קרבת משפחה

אנתולוגיה פואטית לִקטה וכתבה (קטעי קישור): ענת חנה לזרע   זִכְרִי שֶׁהַבַּיִת מָצוּי בְּכָל קִרְבַת מִשְׁפָּחָה, אָבִי מַרְפֶּה מְעַט אֲחִיזַת הַנָּמֵל שֶׁלּוֹ. שׁוּטִי, שׁוּטִי, בִּתִּי, אִם בְּלֵב יָם שׁוֹכֶנֶת כָּעֵת זֶהוּתֵךְ, הַרְחֵק אַתְּ צְרִיכָה לִגְמֹעַ, דַּאֲגָתוֹ מְהִירָה מִמֶּנִּי, בְּהַגִּיעִי אֵי שָׁם מְחַכָּה לִי.   גלעד מאירי, מתוך ספרו 'שחרור בתנאים מגבילים', הוצאת קשב לשירה, 2014 […]

קרבת משפחה

אנתולוגיה פואטית לִקטה וכתבה (קטעי קישור): ענת חנה לזרע   זִכְרִי שֶׁהַבַּיִת מָצוּי בְּכָל קִרְבַת מִשְׁפָּחָה, אָבִי מַרְפֶּה מְעַט אֲחִיזַת הַנָּמֵל שֶׁלּוֹ. שׁוּטִי, שׁוּטִי, בִּתִּי, אִם בְּלֵב יָם שׁוֹכֶנֶת כָּעֵת זֶהוּתֵךְ, הַרְחֵק אַתְּ צְרִיכָה לִגְמֹעַ, דַּאֲגָתוֹ מְהִירָה מִמֶּנִּי, בְּהַגִּיעִי אֵי שָׁם מְחַכָּה לִי.   גלעד מאירי, מתוך ספרו 'שחרור בתנאים מגבילים', הוצאת קשב לשירה, 2014 […]

אנתולוגיה פואטית
לִקטה וכתבה (קטעי קישור): ענת חנה לזרע

צילום: צביה פרידמן

 

זִכְרִי שֶׁהַבַּיִת מָצוּי בְּכָל קִרְבַת מִשְׁפָּחָה, אָבִי מַרְפֶּה מְעַט אֲחִיזַת הַנָּמֵל שֶׁלּוֹ. שׁוּטִי, שׁוּטִי, בִּתִּי, אִם בְּלֵב יָם שׁוֹכֶנֶת כָּעֵת זֶהוּתֵךְ, הַרְחֵק אַתְּ צְרִיכָה לִגְמֹעַ, דַּאֲגָתוֹ מְהִירָה מִמֶּנִּי, בְּהַגִּיעִי אֵי שָׁם מְחַכָּה לִי.

 

גלעד מאירי, מתוך ספרו 'שחרור בתנאים מגבילים', הוצאת קשב לשירה, 2014

שירה בת 18

אַתְּ עוֹלָה עַל קַו 18,
רֶכֶב זְמַן מְקוֹמִי
הַמּוֹבִיל לְתַחֲנַת מְכִינָה,
פְּנִיָּה אַחֲרוֹנָה
לִפְנֵי צָבָא.

הַמִּסְפָּר 18 עַל הַחֻלְצָה,
הַמִּכְנָסַיִם, הַתִּיק,
מִסְפַּר מַזָּל
לְשָׁנָה אַחַת,
כְּמוֹ שַׂחְקָנִית
בְּלִיגָה שֶׁרֻבָּהּ
מִשְׂחֲקֵי חוּץ.

אֲנִי מְסוֹבֵב בִּשְׁתֵּי יָדַי
בֹּרֶג בְּרָכָה בֶּחָלָל
מֵעָלַיִךְ שֶׁיַּחְזִיק
אֶת הָאֹשֶׁר קָרוֹב,
כּוֹבַע רַךְ לְרֹאשֵׁךְ

 

המשורר גלעד מאירי צילום: מוטי קיקיון

– – – – –

 

אַתְּ, שֶׁחוֹלֶמֶת לָשִׁיר אַךְ טֶרֶם בָּקַע מִגְּרוֹנֵךְ קוֹל, הִנֵּה מִתְקַבְּצִים סְבִיבֵךְ אַחְיָנַיִךְ, לַהֲקַת כְּלֵי שִׂמְחָה, אֲהוּבַיִךְ הַקְּטַנִּים מְנַגְּנִים לָךְ, בְּהִפָּתַח לִבֵּךְ אֵין בְּעֵינֵי הַשּׁוֹמֵעַ סוֹלָנִית מִמֵּךְ, הַכֹּל נִשְׁאָר בַּמִּשְׁפָּחָה.

