Skip to content

'הַצָּעָה לְסֵפֶר' / 6.5.2016

ציפור אמריקנית נדירה, דיסטופיה דתית, ארבעה סיפורי חיים אפשריים של אישה אחת ועוד. שבת שלום!

'הַצָּעָה לְסֵפֶר' / 6.5.2016

ציפור אמריקנית נדירה, דיסטופיה דתית, ארבעה סיפורי חיים אפשריים של אישה אחת ועוד. שבת שלום!

הכותלי / נל זינק  כמה שימח אותי הספר הזה אחרי שלא הצלחתי לעמוד בראשון והחגיגי של הוצאת לוקוס החדשה, "השעה לילה" (על אף ששמעתי מלא מעט אנשים שהוא נהדר). חשבתי לאתגר את עצמי ולנסות לכתוב 200 מילים מבלי להזכיר את ג'ונתן פרנזן אבל אולי זה באמת אתגר מיותר, לא רק בשל העובדה שזינק מוגדרת בכל מקום כבת טיפוחיו של מי שנחשב לאחד הסופרים האמריקנים  החשובים החיים היום אלא בעיקר כי כל מי שקרא את פרנזן היה מבחין בהשפעתו גם ללא האזכור הזה. לא מעט דברים הספיקה לעשות נל זינק בחייה אבל רק לפני כשנתיים, בגיל 50 פרסמה את "הכותלי" ספרה הראשון, שחשף אותה מיד כמחוננת ומוכשרת במיוחד, גרסה נשית של פרנזן, כאמור, אך חריפה, חצופה ומהודקת יותר, נדמה לי.

המשפט הראשון בגב הספר, "טיפאני אינה רוצה לעבוד לעולם" כבר גרם לי לחבב את האישה הזאת ואולי אפילו להפוך לעשיר על מנת לאפשר לה את חיי הנוחות שהיא מבקשת. עד שזה יקרה, היא נישאת לסטיבן, אחרי זמן והכרות קצרים במיוחד מאחר ונדמה לה שעבודתו אכן תאפשר לה חיים משוחררים ממאמצים תעסוקתיים. בעקבות סטיבן על אהבת הצפרות והאקטיביזם הסביבתי שלו נגררת טיפאני בין חלקים שונים באירופה לבין ארצות הברית ובכל אחת מחניות הביניים הארוכות-קצרות שלהם היא אוספת את עצמה ומפזרת לסירוגין וחוזר חלילה. בין לבין היא מחליפה מאהבים, מתרגלת חבלה סביבתית אקטיביסטית ומהרהרת על מקומה בעולם.

"מעודי לא ראיתי את עצמי בעייני רוחי נושאת תרמיל גב גדול מפלג גופי העליון , מובילה את בעלי על חמור בינות עצי אלון עתיקים ומכה בתדהמה כפר אחר כפר כמו ישו בדרכו לירושלים, אבל אף פעם לא היה לי יותר מדי דמיון." אולי טיפאני צודקת ביחס לדמיון שלה אבל זה של זינק עשיר וסוער ובשילוב עם שנינות לא מנופחת הכתיבה שלה מהדהדת, מהנה, מקורית ומעוררת מחשבה. ואגב, בסוף החודש היא מגיעה לפסטיבל הסופרים הבינלאומי בירושלים לשיחה שלא יכולה שלא להיות מעניינת עם אורלי קסטל בלום.

הכותלי מאת נל זינק, הוצאת לוקוס, תרגמה מאנגלית: מיכל שליו, 197 עמ'

 

ערב כל הימים / ג'ני ארפנבק   חמישה מסלולי חיים אפשריים של אשה יהודיה אחת מתחילת המאה העשרים, חיים שבתסריט המלא מסתיימים בברלין של גרמניה המאוחדת ובתסריט הקצר ביותר, בו נפתח הספר מסתיימים זמן קצר לאחר לידתה בשנת 1902, אם תרצו, מעין "דלתות מסתובבות" ספרותי. זה אינו הניסיון הספרותי הראשון כמובן אך אלו שקדמו לו וזכו לפרסום הופיעו לפני זמן רב נדמה לי ולכל הפחות אפשר לומר שהצצה אל האקרובטיקה הטקסטואלית הזו המכונה גם ספרות ספקולטיבית עשויה להיות מרתקת.

"ערב כל הימים" מציג כאמור חמש התפתחויות בדמותה של הגיבורה היהודיה של ארפנבק, דמות שביססה על סבתה, הדה זינר, סופרת גרמניה בעצמה. בכל אחד מהפרקים נדחה מותה של הגיבורה המקבלת עוד מעט זמן, עוד כמה שנים על מנת שתוכל לחוות עוד כמה טרגדיות מבין המבחר המרשים של העם היהודי באירופה של המאה העשרים.. על אף שלרב אני מסתייג מפירוטכניקה מהסוג הזה, נדמה לי שארפנבק מצליחה במשימה החשובה במקרים מן הסוג הזה ולא שוכחת את מה שבאמת חשוב בסופו של דבר, את המילים.

"לפני שנים רבות אמר אדם אחד מילה אחת, ואדם אחר אמר מילה אחרת, מילים הניעו אוויר, מילים נכתבו בדיו על נייר, הודקו זה לזו, אוויר חובר לאוויר, דיו לדיו. חבל שאי אפשר לראות את הגבול שבו מילים מאוויר ומילים מדיו הופכות למשהו ממשי, ממשי בדיוק כמו שקית קמח, המון מתקומם, ממשי בדיוק כמו הקול שמשמיעות עצמותיה הקפואות של החברה ה', כאשר הן מחליקות בחורף ארבעים ואחת לתוך בור, הקול הזה דומה לקול שמשמיעות אבני דומינו מעץ כאשר מטילים אותן בחזרה לקופסה. כי כשהטמפרטורות נמוכות די הצורך, משהו שפעם היה עשוי מבשר ומדם נשמע בדיוק כמו עץ". ממש השבוע זכה הספר בפרס תומס מאן שהגיע לאחר זכיה בפרסים יוקרתיים נוספים וביקורות נלהבות. חלק גדול מהנימוקים מתייחס לדרך שבה ארפנבק שופכת אור על פרקים נבחרים בהיסטוריה היהודית של המאה העשרים אך בעייני הדבר החשוב ביותר הוא הדרך בה היא הופכת מילים למשהו ממשי.

ערב כל הימים מאת ג'ני ארפנבק, הוצאות פן וידיעות ספרים, תרגמה מגרמנית: נועה קול, 270 עמ'

 

2084 סוף העולם / בואלם סנסל  מאה שנה בדיוק מפרידות בין זמן ההתרחשויות  בספרו האפוקליפטי של ג'ורג' אורוול (שחלק מתחזיותיו אכן התממשו) לבין אלו שבספרו החדש של סנסל האלג'יראי שהיה מהמדוברים ביותר במהלך 2015.  אם חורבן החיים הדיסטופי של אורוול היה ביסודו פוליטי זה שברומן השביעי של בואלם סנסל הוא דתי קיצוני ומאיים אף יותר. לעיתים סופר בוחר מציאות חלופית, בורא עולם חדש על מנת לעורר פחות התנגדות ולקרב קוראים העשויים להיפגע מן הסכנות עליהן הוא מצביע, קוראים איראנים, נניח,  שיוכלו להבין משהו על עצמם ועל המדינה בה הם חיים באמצעות שימוש ברמזים והקשרים. אולם, במקרה הזה נדמה שברור כל כך למי מכוון האלג'יראי שיתכן שהבחירה הספרותית הזו מיותרת (אם כי יתכן שהיא מאפשרת לו להישאר בחיים) ואפשר היה פשוט לקרוא לילד בשמו.

גיבורו של הספר, אתי, מתגורר במדינה הדמיונית אביסטאן הנקראת על שם המנהיג אבי שהוא נציגו של האל. חוקי הדת החדשה הם באופן לא מפתיע כאמור בעלי דמיון ניכר לאלו הנהוגים במשטרים איסלאמים קיצוניים בשילוב רעיונות מאסכולת דעאש. כל זה מתרחש זמן לא רב אחרי מלחמה גרעינית עולמית שחלק מתוצאותיה הם אבדן זיכרון כללי ואתי מאחרוני המערערים על הטוטליטריות הדתית יוצא למסע ברחבי המדינה על מנת למצוא כופרים נוספים שיחד יוכלו אולי לקיים קהילה לא דתית.

מישל וולבק שבספרו האחרון "כניעה" הזהיר גם הוא מסכנות האיסלאם הקיצוני שיבח לאחרונה את ספרו של האלג'יראי והוסיף כי הוא אמיץ ונועז יותר מזה שהוא עצמו כתב, ולפחות על פי הביקורות המוטחות נגדו בארץ מוצאו ובמדינות ערביות נוספות נדמה שהוא יודע על מה הוא מדבר.

2084 סוף העולם מאת בואלם סנסל, הוצאת כתר, תרגמה מצרפתית שירן בק, 224 עמ'

 

לחצות אוקיינוס / קולום מק'קאן  והנה עוד אקרובטיקה ספרותית,  אבל מעט שונה. כמו גיבור ספרו הקודם של הסופר האירי אמריקני, "יסתובב לו העולם הגדול" גם מק'קאן מהלך על חבל דק בגובה רב מאוד, נדמה כעומד ליפול שוב ושוב אבל מגיע בסופו של דבר לחוף מבטחים.

מק'קאן הוא מספר סיפורים קלאסי, כזה שרואה את הפעולה והעלילה כמרכזו של הרומן אבל הוא אינו מסתפק בדרך המקובלת ומרכיב בכל פעם מחדש סיפורים שנשזרים זה בזה בעדינות של כירורג מיומן. "לחצות אוקיינוס" הוא סיפורם של ארבעה גברים העושים את דרכם מאמריקה לאירלנד בתקופות שונות ומסיבות שונות ומשפיעים כל אחד בדרכו על ארבעה דורות נשיים ממשפחה אחת – לילי דאגן, בתה, נכדתה ונינתה.  הראשון, פרדריק דגלאס, העבד הנמלט והלוחם למען זכויות השחורים בארצות הברית הגיע לאירלנד בשנת 1845 על מנת לקדם את המאבק בעבדות ואת ספרו ("עבד אמריקני" הנפלא, הוצאת נהר ספרים). השניים הנוספים הם ג'ון אלקוק וארתור בראון שבשנת 1919 היו הראשונים שחצו בטיסה ישירה את האוקיינוס מאי סמוך לקנדה לאירלנד והאחרון הוא סנטור ג'ורג' מיטשל שהגיע לאירלנד בשנת 1998 על מנת לקדם את המשא ומתן לשלום בצפון אירלנד.

הרומן שמתפרש כאמור על פני למעלה מ 150 שנה שוזר בתוכו אינספור ארועים היסטוריים אמיתיים  מהתקופה הגדושה הזאת אבל למעט נפילות קטנות פה ושם בהן הוא מעמיס פרטים מיותרים מק'קאן מקפיד שספרו לא יהפוך לספר היסטוריה מייגע אלא לכזה שרוח האדם על ארבעת הגברים והנשים המייצגים אותה בסיפור תעמוד במרכזו.

לחצות אוקיינוס מאת קולום מק'קאן, הוצאת עם עובד, תרגמה מאנגלית: עירית שורר, 346 עמ'

הכותלי / נל זינק  כמה שימח אותי הספר הזה אחרי שלא הצלחתי לעמוד בראשון והחגיגי של הוצאת לוקוס החדשה, "השעה לילה" (על אף ששמעתי מלא מעט אנשים שהוא נהדר). חשבתי לאתגר את עצמי ולנסות לכתוב 200 מילים מבלי להזכיר את ג'ונתן פרנזן אבל אולי זה באמת אתגר מיותר, לא רק בשל העובדה שזינק מוגדרת בכל מקום כבת טיפוחיו של מי שנחשב לאחד הסופרים האמריקנים  החשובים החיים היום אלא בעיקר כי כל מי שקרא את פרנזן היה מבחין בהשפעתו גם ללא האזכור הזה. לא מעט דברים הספיקה לעשות נל זינק בחייה אבל רק לפני כשנתיים, בגיל 50 פרסמה את "הכותלי" ספרה הראשון, שחשף אותה מיד כמחוננת ומוכשרת במיוחד, גרסה נשית של פרנזן, כאמור, אך חריפה, חצופה ומהודקת יותר, נדמה לי.

המשפט הראשון בגב הספר, "טיפאני אינה רוצה לעבוד לעולם" כבר גרם לי לחבב את האישה הזאת ואולי אפילו להפוך לעשיר על מנת לאפשר לה את חיי הנוחות שהיא מבקשת. עד שזה יקרה, היא נישאת לסטיבן, אחרי זמן והכרות קצרים במיוחד מאחר ונדמה לה שעבודתו אכן תאפשר לה חיים משוחררים ממאמצים תעסוקתיים. בעקבות סטיבן על אהבת הצפרות והאקטיביזם הסביבתי שלו נגררת טיפאני בין חלקים שונים באירופה לבין ארצות הברית ובכל אחת מחניות הביניים הארוכות-קצרות שלהם היא אוספת את עצמה ומפזרת לסירוגין וחוזר חלילה. בין לבין היא מחליפה מאהבים, מתרגלת חבלה סביבתית אקטיביסטית ומהרהרת על מקומה בעולם.

"מעודי לא ראיתי את עצמי בעייני רוחי נושאת תרמיל גב גדול מפלג גופי העליון , מובילה את בעלי על חמור בינות עצי אלון עתיקים ומכה בתדהמה כפר אחר כפר כמו ישו בדרכו לירושלים, אבל אף פעם לא היה לי יותר מדי דמיון." אולי טיפאני צודקת ביחס לדמיון שלה אבל זה של זינק עשיר וסוער ובשילוב עם שנינות לא מנופחת הכתיבה שלה מהדהדת, מהנה, מקורית ומעוררת מחשבה. ואגב, בסוף החודש היא מגיעה לפסטיבל הסופרים הבינלאומי בירושלים לשיחה שלא יכולה שלא להיות מעניינת עם אורלי קסטל בלום.

הכותלי מאת נל זינק, הוצאת לוקוס, תרגמה מאנגלית: מיכל שליו, 197 עמ'

 

ערב כל הימים / ג'ני ארפנבק   חמישה מסלולי חיים אפשריים של אשה יהודיה אחת מתחילת המאה העשרים, חיים שבתסריט המלא מסתיימים בברלין של גרמניה המאוחדת ובתסריט הקצר ביותר, בו נפתח הספר מסתיימים זמן קצר לאחר לידתה בשנת 1902, אם תרצו, מעין "דלתות מסתובבות" ספרותי. זה אינו הניסיון הספרותי הראשון כמובן אך אלו שקדמו לו וזכו לפרסום הופיעו לפני זמן רב נדמה לי ולכל הפחות אפשר לומר שהצצה אל האקרובטיקה הטקסטואלית הזו המכונה גם ספרות ספקולטיבית עשויה להיות מרתקת.

"ערב כל הימים" מציג כאמור חמש התפתחויות בדמותה של הגיבורה היהודיה של ארפנבק, דמות שביססה על סבתה, הדה זינר, סופרת גרמניה בעצמה. בכל אחד מהפרקים נדחה מותה של הגיבורה המקבלת עוד מעט זמן, עוד כמה שנים על מנת שתוכל לחוות עוד כמה טרגדיות מבין המבחר המרשים של העם היהודי באירופה של המאה העשרים.. על אף שלרב אני מסתייג מפירוטכניקה מהסוג הזה, נדמה לי שארפנבק מצליחה במשימה החשובה במקרים מן הסוג הזה ולא שוכחת את מה שבאמת חשוב בסופו של דבר, את המילים.

"לפני שנים רבות אמר אדם אחד מילה אחת, ואדם אחר אמר מילה אחרת, מילים הניעו אוויר, מילים נכתבו בדיו על נייר, הודקו זה לזו, אוויר חובר לאוויר, דיו לדיו. חבל שאי אפשר לראות את הגבול שבו מילים מאוויר ומילים מדיו הופכות למשהו ממשי, ממשי בדיוק כמו שקית קמח, המון מתקומם, ממשי בדיוק כמו הקול שמשמיעות עצמותיה הקפואות של החברה ה', כאשר הן מחליקות בחורף ארבעים ואחת לתוך בור, הקול הזה דומה לקול שמשמיעות אבני דומינו מעץ כאשר מטילים אותן בחזרה לקופסה. כי כשהטמפרטורות נמוכות די הצורך, משהו שפעם היה עשוי מבשר ומדם נשמע בדיוק כמו עץ". ממש השבוע זכה הספר בפרס תומס מאן שהגיע לאחר זכיה בפרסים יוקרתיים נוספים וביקורות נלהבות. חלק גדול מהנימוקים מתייחס לדרך שבה ארפנבק שופכת אור על פרקים נבחרים בהיסטוריה היהודית של המאה העשרים אך בעייני הדבר החשוב ביותר הוא הדרך בה היא הופכת מילים למשהו ממשי.

ערב כל הימים מאת ג'ני ארפנבק, הוצאות פן וידיעות ספרים, תרגמה מגרמנית: נועה קול, 270 עמ'

 

2084 סוף העולם / בואלם סנסל  מאה שנה בדיוק מפרידות בין זמן ההתרחשויות  בספרו האפוקליפטי של ג'ורג' אורוול (שחלק מתחזיותיו אכן התממשו) לבין אלו שבספרו החדש של סנסל האלג'יראי שהיה מהמדוברים ביותר במהלך 2015.  אם חורבן החיים הדיסטופי של אורוול היה ביסודו פוליטי זה שברומן השביעי של בואלם סנסל הוא דתי קיצוני ומאיים אף יותר. לעיתים סופר בוחר מציאות חלופית, בורא עולם חדש על מנת לעורר פחות התנגדות ולקרב קוראים העשויים להיפגע מן הסכנות עליהן הוא מצביע, קוראים איראנים, נניח,  שיוכלו להבין משהו על עצמם ועל המדינה בה הם חיים באמצעות שימוש ברמזים והקשרים. אולם, במקרה הזה נדמה שברור כל כך למי מכוון האלג'יראי שיתכן שהבחירה הספרותית הזו מיותרת (אם כי יתכן שהיא מאפשרת לו להישאר בחיים) ואפשר היה פשוט לקרוא לילד בשמו.

גיבורו של הספר, אתי, מתגורר במדינה הדמיונית אביסטאן הנקראת על שם המנהיג אבי שהוא נציגו של האל. חוקי הדת החדשה הם באופן לא מפתיע כאמור בעלי דמיון ניכר לאלו הנהוגים במשטרים איסלאמים קיצוניים בשילוב רעיונות מאסכולת דעאש. כל זה מתרחש זמן לא רב אחרי מלחמה גרעינית עולמית שחלק מתוצאותיה הם אבדן זיכרון כללי ואתי מאחרוני המערערים על הטוטליטריות הדתית יוצא למסע ברחבי המדינה על מנת למצוא כופרים נוספים שיחד יוכלו אולי לקיים קהילה לא דתית.

מישל וולבק שבספרו האחרון "כניעה" הזהיר גם הוא מסכנות האיסלאם הקיצוני שיבח לאחרונה את ספרו של האלג'יראי והוסיף כי הוא אמיץ ונועז יותר מזה שהוא עצמו כתב, ולפחות על פי הביקורות המוטחות נגדו בארץ מוצאו ובמדינות ערביות נוספות נדמה שהוא יודע על מה הוא מדבר.

2084 סוף העולם מאת בואלם סנסל, הוצאת כתר, תרגמה מצרפתית שירן בק, 224 עמ'

 

לחצות אוקיינוס / קולום מק'קאן  והנה עוד אקרובטיקה ספרותית,  אבל מעט שונה. כמו גיבור ספרו הקודם של הסופר האירי אמריקני, "יסתובב לו העולם הגדול" גם מק'קאן מהלך על חבל דק בגובה רב מאוד, נדמה כעומד ליפול שוב ושוב אבל מגיע בסופו של דבר לחוף מבטחים.

מק'קאן הוא מספר סיפורים קלאסי, כזה שרואה את הפעולה והעלילה כמרכזו של הרומן אבל הוא אינו מסתפק בדרך המקובלת ומרכיב בכל פעם מחדש סיפורים שנשזרים זה בזה בעדינות של כירורג מיומן. "לחצות אוקיינוס" הוא סיפורם של ארבעה גברים העושים את דרכם מאמריקה לאירלנד בתקופות שונות ומסיבות שונות ומשפיעים כל אחד בדרכו על ארבעה דורות נשיים ממשפחה אחת – לילי דאגן, בתה, נכדתה ונינתה.  הראשון, פרדריק דגלאס, העבד הנמלט והלוחם למען זכויות השחורים בארצות הברית הגיע לאירלנד בשנת 1845 על מנת לקדם את המאבק בעבדות ואת ספרו ("עבד אמריקני" הנפלא, הוצאת נהר ספרים). השניים הנוספים הם ג'ון אלקוק וארתור בראון שבשנת 1919 היו הראשונים שחצו בטיסה ישירה את האוקיינוס מאי סמוך לקנדה לאירלנד והאחרון הוא סנטור ג'ורג' מיטשל שהגיע לאירלנד בשנת 1998 על מנת לקדם את המשא ומתן לשלום בצפון אירלנד.

הרומן שמתפרש כאמור על פני למעלה מ 150 שנה שוזר בתוכו אינספור ארועים היסטוריים אמיתיים  מהתקופה הגדושה הזאת אבל למעט נפילות קטנות פה ושם בהן הוא מעמיס פרטים מיותרים מק'קאן מקפיד שספרו לא יהפוך לספר היסטוריה מייגע אלא לכזה שרוח האדם על ארבעת הגברים והנשים המייצגים אותה בסיפור תעמוד במרכזו.

לחצות אוקיינוס מאת קולום מק'קאן, הוצאת עם עובד, תרגמה מאנגלית: עירית שורר, 346 עמ'

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן