תירגמה מערבית: ברוריה הורביץ

השילוב בין אלוף הרץ ללא הפסק לבין מציאות השוקעת במבוכי המסתורין אינו מקרי. אנו קוראים, והוא רץ, אנו נתקלים בתפיסות שרווחו במולדתו, והוא רץ, אנו חיים את מציאות הכיבוש של מולדתו, והוא רץ, אנו חיים את שחרור מולדתו מידי הנאצים, והוא רץ, אנו חיים את הפיכתה לדמוקרטיה עממית ובהמשך למדינה סוציאל-דמוקרטית, שבפועל אין בינה ובין דמוקרטיה דבר, והוא רץ.
הטקסט רץ בקלות בדומה למהירות ריצתו של אמיל, והאירועים רצים כדי להשיג את האצן אמיל זטופק הצ'כי, אלוף העולם בריצה.

קדחת הריצה תוקפת את הקורא

הקורא הנדבק מאמיל ממהר לקרוא בעמודי הספר עמוד אחר עמוד, נדהם מהאירועים ומיכולתו של אשנוז לשלב בין מה שנראה כאוטוביוגרפיה של זטופק הצ'כי, שלא קם לו מתחרה ושהפך לאגדת ספורט בחייו, לבין המצב החברתי והפוליטי במדינות הגוש הסוציאליסטי, או המדינות הסוציאל-דמוקרטיות. דוגמה למציאות שקמה במשטרים אלו היא צ'כוסלובקיה, זירת התרחשות האירועים – מקום שאינו מכבד את זכויות האדם, רווי אדישות, נחשלות וריאקציה ביחס לכל הזכויות הבסיסיות של אזרח בחברה מודרנית. משטרים שלא ירשו דבר מתפישות הסוציאליזם, הדמוקרטיה, החירות וזכויות האדם, או מהגאוניות של מרקס ושל הפילוסופיה שלו, זולת דיכוי העם, אילופו והפיכת האזרחים למספרים נטולי זהות, דעה וחלומות אישיים, המאשרים את דברי המנהיגים דמויי האלים של המפלגה והמדינה הסוציאליסטית – גם את דברי השטות המכוערים ומלאי הבל.

הייתי קומוניסט פורק עול

אני אומר זאת כאדם שהחל את חייו כקומוניסט ולמד את הפילוסופיה המרקסיסטית במוסד הסובייטי החשוב ביותר להכשרת מנהיגים קומוניסטים. הייתי תלמיד מצטיין כל עוד חזרתי על ההסברים ששיננו לנו. אך כאשר התחלתי לחשוב באופן עצמאי, והרי לכך מכשירים אותנו בלימודי הפילוסופיה, ובמיוחד בפילוסופיה המרקסיסטית, התחילו להתייחס אליי כאל קומוניסט פורק עול, והחלה התרחקותי ההדרגתית מהארגון וממוסדותיו.

אמיל שלא אהב לרוץ בהתחלה – לא יכול היה שלא לרוץ

אמיל החל את חייו כפועל במפעל, ולא אהב ספורט. הוא אף סבר שיש בכך משום שחיקה של נעליים שאין לה כל הצדקה. בתחרות הריצה הראשונה השתתף בניגוד לרצונו – והגיע בין הראשונים. לאחר מכן השתתף בפקודת הכובש הנאצי בתחרות ריצה נוספת, והגיע ראשון מבין הרצים. לאחר מכן לא יכול היה להפסיק לרוץ. הוא רץ בתחרויות וזכה, ורץ להנאתו מדי יום. הסופר מוהל במלאכת מחשבת מבריקה את האוטוביוגרפיה עם המציאות בצ'כוסלובקיה: הכיבוש הנאצי, שחרורה עם כניסת הצבא האדום והפיכתה למדינה בעלת משטר קומוניסטי הכפוף לברית המועצות ונתון לפיקוחה, ו"האביב של פראג" בהנהגתו של אלכסנדר דובּצ'ק, אשר עורר את חמתם של הסובייטים. כדי להפיל את משטרו, שהיה ליברלי יותר ממה שהרשה לו האח הגדול במוסקבה, הם פלשו יחד עם "בעלות בריתם", המדינות סוציאליסטיות, לצ'כוסלובקיה וכבשו אותה מחדש.

בני משפחה זרים זה לזה

הרומן מתאר את הפחד ששרר בחברה הצ'כית, עד כדי כך שהאנשים נעשו זרים
זה לזה גם בתוך המשפחה. הוא מתאר את האימה שאחזה בהם מפני האזנה לתוכניות זרות ברדיו, האזנה שגררה עונשים כבדים. אווירה זו החדירה לתודעת האזרחים שעליהם לשתוק, להשלים עם המציאות, להשתתף בהפגנות התמיכה המהללות את השלטון ולהצטרף לפולחן האישיות של מנהיג המפלגה דאז, גוטוואלד, או להצטרף למפלגה שגדלה בתוך כמה חודשים ביותר ממיליון חברים חדשים, ובהם היה גם אמיל.

דרמה אישית – דרמה אנושית

אמיל נענש על תמיכתו באביב של פראג. הוא מודח מהצבא ונשלח לעבודה קשה במכרות האורניום, לשם נשלחים אלה שיצאו נגד רעיונות המפלגה ואלה שמסולקים בפעולות טיהור המפלגה והמדינה, אם הם אינם מוּצאים להורג בתלייה. הדרמה האישית והרעיונית המרתקת הזאת מסתיימת כשהיא מותירה בלב כאב על גורל האדם במשטר שאמור היה להעלות את ערך האדם, לפתח את ידיעותיו ולשחרר את תודעתו ואת יצירתיותו בכל תחומי החיים.

סיפור עם דופק מהיר

אשנוז הועיד לטקסט פונקציה אקספרסיבית רחבה ומקיפה יותר מאשר אוטוביוגרפיה של אלוף יוצא דופן. ייתכן שהסופר מציג בין שורותיו של הספר ראייה כוללת יותר בכך שאמיל מבטא בריצתו הבלתי פוסקת את השגת השחרור שצ'כוסלובקיה אמנם השיגה אותו לאחר נפילת האח הגדול גם במוסקבה. באמצעות סיפור פשוט הקנה לסיפורו דופק מהיר כריצתו של אמיל. כתיבתו של אשנוז מעוררת השתאות בלתי רגילה הנמשכת לאורך כל עמודי הספר, למרות הסגנון הבלתי מקובל של הטקסט המציג סגנון נרטיבי חדש. נראה שאשנוז רואה בסבל הריצה את צדו השני של סבל האדם בחברה שאינה מכבדת אותו, אפילו אם הוא אלוף המביא גאווה למדינתו. הריצה היא ניסיון לצאת משטח מוגדר בזמן ובמקום.

לא מצאתי בסיפור אוטוביוגרפיה במושגים המוכרים לנו של אוטוביוגרפיה, אלא מצאתי חיים מלאים המקיפים אדם טוב שמחייך תמיד במציאות שבה גוברים האלימות, ההגבלות והדיכוי. ואפשר שריצתו היא ביטוי של אופטימיות בדרך להשגת המטרה הנעלית בחיי האדם.

ז'אן אשנוז (2012), לרוץ, ירושלים: סמטאות. תירגמה: שירה חפר

נביל עודה, יליד 1947, תושב נצרת. בוגר אוניברסטיה בברית המועצות לשעבר בחוגים למדעי החברה, כלכלה, פילוסופיה ותקשורת. סגן עורך עיתון "אל-אהאלי" בשנים2005-2000. עורך ירחון ספרותי (אל-מוסתקבל)

במשך שנה. עורך היומון אל-מסאא עד מאי 2011 (הופסק בשל קשיי מימון).

סופר, מבקר ספרות ואיש תקשורת. פרסם 10 ספרים, ומאות יצירות שלא נאספו בספרים, ובכללן סיפורים קצרים, ביקורת ספרותית ומאמרים בנושאים שונים שפורסמו באתרי אינטרנט שונים, כולל אתרים ישראליים (זווית אחרת, ynet ואחרים).

לפני שנת 2000 עסק עודה במקצוע המסגרות, והחזיק בתפקידי ניהול בכמה מפעלים גדולים בתעשייה הכבדה.

ברוריה הורביץ – מתרגמת מעברית ועורכת לשונית