Skip to content

קרין גורן. אישה אישה

קרין גורן הפכה בין לילה למטרה גדולה מהחיים רק בגלל שהעזה להיראות על המרקע במלוא תפארת מידותיה. הבעיה היא לא באלה שמצביעים עליה. הבעיה עמוקה הרבה יותר
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

תכנית הריאליטי החדשה של ישראל "בייק אוף" (כי לא מצאו שם עברי או כי התכנית עשויה לפי פורמט בריטי) הביאה לנו, צופי הטלוויזיה הישראלית, נשיות אחרת לפנים.  אחת, איה קרמרמן, יפיפייה כופרת לשעבר ויהודייה כשרה בהווה, אשר מנחה את התכנית בפריים טיים הטלוויזיוני כשהיא עוטה כיסוי ראש ומרפקים, נטולת מחשוף או רמז לנשיות סקסית מוכרת כלשהי, יחד עם פאולה רוזנברג, יפה לא פחות גם היא בלבוש צנוע ובלונד צנוע לא פחות. ובאותה תכנית ממש, בפאנל השופטים המכובד, במקום טוב באמצע, יושבת לה ברוב פאר והדר קרין גורן. אישה יפה ומתוקה שמחייכת את כל דרכה לצמרת הקולינריה בביצה הקטנטנה שלנו.

קרין גורן 2015. צילמה יוליה זובריצקי.
קרין גורן 2006. צילמה יוליה זובריצקי.

 

 

מהפכה.

קרין גורן, מוכשרת בטירוף, סופרת ספרי מתכונים, מנחת תוכנית טלוויזיה על שמה ומוכרת לכל אישה ובת (שנכנסות מעת לעת למטבח), אופה ומחייכת לכל עבר (אני יודעת, גם אותי זה עצבן בהתחלה שהיא חייכה למיקסר או לערימת כלים מלוכלכים, כי אני, בניגוד אליה צריכה גם לשטוף את כל הכלים האלה בעצמי). איך אפשר שלא להיות מאושרת כשאת מוקפת כל יום כל היום בריחות מאפים ומתוקים שאת כל כך אוהבת ?

והנה כעת, אחרי שכתבה ספרים, הביאה למטבח שלנו אין ספור יצירות אושר רבות ומענגות, היא גם נבחרה להיות כאחת השופטות. ומה אנחנו קוראים עליה למחרת היום ? "כמה היא גדולה" , "שמנה", "מפחידה" ועוד אמירות "ענוגות" מסוג דומה.

כאן אני חייבת לעצור ולהבהיר, אני בכלל לא כועסת על אלה שאומרים את מה שאמרו. הם לא האשמים. כך הם חונכו מאז ומתמיד. כך הם ראו בקולנוע, בטלוויזיה, ברשתות החברתיות, כך אמרה להם או להן אמא והחברים והחברות לכיתה, לשבט, ליחידה  – נשים צריכות להיות רזות ודקיקות, רצוי שתהיינה בלונדיניות, חלקות שיער גולש, בגזרה מושלמת של גבות, סנטר, ציצים,  מותניים, תחת  (סליחה על המילים הגסות), ורגליים.

גברים לעומת זאת, יכולים להיות שמנים, קרחים, עבי כרס, גסי רוח ואפילו, לא עלינו, חסרי חן ונימוס מינימלי. וכל היופי הזה, של הגברים, בכלל אינו נושא לדיון. זה מובן שזה כאן מונח לפנינו (ראו את ירון לונדון ורושפלד כדוגמה צנועה לענייננו).

אז מה הפלא שבאה קרין גורן, היפה והמוכשרת, שלא מראה סימנים של ניסיון להיכנס לשמלה מידה 32 אלא דווקא טוב לה וזוהר לה במידה 42 (וסליחה אם לא דייקתי במידה, כך זה ניראה מכאן) ? זה מאוד מבלבל את קהל הצופים. זה מפריע את הסדר הציבורי לו הורגלנו מזה שנים, מאז שאנחנו ילדים וילדות וצורכים את סינדרלה, ברבי, מירי ובר.

הנשיות החדשה כפי שראינו במוצאי שבת על המרקע מוצאת חן בעיני. היא יפה ולא מתייפייפת, היא לא רזה ולא מתביישת , היא שופעת חיוכים וחיוניות, ונחת גשמית ורוחנית. כך בדיוק אנחנו צריכים לאהוב את הנשים שבחיינו. שמחות, חייכניות, מרוצות מעצמן ומגופן, בריאות בכל מובן, ומעל הכל – לא מנסות להיות דומות לאף אחת אחרת. בטח לא לדמות פלקטית כלשהי.

ונחזור לקרין גורן – אני מקווה שהיא תמשיך ליהנות ממה שהיא עושה (כך זה נראה), שתמשיך להיראות נפלא כפי שהיא נראית כעת, שלא תשבר לנו כמו נינט או מרינה לפניה. שתהיה מאושרת כשהיא אופה ומבשלת, כשהיא מנחה וכשהיא אוכלת.

תנו לנו עוד נשים כמו קרין ואיה, והעולם יהיה רגוע הרבה יותר. ולכן – בנות צעירות (ופחות צעירות) אני אומרת – אפשר להיות יפה גם במידה 42 ואפילו במידה 46. אפשר להיות חושנית ונשית גם עם שיער אסוף או בטן לא קטנה ומכוסה, בשיער חלק, שחור או מתולתל, בעור מתוח יותר או פחות. הכי חשוב להיות יפה מבפנים, וזאת לא קלישאה. כשאת יפה ושמחה מבפנים את זוהרת ומוארת מבחוץ.

זהו. אחרי שאמרתי את כל זה, אפשר ללכת לאכול קצת גלידה לקינוח. סתם כי זה טעים ואני צריכה לשמור על המשקל שלי (מידה 42 כמובן).

*הדברים נכתבו באהבה גדולה לגברים ולנשים כאחת*

1 Comment

  1. בנצי ויליגר
    13 באפריל 2016 @ 18:00

    ענת יקירתי, בואי נתחיל בתיקון טעויות. הבאת הגברים כדוגמא היא טעות. נניח שהיו מעירים הערות כאלה גם לגברים עבי כרס, האם זה היה הופך את ההערות לנשים ללגיטימיות יותר? רוצה להגיד שאין קשר לגברים אלא יש קשר להתבהמות וגסות רוח שפשתה בחברה הישראלית. עוד טעות לוגית- אם את כותבת שאת רוצה עוד נשים כמותה אז באותה המידה זה לגיטימי לרצות עוד נשים כטוויגי.

    וכעת לעיקרו של עניין- מותר לאדם, גבר או אישה, להמשך אל בן/בת זוג שמן, רזה, לבן, שחור, צבעוני. אני לא רואה צורך להעליב את כל מי שהוא לא לטעמי. אני לא רוצה עוד נשים כגברת גורן וגם לא פחות נשים כמוה. צורת האחר הוא לא מענייני. אני רק רוצה עוד בני אדם בחברה הישראלית ופחות בהמות גסות רוח והליכות. כשאני שופט בני אדם אני משתדל להרכיב משקפיים אטומים לצורתו ומכשיר הגברה לשמיעת מילותיו טוב טוב.

    אגב, התלמידים בכיתתי (כיתה יוד) הגדירו "הטרדה" ככל התיחסות מילולית לגופו של אדם. לדעתי זו הגדרה מצוינת ואולי הגיע הזמן להגדיר זאת גם בחוק- אם אסור להעיר על ציצים של אשה או על אברו של גבר, מדוע רשאים אנשים להעיר כל כרסו של אדם או רזונה של אישה?

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן