Skip to content

ילד של אמא וילד של אבא – האם זה אותו ילד?

פיצול שכיח הוא במשולש אמא-אבא-בן, לפיו האמא רואה את בנה כילד רגיש שצריך לגונן עליו, ואילו האב רואה בו "לוחם קטן". מאת עירית קליינר-פז
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

פיצול שכיח הוא במשולש אמא-אבא-בן, לפיו האמא רואה את בנה כילד רגיש שצריך לגונן עליו, ואילו האב רואה בו "לוחם קטן", ילד שצריך לחשלו ולא לתת לו להתפנק

מאת עירית קליינר-פז

משפחה
היא תהיה דוקטור או עקרת בית? (צילום: photostock / FreeDigitalPhotos.net)

בתחילתו של טיפול חדש בילד ניצבים פסיכולוגים המטפלים בילדים בפני דילמה מקצועית חשובה: האם לפגוש את הילד בלבד? האם לפגוש גם את הוריו, או אולי רק את ההורים? שלוש גישות אלו מקובלות בתחום הפסיכותרפיה בילדים, ולפעמים יש גם דרך נוספת – להפריד כך שמטפל אחד פוגש את ההורים ואחר את הילד/ה.

מאז צמיחתו של תחום הפסיכולוגיה לילדים, שפותח בעיקר על ידי אנה פרויד, בתו של, ומלני קליין, הגישה של "הדרכת הורים" הפכה יותר ויותר מקובלת כטיפול מועדף. כלומר, פסיכולוגים שמטפלים בילדים נוטים להתמקד בעבודה עם ההורים, לסייע להם להבין את נפשו של ילדם ולשנות את ההתיחסות שלהם באופן שיותאם לצרכיו, למשל, להיות יותר סמכותיים או אמפתים, להקדיש זמן אישי או להכניס שינויים בגבולות ובסדר היום וכדומה. רעיון זה מבוסס על היגיון וניסיון פסיכולוגי מצטבר, לפיו השינוי והתובנה של הורים לגבי הקשיים של ילדיהם, ושיפור התשתית של מערכות היחסים במשפחה, הם לפעמים הדרך הטובה ביותר לסייע לילד ולילדה עצמם. כך גם נחסכים לפעמים העומס הרגשי על ילד שמתוייג כ"בעייתי" והאחריות לשינוי מתחלקת על כולם.

מצד שני, לפעמים העבודה הנכונה ביותר היא עם הילד/ה עצמם, שזקוקים למרחב הפרטי הזה שמספק הטיפול כדי להעלות את הקשיים ולקבל עזרה ללא התערבות רבה של ההורים.

כיצד מחליטים?

קריטריון מעניין ומעורר מחשבה הוא הקריטריון של "הילד שבדמיוני". בפגישות עם הורים, נשמע כיצד הם רואים בעיני רוחם את הילד או הילדה שהופנו לטיפול. באיזה דימויים הם משתמשים, איזו תמונה יש להם בראש. ועוד יותר מעניין יהיה לבדוק – האם התמונה הזו דומה? האם הילד הוא אותו ילד בעיני רוחה של האם ושל האב? לפעמים מפתיע עד כמה הדימוי הזה רחוק. למשל, פיצול שכיח הוא במשולש אמא-אבא-בן, לפיו האמא רואה את בנה כילד רגיש, שצריך לגונן עליו, ואילו האב רואה בו "לוחם קטן", ילד שצריך לחשלו ולא לתת לו להתפנק. פיצול כזה עשוי להוליד צרות רבות, גם ויכוחים בין ההורים לגבי החינוך וכיצד לנהוג בילד, אך עוד יותר קשה מכך הוא הנזק שעלול להיגרם לזהות של הילד.

אל תכניסו את הילד למלחמות שלכם, אל תהפכו אותו לזירת מאבק זוגית,
הוא לא הילד שלה ולא הילד שלו, הוא קודם כל של עצמו

כשילד חי בעולם מפוצל, בו הוא משתקף בעיני אמו כילד עדין ורגיש, ואילו אצל אביו הוא מקבל מראה שמשקפת לו את עצמו כ"גברבר חסון שלא צריך לבכות", הזהות שלו עלולה לסבול מחוסר לכידות. אמנם לכל ילדה וילד יש "עצמיים" מרובים, העצמי שמתגבש כולל היבטים שונים, אבל מתח וסכסוך בין תפישות מנוגדות של הילד עלולים לקבע מצב של קונפליקט בתוך נפשו פנימה. הילד ילמד שהוא חייב לבחור, למשל, בין רגישות לבין קשיחות, בין להיות 'ילד של אמא' לבין זהות של אדם 'עצמאי ולא רגשי'.

הילדה עלולה להרגיש במילכוד

דוגמה אחרת היא ורים שמחזיקים בראש את ילדתם, כאשר אמא רואה בה השתקפות של חלומותיה ודוחפת את הילדה להישגיות ותחרותיות בלימודים, ואילו האבא רואה בה את האשה המסורתית שהוא משתוקק אליה ודוחף את הילדה למעמד של נותנת שירות. הוא יגער בה "תעזרי במטבח, מה את צריכה כל כך הרבה חוגים" ואמא תלחיץ אותה להביא ציונים גבוהים. הילדה עלולה להרגיש במילכוד: אם תפעל כדי לרצות את אבא, תקבל ממנו חום ושבחים, אך תאכזב את אמא, ולהפך, אם תלך בדרך המצויינות, היא קולטת מאביה מסר שהיא לא מספיק נשיית או טובה. קונפליקט זהויות כזה, הוא מצב מאוד לא מומלץ, ואלו המקרים בהם מטפל בילדים יעדיף לעבוד עם ההורים. ככל שההורים מבינים את הדימויים שיש להם לגבי הילד/ה, וככל שהדימוי מתרחב כך שיכלול את הערכים של שניהם, כך יש סיכוי שהילד ישתחרר מסבלו ומצוקתו ויצא מהמילכוד.

לסיכום, אם אתם מגדלים ילד או ילדה, שימו לב האם יש פערים גדולים בין התמונות שיש לכם בין 'הילד שלה' ו'הילד שלו'. אם אתם מכירים בכך שאתם "נלחמים" על זהותו של הילד, עשו מאמץ גדול כדי לגשר את התפישות שלכם, כדי שהילד לא ייכנס למילכוד בו הזהות שלו נשברת והוא מתקשה לנוע בגמישות בין כל מיני "אניים". אל תכניסו אותו למלחמות שלכם, אל תהפכו אותו לזירת מאבק זוגית, הוא לא הילד שלה ולא הילד שלו, הוא קודם כל של עצמו. המצב האידאלי הוא, שאתם, |כהורים, מחזיקים תמונה רחבה וגמישה של ילדכם, ופתוחים לגלות בו "עצמיים" רבים ושונים – את הרגישות שלו, את החוזק, את השאפתנות וגם את הפגיעות, את המצבים בהם הוא חברותי והמצבים בהם הוא מכונס בפרטיותו. הרשו לעצמכם להיות מופתעים, שכן אדם בריא הוא אדם שיש לו מנעד רחב של "עצמיים" ויכולת להתאים את כישוריו ורגשותיו לסיטואציה, ולכם כהורים יש הרבה השפעה  על התשתית הנפשית הזו.

צילום: photostock / FreeDigitalPhotos.net

4 Comments

  1. מנשה גונזלו
    7 במרץ 2012 @ 9:55

    הדברים האלה מכעיסים אותי, קצת. איפה היא חושבת שאנחנו חיים? בספרטה העתיקה? וזו הרמה של הפסיכולוגים הקלינים שאחרי זה קובעים מי יהיה הורה (מי יודע אולי היא תפתח מכון ל"מסוגלות הורית" שיתוקצב על ידי משרד הרווחה!) על פי הדעות הקדומות המזעזעות האלה!

  2. דר' אורי ורניק
    2 במרץ 2012 @ 12:38

    נכון, כל כך חשוב שהורים יוכלו לשוחח ולגבש השקפה משותפת על חינוך ילדיהם בה יביאו לביטוי את הערכים של שניהם וטבעם של ילדיהם גם יחד. התפלאתי לגלות שבכתבה מבצבצות דיעות קדומות על גברים ונשים. האם האבות אכן רוצים להפוך בניהם ללוחמים ואת בנותיהן למשרתות? מה עם המחקרים המראים שלנשים מצליחות היו דווקא אבות מעודדים?

  3. גיל רונן
    2 במרץ 2012 @ 3:49

    המאמר הזה הוא ממש פשע נגד השכל והאמת. צריך לקום פסיכולוג אמיתי שייתן מענה לגיבוב השטויות מבית המדרש הפמיניסטי-מיליטנטי שמופיעות כאן.

  4. ר.
    1 במרץ 2012 @ 23:47

    אז מה? מה שצריך בימינו כדי להיות פסיכולוגית קלינית זה שפע של דעות קדומות מגדריות מגעילות?
    יש איזה מקום בעולם שהיו מקנים תואר אקדמי למי שאומרת "גבר הוא ככה" "אישה היא ככה"?
    בושה וחרפה!

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן