Skip to content

שמעון הראשון

שמעון הראשון בכל רשימה אינטרנטית היסטורית שתלווה את המדינה...הוא הרי היה שם כמעט מאה שנה במאה השנים הקודמות. ביבי ברק בוזי אשכנזי דיסקין גנץ איזנקוט בוגי פרץ שלי ...אביגדור...בנט...ואחרים.. עכשיו תורם "למות" למען השלום...עכשיו תורם להיאבק עד הסוף למען השלום למען העתיד.... כעת תורם להיות "חתרנים בלתי נלאים למען מציאות אחרת, למען העתיד" . איתי […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

בעידן שאחרי שמעון פרס , אי אפשר יהיה לא לתקתק את שמו בגוגל ולראות איך זוכר אותו העולם. הוא הרי שמעון הראשון. לפני שמעון מזרחי ושמעון גרשון, לפני שמעון סלומון או בוסקילה אולי לפני שבט שמעון. הוא הרי יהיה שמעון הראשון בכל רשימה אינטרנטית היסטורית שתלווה את המדינה במאה השנים הבאות. הוא הרי היה שם כמעט מאה שנה במאה השנים הקודמות.

צילום: ארכיון משרד הביטחון
צילום: ארכיון משרד הביטחון

לסכם את שמעון פרס  ערב הפרידה ממנו ייקח עוד שנים. המקטרגים יזכרו לו את התרגיל המסריח ואת כפר כנא ואת ההפסדים הצורבים בבחירות אחרי רצח רבין ואת הקמת ההתנחלויות הראשונות ואת ה"חתרן הבלתי נלאה" ועוד, ועוד.  מעריציו יביטו אל מרכז פרס לשלום ואל אוסלו ואל הסכם לונדון ואל התעשייה האווירית והגרעינית ואל מפעלות השלום שניסה לקדם ואל הציטוטים ההפכפכים שתמיד ליוו כל ריאיון אתו. "מי שאין לו פנטזיות לא יכול ליצור דברים פנטסטיים", משהו בסגנון הזה.
אבל עכשיו כשהוא איננו , צריך בעצם לסכם את אלו שנשארו אחריו. כי הרי החלל שמשאיר המת תמיד מתמלא, או בזיכרון ממנו או במה שממלאים הבאים אחריו.

צילום לע"מ
צילום לע"מ

פרס לקח את אינטרס ההישרדות הפוליטית אל תחום החזון

פרס היה פוליטיקאי מקצועי. לא היה לו שום מקצוע אחר. ההתרפקות על היותו פעם רועה הצאן, היא בעצם סימבול למנהיגות שצמחה כאילו בתנ"ך אצל שאול המלך ולא כאלטרנטיבה ליום שבו יפרוש מהפוליטיקה. כמוהו גם נתניהו. גם אולמרט, גם ארדן וכץ, וכץ השני ואחרים לפניהם. פוליטיקאים.

אבל פרס לקח את האינטרס הראשוני של כל פוליטיקאי – ההישרדות – גם אל תחום החזון והחלום של ראשוני המדינה. הוא לקח גם החלטות שמאחוריהן עמדה הראייה שבתפקידי מנהיגות זמנך מוגבל ועליך להשאיר חותם שישנה מציאות. אין זמן אחר ואין מישהו אחר שיעשה זאת.

רבין ידע לנצח, פרס היה יודע מה לעשות עם זה

אפשר רק לדמיין מה היה עושה פרס עם עשר שנים בראשות הממשלה, אילו למשל היה מנצח בבחירות של 2006. בדיחה מקאברית סיפרה פעם שרבין יודע לנצח ופרס יודע מה לעשות עם זה. ובכן ראשי ממשלה רבים ידעו לנצח ולא ידעו מה לעשות עם זה. שמיר הלך לישון בכל יום אחה"צ והעביר שש שנים בראשות הממשלה. נתניהו נמצא כבר עשור לסירוגין בראשות הממשלה ועוד לא הקים "כור גרעיני" או "תעשייה אווירית" משלו, עוד לא העביר תכנית כלכלית שתחלץ את ישראל של זמנו ממשבר הדיור כמו שפרס חילץ עם מודעי את ישראל ממשבר הכלכלי של שנות ה 80. נתניהו עוד לא הביא הסכם לונדון ולא אוסלו משלו למען השלום. נתניהו עוד לא קיבל חיבוק ממרבית מנהיגי העולם על פועלו למרות נאומיו המרטיטים באו"ם כל שנה.

המנצח והחולם (איור - שרה פלד)
המנצח והחולם (איור - שרה פלד)

פרס חי ומת למען העתיד. חי ומת למען השלום. למען עולם המדע. למען חזון של ישראל אחרת ומזרח תיכון חדש. למרות היותו פוליטיקאי מקצועי הוא בכל זאת ראה שליחות בעמדה שבה קיבל משכורת מהציבור והיה צריך להביא קבלות בתחומים שלמענם נבחר או מונה בידי מי שנבחר לעמוד בראש הממשלה.

חתירתו של פרס ללא הרף לקואליציות שבהן יוכל להגשים את חזונו, נתפסת בציבור כנכלולית, אבל מה היא האלטרנטיבה? כשאתה שומע את בכירי הליכוד שנאלצו לעזוב את הכנסת ואת המפלגה בגלל מנהיגם, אתה רואה אנשים מתוסכלים שלא הצליחו להיאבק על חזונם, על ישראל העתידית לפי השקפת עולמם. הם לא חתרו תחת ראש הממשלה, אלא זזו הצידה והחוצה. קבלת ההחלטות של פרס בעמדות השונות בתפקידים שאותם נשא מעידה על כושר החלטה ולא רק על חתירה לעמדת כוח ותפקיד נוסף.

סביר להניח שאילו היה שר האוצר בממשלת נתניהו הנוכחית, היה מוביל מהלך אסטרטגי להורדת יוקר המחיה. סביר להניח שאילו היה שר החוץ בממשלה הנוכחית היה מביא לכאן את כל אלה שבאים עכשיו להלווייתו כדי לגבש הסכם אזורי לשלום עם מדינות ערב.

פרס חי ומת למען מהלכים גדולים, מטַבעֵי חותם היסטוריים. חי ומת כדי לשנות את המציאות. בניגוד לפוליטיקאים רבים אחרים שנאבקים יומיום על התפקיד הבא ומעבר למאבק הזה אינם נאבקים על דבר, פרס דווקא יכול להציג תעודת חיים של מעשים ותוצאות.

עכשיו תורם של ביבי, אביגדור, בנט ושאר מנהיגים "למות" למען השלום

רבין מת למען השלום. חי במלחמות ונרצח במלחמה על השלום . אפשר להשתגע רק מהמחשבה מה היה עושה הוא עד גיל 93 אם לא היה נרצח. פרס לא נרצח, אבל מעולם לא קיבל מהציבור את הכוח להוביל את חזונו לאורך זמן.

למות למען השלום (איור: שרה פלד)
למות למען השלום (איור: שרה פלד)

אבל עכשיו תורם של  ביבי, ברק, בוזי, אשכנזי, דיסקין, גנץ, איזנקוט, בוגי, פרץ, שלי …אביגדור…בנט…כן כן. תורה של סגנית שר החוץ שמארגנת כנראה ממש עכשיו את ההלוויה של פרס, להגיד מה תעשה היא בתפקידה הרם, ביום שאחרי פרס? תורם של שר החוץ ושר הביטחון ללחוש על אזני מנהיגי העולם מהי תכניתם לאזור? לישראל? לחיים המשותפים עם הפלשתינים? כי עכשיו  תורם גם של האופוזיציונרים, גם של אלה שמחכים על הגדר על המרפסת בבית לשעת כושר, או חוששים מנחת זרועו של הבוחר הישראלי, עכשיו תורם "למות" למען השלום. הם המנהיגים החיים. אלה שישבו ליד שולחן מקבלי ההחלטות ושלחו חיילים למלחמות ומבצעים…עכשיו תורם להיאבק עד הסוף למען השלום למען העתיד.

הייתי אומר להם תהיו חתרנים בלתי נלאים למען מציאות אחרת, למען העתיד.

תסכנו גם את הקריירה הפוליטית אם צריך וגם את הקריירה העסקית האישית כי אין לישראל עוד שמעון פרסים. כדי להיות שמעון פרס צריך כנראה את האנרגיה והמוטיבציה לשנות את ההווה ולקום כל בוקר מחדש לנגב את הכישלונות ולהמשיך לחלום.

1 Comment

  1. גידי
    30 בספטמבר 2016 @ 8:03

    מודה ,שמעון פרס היה עבורי סדין אדום עד לפני כ 10 שנים ומאז למדתי לאהוב ולהעריך אותו ואת פועלו. אכן מדובר באישיות מן המעלה הראשונה ,יהודי פטריוט אמיץ ונחוש.
    הספדו של ח"כ ראטס שאמר שידיו של פרס מגואלות בדם ילדים (חשבתי שהתכוון לאסד) נתן את הכיוון ואות הפתיחה לערביי ישראל ומנהיגיו. ח"כ באסל ראטס הוא נוצרי שאחיו נשחטים ונערפים בכל המזרח התיכון. בארץ המקום היחידי שיש לכמותו בטחון אישי הוא פוגע במדינה. נראה שהקצבים בדאעש יודעים על ערבים נוצרים יותר מאתנו…!
    מאכזב שהנציגות של ערביי ישראל בכנסת כולם לא ישתתפו בהלוויה של הנשיא פרס הם זוכרים לו את 48,הכור,כפר קנא, אינתיפאדה,וכו … ראו כמה שנאה יש להם לאיש הכי קרוב והמשקיע הגדול בהם ובדו קיום.
    השמאל שלא נדבר על השמאל הקיצוני שותק ולא פוצה פה…!?
    והיכן הפקת הלקחים ? הכותב קורא להם "המקטרגים" ,כמה עלוב. אפילו יש כאלה הזויים שאומרים שהם לא מיצגים את הערבים הבוחרים שלהם ,נו כמה חוסר הבנה , התנשאות וטיפשות יש באמירה זו.
    נכון לא כל הערבים חושבים כך ויש גם לי חברים טובים ויקרים במגזר,אך גם הגרמנים הטובים לא חשבו ,כשהיטלר עלה לשלטון והוביל אותם לאסון וחורבן…!
    אני יודע שהשמאל ובמיוחד הקיצוני לא יפיק לקחים או יפצה פה ,איך הם קוראים לזה צביעות התקרנפות…הם לא רואים למציאות את הלבן בעניים. במדינה עם כבוד על התנהלות כזו צריך לשלם ולא לשפוך תקציבים כהכאה על חטא.
    כמה יריקות קיבל השמאל מהערבים אזרחי מדינת ישראל והם עדיין חושבים שזה גשם.
    יהי זכרו של פרס ברוך.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן