'רס

קובי רוזנגרטן, שותף מנהל בקרן הון הסיכון JVP, מספר כי הקרן ניסתה להיכנס בשנת 2005 לשוק הסיני, אך הסינים לא התעניינו אז כלל בישראל והקרן זנחה את הניסיון הזה, עד לשנים האחרונות: "לאחרונה הם גילו אותנו ואנחנו גילינו אותם". בנדורי: "סין סגרה את הפער ועכשיו היא שואפת להיות בחזית הטכנולוגיה. היא נעזרת לצורך זה גם בחברות ישראליות. לדעתי הסינים יחפשו גם כאן מיזוגים ורכישות של חברות סיניות עם חברות ישראליות, לצד השקעות פיננסיות. אני צופה גידול עצום בביקוש הסיני לחברות ישראליות, אך גם אתגרים לא פשוטים".

ארון טונג, סגן נשיא קרן ההשקעות TCL הסינית, טוען כי אחת הבעיות הגדולות של הסינים עם ישראל היא המרחק. הוא עצמו בוחן את השוק הישראלי כבר שבע שנים. הוא מחפש השקעות אסטרטגיות, לצורך הגדלת התחרוותיות של חברות סיניות בשוק הגלובלי. טונג אומר שהשאלה העיקרית היא כמה מאמץ מוכנים להשקיע. אין קושי למצוא כאן חברות חדשניות, אבל צריך להשקיע זמן בנסיעות ובגישור על פערי התרבות.