קריעת ים סוף 2016: קריאה נכונה של המציאות

קריאת המציאות היא צו חיים, ופתח וראשית לכל דבר. זו גם נקודת הפתיחה לישראל חדשה. להיחלצות ממגמות שקיעה והתדרדרות, שמלווים אותנו מזה דור, אל עבר עתיד בטוח וזוהר יותר.

קריעת ים סוף 2016: קריאה נכונה של המציאות

קריאת המציאות היא צו חיים, ופתח וראשית לכל דבר. זו גם נקודת הפתיחה לישראל חדשה. להיחלצות ממגמות שקיעה והתדרדרות, שמלווים אותנו מזה דור, אל עבר עתיד בטוח וזוהר יותר.

קריאת המציאות היא צו חיים, ופתח וראשית לכל דבר. זו גם נקודת הפתיחה לישראל חדשה. להיחלצות ממגמות שקיעה והתדרדרות, שמלווים אותנו מזה דור, אל עבר עתיד בטוח וזוהר יותר.

בישראל, שני דורות לאחר העלמות האבות המייסדים, התנתקנו מן המציאות ואנו מרחפים אבודים בחלל החיים. ברמה הפרקטית והיום יומית כל שאנו יודעים לעשותו הוא אותו עוד מאותו הדבר. וברמה המנטלית והאינטלקטואלית בגדנו במייסדנו ואנו שטים כיום בספינה שאין לה חזון וגם לא מנהיגות. וכבר נאמר, כי באין חזון ואין מנהיגות יפרע עם.

ואנו שטים כיום בספינה שאין לה חזון וגם לא מנהיגות. טל צייר ספינה אתר יו-יו ציורים

כך למשל, השיח הציבורי שלנו באשר לבעיה הפלשתינית מתאפיין בהתעסקות יתר עם עצמנו תוך התעלמות מוחלטת וקיצונית כמעט מן המתרחש סביבנו. נהיינו אוטיסטים בעניין זה. כל ניסיון רציני ומשמעותי להביע דעה בנושא הפלשתיני, שאיננה נשענת על ניתוח מלומד ואחראי של המצב האזורי בו אנו מצויים, של האסלם והערביות ואשר נעדר בחינה אסטרטגית וגיאו-פוליטית של הדברים, כל ניסיון שכזה הוא בלתי ראוי ותוצאותיו יגרמו למדינת ישראל הפסדים עצומים עד כדי איום ממשי על קיומה.

בהחלט אפשר לזהות בקרבנו שיח ציבורי המתאפיין במשאלות לב ולא במציאותי, האפשרי והרלוונטי לחיינו.

כשאני שומע שפוליטיקאים מרוממים את עצמם בהבל פה כי להם יש תפיסת עולם וערכים ואידאולוגיות אני מתחיל להיות מודאג. ללא צל של ספק, הטיית היתר הערכית אידאולוגית המאפיינת את דורנו היא שבעוכרנו יותר מכל. לא עצם הערכים אלא השימוש הלא נכון בהם. זו בעייתנו העיקרית.

הערכים חשובים עד מאוד אך הם אינם מהווים תחליף לפיתוח מערך עשיר של כלי תקיפה והתמודדות מתאימים עם המציאות. יהא עלינו לרסן את השפעת הווקטור הערכי הזה שהשתלט על חיינו ולהעמידו במקום הראוי לו ולשם כך הוא קיים, ותו לא.

נפנוף יתר בדגל הלאומיות תוך התעלמות מן המציאות הוא צד אחד של המשוואה. ומנגד, הפיכת הערכים האוניברסליים לקרדום לחפור בו ולחזות הכול הוא צידה השני. זה גם זה אסוניים לישראל. גם השמאל הקיצוני וגם הימין הקיצוני.

ולא נותר לי אלא לשוב ולהדגיש, כי כולנו בסופו של יום נמדדים על פי תוצאות מעשינו ומחדלינו, ושכוונות טובות ונאצלות אינן בהכרח ערובה להשגת תוצאות טובות. ועל כך יש להוסיף שאין זה מספיק להיות אנשים טובים. עלינו לקרוא באומץ לב ובפיכחון את המציאות וממנה לגזור את מעשינו.

ולפוליטיקאים שלנו אומר בנחרצות, כי אחריותם איננה מסתיימת בהצהרות ובנאומים חוצבי להבות על כוונותיהם הטובות, בחזקת אני אמרתי וזהו – כדבריה של מירב מיכאלי באחד מן הסרטונים שהיא מפרסמת לאחרונה במרשתת "אמרנו לכם" – אלא במעשיהם הענייניים המתבססים על ניתוח איכותי של מרכיבי המציאות בה אנו חיים. ואת התוצאות הרעות המתקבלות ממחדל זה רואים כולם.

כמו שהדבר נכון באשר לבעיה הפלשתינית כך הוא נכון לא פחות באשר לחולשתם הדורית הקשה של מוסדותינו הציבוריים במדינה ובראשם המערכת הפוליטית והמערכת השלטונית. ההפסדים הנגרמים לנו בגינם הם רבים ועצומים, וכבר מזמן בעלי משמעות אסטרטגית מן המעלה הראשונה. והראשון שבהם הוא הפיכת הדמוקרטיה שלנו מדמוקרטיה ייצוגית לדמוקרטיה של כיכרות – אספסופיזציה של חיינו הציבוריים.

חזון חדש למדינת ישראל

ובראיה שכזו עולים כלפי מעלה ומזדקרים שני דברים שחייבים לעמוד במוקד העשייה שלנו. הראשון הוא הצורך הדחוף לחולל תמורות גדולות במערכת הפוליטית בישראל. והשני, לרדת מן התפיסה השגורה של שתי המדיניות לשני העמים.

יהא עלינו לבסס מערכת פוליטית חדשה הנשענת על שתי מפלגות הגמוניות גדולות חדשות, המייצגות את שני מעגלי חלוקה והזדהות חדשים ומטה-האתוסים המחלקים את החברה הישראלית לשני גושים גדולים. הראשון מגלם בתוכו את רוח הליברליזם, הנאורות והמודרנה, כשהדמוקרטיה בשביל חבריו היא מערכת ערכית מעצבת והוא מתמודד עם המציאות 'על דרך היצירה'. ואילו השני מכיל בתוכו את כל הכוחות בארץ המתייחסים לדמוקרטיה כאמצעי להשגת רוב להחלטות שלהן מטרות דתיות ולאומיות קיצוניות, והוא מתמודד עם המציאות 'על דרך הגאולה'.

על זה יש להוסיף רפורמות גדולות בדרכי התנהלותן של המפלגות, בתרבותן ובערכיהן. כל שינוי בפוליטיקה שיתעלם מכך נידון מראש לכישלון.

לנוכח האירועים יוצאי הדופן לרעה המתחוללים באזורינו, שניתן אף להגדירם כסוג של הפתעה בהיסטוריה, המציאות משדרת לנו, כי רעיון שתי המדינות היא נוסחת התאבדות ולא פתרון שיבטיח יציבות ושלום לדורות.

יותר מכך, היא מזמנת לנו אפשרויות חדשות שלא חלמנו עליהם קודם. נוכל להשיג לגיטימציה רחבה בעולם לפתרון הבעיה הפלשתינית שלא על דרך הקמת מדינת ננס שכזו שתחתור נגדנו. ניתן יהיה אז להיפרד מחלקים נרחבים מיהודה ושומרון אך בשום פנים ואופן לא ממרביתם ולצרפם לישות הערבית החדשה שתקום במסגרת מדינת ירדן. זה הפתרון שעלינו להציגו בפני העולם. וכך גם באשר לרמת הגולן והחרמון הישראלי.

ובעיקר יהא עלינו לאמץ גם משהו מחכמת יושבי אוהלי ערב, תפיסת הזמן הערבי-אסלמי ואסטרטגיית ההודנה, הצומוד והג'יהאד.

קריאת המציאות היא צו חיים, ופתח וראשית לכל דבר. זו גם נקודת הפתיחה לישראל חדשה. להיחלצות ממגמות שקיעה והתדרדרות, שמלווים אותנו מזה דור, אל עבר עתיד בטוח וזוהר יותר.

4 Comments

  1. טכנ
    13 באפריל 2016 @ 5:54

    אזה בלה בלה גדול
    נכנסתי בטעות כמה מילים וואווווו

  2. גורן
    10 באפריל 2016 @ 9:29

    נמרוד כרגיל מאמר מעמיק ומעניין תודה

    • נמרוד נוי
      10 באפריל 2016 @ 9:47

      תודה גורן ואשמח תמיד כשמאמר שלי מוצא חן בעינך וראוי שתף אותו עם חבריך. חג חירות שמח לך ולמשפחתך

      • גורן
        10 באפריל 2016 @ 19:47

        תודה חג חרות שמח וכשר לך ולמשפחה בכבוד

קריאת המציאות היא צו חיים, ופתח וראשית לכל דבר. זו גם נקודת הפתיחה לישראל חדשה. להיחלצות ממגמות שקיעה והתדרדרות, שמלווים אותנו מזה דור, אל עבר עתיד בטוח וזוהר יותר.

בישראל, שני דורות לאחר העלמות האבות המייסדים, התנתקנו מן המציאות ואנו מרחפים אבודים בחלל החיים. ברמה הפרקטית והיום יומית כל שאנו יודעים לעשותו הוא אותו עוד מאותו הדבר. וברמה המנטלית והאינטלקטואלית בגדנו במייסדנו ואנו שטים כיום בספינה שאין לה חזון וגם לא מנהיגות. וכבר נאמר, כי באין חזון ואין מנהיגות יפרע עם.

ואנו שטים כיום בספינה שאין לה חזון וגם לא מנהיגות. טל צייר ספינה אתר יו-יו ציורים

כך למשל, השיח הציבורי שלנו באשר לבעיה הפלשתינית מתאפיין בהתעסקות יתר עם עצמנו תוך התעלמות מוחלטת וקיצונית כמעט מן המתרחש סביבנו. נהיינו אוטיסטים בעניין זה. כל ניסיון רציני ומשמעותי להביע דעה בנושא הפלשתיני, שאיננה נשענת על ניתוח מלומד ואחראי של המצב האזורי בו אנו מצויים, של האסלם והערביות ואשר נעדר בחינה אסטרטגית וגיאו-פוליטית של הדברים, כל ניסיון שכזה הוא בלתי ראוי ותוצאותיו יגרמו למדינת ישראל הפסדים עצומים עד כדי איום ממשי על קיומה.

בהחלט אפשר לזהות בקרבנו שיח ציבורי המתאפיין במשאלות לב ולא במציאותי, האפשרי והרלוונטי לחיינו.

כשאני שומע שפוליטיקאים מרוממים את עצמם בהבל פה כי להם יש תפיסת עולם וערכים ואידאולוגיות אני מתחיל להיות מודאג. ללא צל של ספק, הטיית היתר הערכית אידאולוגית המאפיינת את דורנו היא שבעוכרנו יותר מכל. לא עצם הערכים אלא השימוש הלא נכון בהם. זו בעייתנו העיקרית.

הערכים חשובים עד מאוד אך הם אינם מהווים תחליף לפיתוח מערך עשיר של כלי תקיפה והתמודדות מתאימים עם המציאות. יהא עלינו לרסן את השפעת הווקטור הערכי הזה שהשתלט על חיינו ולהעמידו במקום הראוי לו ולשם כך הוא קיים, ותו לא.

נפנוף יתר בדגל הלאומיות תוך התעלמות מן המציאות הוא צד אחד של המשוואה. ומנגד, הפיכת הערכים האוניברסליים לקרדום לחפור בו ולחזות הכול הוא צידה השני. זה גם זה אסוניים לישראל. גם השמאל הקיצוני וגם הימין הקיצוני.

ולא נותר לי אלא לשוב ולהדגיש, כי כולנו בסופו של יום נמדדים על פי תוצאות מעשינו ומחדלינו, ושכוונות טובות ונאצלות אינן בהכרח ערובה להשגת תוצאות טובות. ועל כך יש להוסיף שאין זה מספיק להיות אנשים טובים. עלינו לקרוא באומץ לב ובפיכחון את המציאות וממנה לגזור את מעשינו.

ולפוליטיקאים שלנו אומר בנחרצות, כי אחריותם איננה מסתיימת בהצהרות ובנאומים חוצבי להבות על כוונותיהם הטובות, בחזקת אני אמרתי וזהו – כדבריה של מירב מיכאלי באחד מן הסרטונים שהיא מפרסמת לאחרונה במרשתת "אמרנו לכם" – אלא במעשיהם הענייניים המתבססים על ניתוח איכותי של מרכיבי המציאות בה אנו חיים. ואת התוצאות הרעות המתקבלות ממחדל זה רואים כולם.

כמו שהדבר נכון באשר לבעיה הפלשתינית כך הוא נכון לא פחות באשר לחולשתם הדורית הקשה של מוסדותינו הציבוריים במדינה ובראשם המערכת הפוליטית והמערכת השלטונית. ההפסדים הנגרמים לנו בגינם הם רבים ועצומים, וכבר מזמן בעלי משמעות אסטרטגית מן המעלה הראשונה. והראשון שבהם הוא הפיכת הדמוקרטיה שלנו מדמוקרטיה ייצוגית לדמוקרטיה של כיכרות – אספסופיזציה של חיינו הציבוריים.

חזון חדש למדינת ישראל

ובראיה שכזו עולים כלפי מעלה ומזדקרים שני דברים שחייבים לעמוד במוקד העשייה שלנו. הראשון הוא הצורך הדחוף לחולל תמורות גדולות במערכת הפוליטית בישראל. והשני, לרדת מן התפיסה השגורה של שתי המדיניות לשני העמים.

יהא עלינו לבסס מערכת פוליטית חדשה הנשענת על שתי מפלגות הגמוניות גדולות חדשות, המייצגות את שני מעגלי חלוקה והזדהות חדשים ומטה-האתוסים המחלקים את החברה הישראלית לשני גושים גדולים. הראשון מגלם בתוכו את רוח הליברליזם, הנאורות והמודרנה, כשהדמוקרטיה בשביל חבריו היא מערכת ערכית מעצבת והוא מתמודד עם המציאות 'על דרך היצירה'. ואילו השני מכיל בתוכו את כל הכוחות בארץ המתייחסים לדמוקרטיה כאמצעי להשגת רוב להחלטות שלהן מטרות דתיות ולאומיות קיצוניות, והוא מתמודד עם המציאות 'על דרך הגאולה'.

על זה יש להוסיף רפורמות גדולות בדרכי התנהלותן של המפלגות, בתרבותן ובערכיהן. כל שינוי בפוליטיקה שיתעלם מכך נידון מראש לכישלון.

לנוכח האירועים יוצאי הדופן לרעה המתחוללים באזורינו, שניתן אף להגדירם כסוג של הפתעה בהיסטוריה, המציאות משדרת לנו, כי רעיון שתי המדינות היא נוסחת התאבדות ולא פתרון שיבטיח יציבות ושלום לדורות.

יותר מכך, היא מזמנת לנו אפשרויות חדשות שלא חלמנו עליהם קודם. נוכל להשיג לגיטימציה רחבה בעולם לפתרון הבעיה הפלשתינית שלא על דרך הקמת מדינת ננס שכזו שתחתור נגדנו. ניתן יהיה אז להיפרד מחלקים נרחבים מיהודה ושומרון אך בשום פנים ואופן לא ממרביתם ולצרפם לישות הערבית החדשה שתקום במסגרת מדינת ירדן. זה הפתרון שעלינו להציגו בפני העולם. וכך גם באשר לרמת הגולן והחרמון הישראלי.

ובעיקר יהא עלינו לאמץ גם משהו מחכמת יושבי אוהלי ערב, תפיסת הזמן הערבי-אסלמי ואסטרטגיית ההודנה, הצומוד והג'יהאד.

קריאת המציאות היא צו חיים, ופתח וראשית לכל דבר. זו גם נקודת הפתיחה לישראל חדשה. להיחלצות ממגמות שקיעה והתדרדרות, שמלווים אותנו מזה דור, אל עבר עתיד בטוח וזוהר יותר.

4 Comments

  1. טכנ
    13 באפריל 2016 @ 5:54

    אזה בלה בלה גדול
    נכנסתי בטעות כמה מילים וואווווו

  2. גורן
    10 באפריל 2016 @ 9:29

    נמרוד כרגיל מאמר מעמיק ומעניין תודה

    • נמרוד נוי
      10 באפריל 2016 @ 9:47

      תודה גורן ואשמח תמיד כשמאמר שלי מוצא חן בעינך וראוי שתף אותו עם חבריך. חג חירות שמח לך ולמשפחתך

      • גורן
        10 באפריל 2016 @ 19:47

        תודה חג חרות שמח וכשר לך ולמשפחה בכבוד

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן