Skip to content

"בזעיר אנפין" בתיאטרון גשר: רבקה מיכאלי כאן בשביל להצחיק

הגרסה הבימתית לספרו של ירמי פינקוס, אינה הצגה גדולה או מעמיקה, אבל היא קלילה ומשעשעת ומנצלת היטב את כישוריה של רבקה מיכאלי כשחקנית קומית משובחת
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

★★★★★

"בזעיר אנפין" היא קומדיה משפחתית מופרעת – כמו המשפחה הישראלית המופרעת, שעליה כותב ירמי פינקוס בספר שעל פיו נעשתה ההצגה. מדובר במשפחה צפון תל אביבית, אשכנזית אם זה חשוב לציין, שבה כל אחד ממרר לשני את החיים. האישה לבעל, הבעל לאישה, האחיות זו לזו והחותנת לכולם.

כמו בכל משפחה ישראלית טובה – יש לנו כאן יצרים ותככים (בזעיר אנפין), קנאה וצרות עין, רגשות אשמה והתחשבנויות לא רק על כסף. או כמו שרבקה מיכאלי, אחת מגיבורות המחזה, אומרת: "זו לא משפחה, זו מיגרנה".

"זו לא משפחה, זו מיגרנה". צילום: אורן בירן

מיגרנה לא קיבלתי, מה שכן קיבלתי – סצינות משעשעות, כמה רגעים נוגעים ללב, בימוי יצירתי של ארז דריגס (שגם עיבד את הספר למחזה עם עמית אפשטיין) ומשחק טוב בדרך כלל של כל הצוות ובעיקר של רבקה מיכאלי ונטע שפיגלמן. מיכאלי היא כוכבת ההצגה למרות שהתפקיד שלה אינו הגדול והחשוב ביותר. מיכאלי כאן בשביל להצחיק – והיא עושה זאת היטב. הייתי שמח לראות אותה יותר על הבמה, עושה תפקידים מגוונים, לא רק קומיים.

ההצגה זורמת בקצב מהיר, כמעט קליפי והיא אגב, מאוד שונה מהרפרטואר הכבד והמתוחכם שמאפיין רוב הזמן את תיאטרון גשר. "בזעיר אנפין" אינה הצגה גדולה או מעמיקה, היא מרפרפת על הבעיות, נוגעת בהן יותר או פחות, ולא לוקחת את עצמה ברצינות רבה מדי. או כמו שאמרה אחת הצופות לחברתה, ביציאה מהאולם: "היה נחמד, נכון?" כן, היה נחמד.

אם אתם רוצים קצת נחת ומחפשים קומדיה קלילה ומשעשעת, "בזעיר אנפין" היא בשבילכם. ורגע לפני סיום, אזהרה: כשהמסך יורד, מתברר שלא צחקנו רק על הדמויות במחזה. בעצם, צחקנו על עצמנו.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן