השתיים, פרופ' חני מעיין ונעמה הולצר (רופאה ואחות) הושבו אחר כבוד ביציע, בנפרד משאר זוכי הפרס. שתי הזוכות התבקשו מראש, בכתב, לא לעלות לבימת הכבוד לקבלת הפרס. כמקובל, בניגוד לגברים הזוכים, על מנת לא לפגוע ברגשות הרבנים המכובדים שישבו בשורה הראשונה.

האם מתן פרס לאישה בפומבי פוגע ברגשות הרבנים? האם במקרה מחלה יימנע הרב מטיפולה של רופאה או אחות? האם השתגענו לחלוטין?

איראן עושה הפרדה בין נשים לגברים ברשות הציבור בגלוי וללא העמדת פנים של מדינה דמוקרטית מתקדמת. ואילו אצלנו, לעומת זאת, המדינה הדמוקרטית היחידה באזור – האומנם?

תהליך של הדרת נשים מיושם בתחבורה ציבורית,  בשלטי חוצות, פרסומי אדי (שלאחרונה הוחזרו אך לא לאוטובוסים, מחשש שיסעו גם בשכונות חרדיות), בצה"ל (שירת נשים) , בבתי קברות שם אוסרים על נשים להספיד, והצגים באוטובוסים, שמטרתם לסייע לאנשים עם מוגבלויות להתמצא (עוורים, חרשים), הוחשכו מחשש שמא יוצגו בהם פרסומות לא צנועות. ועכשיו גם בטקסים ציבוריים  במערכת הבריאות.

מערכת הבריאות חרטה על דגלה, בקודים האתיים והמקצועיים של האחיות והרופאים, את מחויבותה למתן טיפול ללא משוא פנים, ללא אפליה בגין דת, מין גיל  ועוד. לא פלא, שהרב ליצמן, סגן שר הבריאות, נתן ידו להפרדת נשים מגברים, שהיא כנראה חלק מתפיסת עולמו. אבל איך כל יתר הנוכחים  והמארגנים נתנו לזה יד, זה כבר מעבר להבנתנו. די. מספיק! עלינו לחזור לערכים כמו "אהבת לרעך כמוך" ולעקרונות האתיקה והמוסר הבסיסיים של אנושיות, שוויון וכבוד לאדם, גם כשהוא אישה או לשקול מתן טיפול תרופתי לגברים החוששים לטוהר מחשבותיהם.

כתבה ד"ר נורית ונגר (אחות), יו"ר לשכת האתיקה של האחיות ואחים בישראל