 

לאה פילובסקי, מתוך ספרה 'מקשיב גם לי דווקא עכשיו', הוצאת קשב לשירה, 2013

האנשים החולפים על פָּנַי

בְּגַן הַשַּׁעֲשׁוּעִים, אוֹ מִתְעַכְּבִים
שָׁם עִם פָּעוֹטוֹת מוּל נַדְנֵדוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת
וּלְעִתִּים פּוֹרְשִׁים לָנוּחַ
עַל אַחַד הַסַּפְסָלִים, לִפְנֵי שֶׁהֵם שָׁבִים
לְהִתְרוֹצֵץ, הֵם אֲנָשִׁים הֶגְיוֹנִיִּים, וּבְעֵינֵיהֶם
נִשְׁקָפִים נְכָדֶיהָ שֶׁל אִמִּי, יְלָדַי.
מַסְקְנוֹתֵיהֶם הֶגְיוֹנִיּוֹת
גַּם בְּעֵינַי, לָכֵן עוֹדֶנִּי
מְאֻשֶּׁרֶת וְכָל חוּשַׁי
מַסְכִּימִים אִתָּם לַחֲלוּטִין
לְהֶרֶף עַיִן
בְּטֶרֶם אַחְזִיר
לְאָחִי אֶת בָּנָיו, לַאֲחוֹתִי אֶת בִּתָּהּ, כִּי עֲדַיִן
נִבְצָר מִמֶּנִּי

 

המשוררת לאה פילובסקי צילום: חנה הרציג

– – – – –

 

מֵעוֹלָם לֹא רָאָה נֶכְדִּי תְּנוּעָה שׂוֹגָה מִנְּעוּרַי, מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַע תּוֹדָעָה מַעְפִּילָה מִפִּי וּבְכָל זֹאת סִפּוּר נְדוּדַי בְּחַפְּשִׂי מִשְׁכָּן, בְּבַקְּשִׁי קִרְבַת דָּם, הוֹפֵךְ בְּקוֹלוֹ לְשִׁירַת פְּעָמַי, נֶכְדִּי מְפַזֵּר גַּרְעִינֵי חֹם עַל מַצַּע הֶעָתִיד.

 

עמיחי חסון, מתוך ספרו 'מדבר עם הבית', הוצאת אבן חושן, 2015

נַעֲרָה יְחֵפָה רָצָה

מִי זוֹכֵר אוֹתָךְ נַעֲרָה יְחֵפָה רָצָה
בְּחוֹלוֹת תֵּל אָבִיב רָצָה
וּבִתֵּךְ הַקְטָנָה בְּחֵיקֵךְ
רָצָה מַהֵר בְּפַחַד עַקְרַבִּים
רָצָה רָחוֹק אֶל בֵּית הַהוֹרִים.

מִי זוֹכֵר אוֹתָךְ סָבָתִי נַעֲרָה
יְחֵפָה רָצָה בַּחוֹלוֹת בְּלִי גֶּבֶר
רָצָה וּבְיָדֵךְ שְׁנֵי דַּרְכּוֹנִים
מֵאָמֶרִיקָה לִרְחוֹב נַחֲלַת בִּנְיָמִין
רָצָה כְּשֶׁחוֹל נִתָּז עַל מַלְבּוּשֵׁךְ
וְעַל מַלְבּוּשִׁי מִזִּכָּרוֹן אֶחָד
שֶׁשָּׁמַעְתִּי עַד שֶׁמָּצָאתִי
חוֹל גַּם בְּכִיסִי.

 

המשורר עמיחי חסון צילום: מוטי קיקיון

– – – – –

 

עוּגָה מְזֻגֶּגֶת, קְצֵה נֵר מְכַרְכֵּר, בִּתֵּנוּ יַלְדַּת יוֹם הֻלֶּדֶת, כְּבָר אַתְּ נֶחְרֶדֶת? הִנֵּה יֵשׁ לָךְ אוֹתָנוּ, אֲבוֹתַיִךְ רוֹכְנִים לְעֶבְרֵךְ, מְצַפִּים בְּקָרָמֶל גַּג עוֹלָמֵךְ. עוֹד מְעַט תִּפְרְחִי לְאִשָּׁה, תֵּצְאִי מִגְּדֵרֵךְ, חֹם מִשְׁפַּחְתִּי תּוּכְלִי לִמְצֹא גַּם בַּשֶּׁמֶשׁ.

 

גליה אבן- חן, מתוך ספרה 'אישה מטורפת', הוצאת ספרא, 2009

כרגע אני בת ארבע

אֲנִי הוֹלֶכֶת יָד בְּיָד עִם אַבָּא,
וְעִם אִמָּא מֵהַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁהִיא גַּם אַבָּא
קָשֶׁה כָּאן לְהַחְלִיט מִי יוֹתֵר אֲבָהִי.
אַהְבַּל מִי שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי לֹא בַּת אַרְבַּע כָּרֶגַע.
הָאַבָּהִים שֶׁלִּי מְרִימִים אוֹתִי
חָמֵשׁ פְּעָמִים עַל כִּסֵּא
לֹא לַשָּׁנָה הַבָּאָה
לְעַכְשָׁו כִּי הֵם רוֹצִים שֶׁאֶגְדַּל מַהֵר.
יֵשׁ לִי שִׂמְלָה לְבָנָה קְצָרָה
שֶׁמְּכַסָּה לַכִּסֵּא רַק מְעַט אֶת הָרַגְלַיִם
וְהַכִּסֵּא לֹא מְפַחֵד כְּשֶׁמְּנַתְּקִים אוֹתוֹ
מֵהָרִצְפָּה.
עַכְשָׁו אֲנִי בַּת אַרְבַּע וְעַכְשָׁו אֲנִי רוֹצָה
לִהְיוֹת כְּמוֹ הַכִּסֵּא.
מָחָר אֶהֱיֶה בַּת אַרְבַּע וְיוֹם
וְשׁוּב אֶרְצֶה לִהְיוֹת כְּמוֹ הַכִּסֵּא,
וְכָכָה גַּם כְּשֶׁאֶהֱיֶה בַּת אַרְבַּע וְיוֹמַיִם.

 

המשוררת גליה אבן-חן צילום: צביה פרידמן

– – – – –

 

שֶׁל מִי אַתָּה יֶלֶד, קוֹרְאֵנִי בְּלֹא הֶרֶף, סַב בְּאֵין מַעֲנֶה. לֹא תִּפֹּל רוּחַ, עֵינַי גְּדוֹלוֹת וַעֲצוּמוֹת, אָזְנַי כְּרוּיוֹת בַּסֶּלַע, פִּי פָּעוּר לָשֵׂאת דְּבָרַי פְּנִימָה. הַבֵּט, מֵאָז בַּלְעָנִי זְּאֵב רַע, אָבַד זִכְרוֹנִי בְּיַעַר עַד, נִתָּר לִי קֶשֶׁר הַדָּם.

 

רועי שניידר, מתוך ספרו 'שלוש ארבע ו', הוצאת עולם חדש, 2016

לא אלצהיימר

סָבְתָא אֵין לִי סִפּוּר לְסַפֵּר לָךְ הַיּוֹם
אֶתְבּוֹנֵן בְּעֵינַיִךְ דֵּהוֹת וּפְקוּחוֹת
סָבְתָא אֵין לָךְ סִפּוּר לְסַפֵּר לִי הַיּוֹם?
וּשְׁקֵטָה בְּשָׁקְטָה שֶׁלָּהּ אֵין אֲרוּכוֹת

סָבְתָא סָבְתָא עֲנִי וַאֲנִי בְּעֵינֶיהָ
מִסְתַּכֵּל בְּחָזְקָה שֶׁתִּרְאֶה שֶׁתִּשְׁמַע
סָבְתָא סָבְתָא אֲנִי הוּא, נֶכְדֵּךְ וְעֵינֶיהָ
כְּאִלּוּ לֹא יָדְעָה סָבְתָא סָבְתָא הוּא שְׁמָהּ

וְעֵינַי בִּדְמָעוֹת סָבְתָא סָבְתָא עֲנִי
צְעִירָה אַתְּ כָּל כָּךְ וְחַיָּה וּבְהִירָה
סָבְתָא סָבְתָא נֶכְדֵּך הוּא עֲנִי לְנֶכְדֵּךְ
טֶרֶם עַיִן תִּכְבֶּה כִּשְׁעַת יוֹם מַזְהִירָה

סָבְתָא סָבְתָא עֵינַי בִּדְמָעוֹת סָבְתָא סָבְתָא
וְנִגְמַר הַבִּקּוּר וְיָצָאתִי מִשָּׁם
עִם כְּאֵב רַב כָּל כָּךְ עַד אֲפִלּוּ אֲנִי
בֶּן הַשְּׁלשׁ עֶשְׂרֵה אָז שְׁכַחְתִּיהָ מִשָּׁם

סָבְתָא סָבְתָא הוּא שְׁמָהּ וְלָעַד לֹא תֶחְלֶה
וְהִיא מֵתָה בְּרִיאָה וְשׁוֹמַעַת צֶחָה
וּמַדּוּעַ נִזְכָּר בַּשַּׁבָּת הַהִיא
בְּעֵינַיִם רֵיקוֹת לָהֶן אֵין שִׁכְחָה

 

המשורר רועי שניידר צילום: עידו נינבורג

3 Comments

  1. ארלט
    8 בנובמבר 2016 @ 18:36

    "והכסא לא מפחד כשמנתקים אותו מהרצפה", "הרחק את צריכה לגמוע". אנתולוגיה שמדברת ללב. אהבתי את בחירותיך ואת דברי הקישור. תודה לך ולכל המשוררים.

    • ענת חנה לזרע
      11 בנובמבר 2016 @ 8:09

      שמחה לשמוע ארלט,
      ואגב, האנתולוגיה שמשה תשתית 'ערב פואטי צרוף' מס' 9 (27.9).

      • ארלט
        27 בנובמבר 2016 @ 17:15

        לא הייתי אז בארץ ולכן החמצתי אותו. קראתי עכשיו שוב את האנתולוגיה – "טרם עין תכבה כשעת יום מזהירה", והתענגתי שוב על כל השירים ודברי הקישור.

אנתולוגיה פואטית
לִקטה וכתבה (קטעי קישור): ענת חנה לזרע

צילום: צביה פרידמן

 

זִכְרִי שֶׁהַבַּיִת מָצוּי בְּכָל קִרְבַת מִשְׁפָּחָה, אָבִי מַרְפֶּה מְעַט אֲחִיזַת הַנָּמֵל שֶׁלּוֹ. שׁוּטִי, שׁוּטִי, בִּתִּי, אִם בְּלֵב יָם שׁוֹכֶנֶת כָּעֵת זֶהוּתֵךְ, הַרְחֵק אַתְּ צְרִיכָה לִגְמֹעַ, דַּאֲגָתוֹ מְהִירָה מִמֶּנִּי, בְּהַגִּיעִי אֵי שָׁם מְחַכָּה לִי.

 

גלעד מאירי, מתוך ספרו 'שחרור בתנאים מגבילים', הוצאת קשב לשירה, 2014

שירה בת 18

אַתְּ עוֹלָה עַל קַו 18,
רֶכֶב זְמַן מְקוֹמִי
הַמּוֹבִיל לְתַחֲנַת מְכִינָה,
פְּנִיָּה אַחֲרוֹנָה
לִפְנֵי צָבָא.

הַמִּסְפָּר 18 עַל הַחֻלְצָה,
הַמִּכְנָסַיִם, הַתִּיק,
מִסְפַּר מַזָּל
לְשָׁנָה אַחַת,
כְּמוֹ שַׂחְקָנִית
בְּלִיגָה שֶׁרֻבָּהּ
מִשְׂחֲקֵי חוּץ.

אֲנִי מְסוֹבֵב בִּשְׁתֵּי יָדַי
בֹּרֶג בְּרָכָה בֶּחָלָל
מֵעָלַיִךְ שֶׁיַּחְזִיק
אֶת הָאֹשֶׁר קָרוֹב,
כּוֹבַע רַךְ לְרֹאשֵׁךְ

 

המשורר גלעד מאירי צילום: מוטי קיקיון

– – – – –

 

אַתְּ, שֶׁחוֹלֶמֶת לָשִׁיר אַךְ טֶרֶם בָּקַע מִגְּרוֹנֵךְ קוֹל, הִנֵּה מִתְקַבְּצִים סְבִיבֵךְ אַחְיָנַיִךְ, לַהֲקַת כְּלֵי שִׂמְחָה, אֲהוּבַיִךְ הַקְּטַנִּים מְנַגְּנִים לָךְ, בְּהִפָּתַח לִבֵּךְ אֵין בְּעֵינֵי הַשּׁוֹמֵעַ סוֹלָנִית מִמֵּךְ, הַכֹּל נִשְׁאָר בַּמִּשְׁפָּחָה.

 

לאה פילובסקי, מתוך ספרה 'מקשיב גם לי דווקא עכשיו', הוצאת קשב לשירה, 2013

האנשים החולפים על פָּנַי

בְּגַן הַשַּׁעֲשׁוּעִים, אוֹ מִתְעַכְּבִים
שָׁם עִם פָּעוֹטוֹת מוּל נַדְנֵדוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת
וּלְעִתִּים פּוֹרְשִׁים לָנוּחַ
עַל אַחַד הַסַּפְסָלִים, לִפְנֵי שֶׁהֵם שָׁבִים
לְהִתְרוֹצֵץ, הֵם אֲנָשִׁים הֶגְיוֹנִיִּים, וּבְעֵינֵיהֶם
נִשְׁקָפִים נְכָדֶיהָ שֶׁל אִמִּי, יְלָדַי.
מַסְקְנוֹתֵיהֶם הֶגְיוֹנִיּוֹת
גַּם בְּעֵינַי, לָכֵן עוֹדֶנִּי
מְאֻשֶּׁרֶת וְכָל חוּשַׁי
מַסְכִּימִים אִתָּם לַחֲלוּטִין
לְהֶרֶף עַיִן
בְּטֶרֶם אַחְזִיר
לְאָחִי אֶת בָּנָיו, לַאֲחוֹתִי אֶת בִּתָּהּ, כִּי עֲדַיִן
נִבְצָר מִמֶּנִּי

 

המשוררת לאה פילובסקי צילום: חנה הרציג

– – – – –

 

מֵעוֹלָם לֹא רָאָה נֶכְדִּי תְּנוּעָה שׂוֹגָה מִנְּעוּרַי, מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַע תּוֹדָעָה מַעְפִּילָה מִפִּי וּבְכָל זֹאת סִפּוּר נְדוּדַי בְּחַפְּשִׂי מִשְׁכָּן, בְּבַקְּשִׁי קִרְבַת דָּם, הוֹפֵךְ בְּקוֹלוֹ לְשִׁירַת פְּעָמַי, נֶכְדִּי מְפַזֵּר גַּרְעִינֵי חֹם עַל מַצַּע הֶעָתִיד.

 

עמיחי חסון, מתוך ספרו 'מדבר עם הבית', הוצאת אבן חושן, 2015

נַעֲרָה יְחֵפָה רָצָה

מִי זוֹכֵר אוֹתָךְ נַעֲרָה יְחֵפָה רָצָה
בְּחוֹלוֹת תֵּל אָבִיב רָצָה
וּבִתֵּךְ הַקְטָנָה בְּחֵיקֵךְ
רָצָה מַהֵר בְּפַחַד עַקְרַבִּים
רָצָה רָחוֹק אֶל בֵּית הַהוֹרִים.

מִי זוֹכֵר אוֹתָךְ סָבָתִי נַעֲרָה
יְחֵפָה רָצָה בַּחוֹלוֹת בְּלִי גֶּבֶר
רָצָה וּבְיָדֵךְ שְׁנֵי דַּרְכּוֹנִים
מֵאָמֶרִיקָה לִרְחוֹב נַחֲלַת בִּנְיָמִין
רָצָה כְּשֶׁחוֹל נִתָּז עַל מַלְבּוּשֵׁךְ
וְעַל מַלְבּוּשִׁי מִזִּכָּרוֹן אֶחָד
שֶׁשָּׁמַעְתִּי עַד שֶׁמָּצָאתִי
חוֹל גַּם בְּכִיסִי.

 

המשורר עמיחי חסון צילום: מוטי קיקיון

– – – – –

 

עוּגָה מְזֻגֶּגֶת, קְצֵה נֵר מְכַרְכֵּר, בִּתֵּנוּ יַלְדַּת יוֹם הֻלֶּדֶת, כְּבָר אַתְּ נֶחְרֶדֶת? הִנֵּה יֵשׁ לָךְ אוֹתָנוּ, אֲבוֹתַיִךְ רוֹכְנִים לְעֶבְרֵךְ, מְצַפִּים בְּקָרָמֶל גַּג עוֹלָמֵךְ. עוֹד מְעַט תִּפְרְחִי לְאִשָּׁה, תֵּצְאִי מִגְּדֵרֵךְ, חֹם מִשְׁפַּחְתִּי תּוּכְלִי לִמְצֹא גַּם בַּשֶּׁמֶשׁ.

 

גליה אבן- חן, מתוך ספרה 'אישה מטורפת', הוצאת ספרא, 2009

כרגע אני בת ארבע

אֲנִי הוֹלֶכֶת יָד בְּיָד עִם אַבָּא,
וְעִם אִמָּא מֵהַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁהִיא גַּם אַבָּא
קָשֶׁה כָּאן לְהַחְלִיט מִי יוֹתֵר אֲבָהִי.
אַהְבַּל מִי שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי לֹא בַּת אַרְבַּע כָּרֶגַע.
הָאַבָּהִים שֶׁלִּי מְרִימִים אוֹתִי
חָמֵשׁ פְּעָמִים עַל כִּסֵּא
לֹא לַשָּׁנָה הַבָּאָה
לְעַכְשָׁו כִּי הֵם רוֹצִים שֶׁאֶגְדַּל מַהֵר.
יֵשׁ לִי שִׂמְלָה לְבָנָה קְצָרָה
שֶׁמְּכַסָּה לַכִּסֵּא רַק מְעַט אֶת הָרַגְלַיִם
וְהַכִּסֵּא לֹא מְפַחֵד כְּשֶׁמְּנַתְּקִים אוֹתוֹ
מֵהָרִצְפָּה.
עַכְשָׁו אֲנִי בַּת אַרְבַּע וְעַכְשָׁו אֲנִי רוֹצָה
לִהְיוֹת כְּמוֹ הַכִּסֵּא.
מָחָר אֶהֱיֶה בַּת אַרְבַּע וְיוֹם
וְשׁוּב אֶרְצֶה לִהְיוֹת כְּמוֹ הַכִּסֵּא,
וְכָכָה גַּם כְּשֶׁאֶהֱיֶה בַּת אַרְבַּע וְיוֹמַיִם.

 

המשוררת גליה אבן-חן צילום: צביה פרידמן

– – – – –

 

שֶׁל מִי אַתָּה יֶלֶד, קוֹרְאֵנִי בְּלֹא הֶרֶף, סַב בְּאֵין מַעֲנֶה. לֹא תִּפֹּל רוּחַ, עֵינַי גְּדוֹלוֹת וַעֲצוּמוֹת, אָזְנַי כְּרוּיוֹת בַּסֶּלַע, פִּי פָּעוּר לָשֵׂאת דְּבָרַי פְּנִימָה. הַבֵּט, מֵאָז בַּלְעָנִי זְּאֵב רַע, אָבַד זִכְרוֹנִי בְּיַעַר עַד, נִתָּר לִי קֶשֶׁר הַדָּם.

 

רועי שניידר, מתוך ספרו 'שלוש ארבע ו', הוצאת עולם חדש, 2016

לא אלצהיימר

סָבְתָא אֵין לִי סִפּוּר לְסַפֵּר לָךְ הַיּוֹם
אֶתְבּוֹנֵן בְּעֵינַיִךְ דֵּהוֹת וּפְקוּחוֹת
סָבְתָא אֵין לָךְ סִפּוּר לְסַפֵּר לִי הַיּוֹם?
וּשְׁקֵטָה בְּשָׁקְטָה שֶׁלָּהּ אֵין אֲרוּכוֹת

סָבְתָא סָבְתָא עֲנִי וַאֲנִי בְּעֵינֶיהָ
מִסְתַּכֵּל בְּחָזְקָה שֶׁתִּרְאֶה שֶׁתִּשְׁמַע
סָבְתָא סָבְתָא אֲנִי הוּא, נֶכְדֵּךְ וְעֵינֶיהָ
כְּאִלּוּ לֹא יָדְעָה סָבְתָא סָבְתָא הוּא שְׁמָהּ

וְעֵינַי בִּדְמָעוֹת סָבְתָא סָבְתָא עֲנִי
צְעִירָה אַתְּ כָּל כָּךְ וְחַיָּה וּבְהִירָה
סָבְתָא סָבְתָא נֶכְדֵּך הוּא עֲנִי לְנֶכְדֵּךְ
טֶרֶם עַיִן תִּכְבֶּה כִּשְׁעַת יוֹם מַזְהִירָה

סָבְתָא סָבְתָא עֵינַי בִּדְמָעוֹת סָבְתָא סָבְתָא
וְנִגְמַר הַבִּקּוּר וְיָצָאתִי מִשָּׁם
עִם כְּאֵב רַב כָּל כָּךְ עַד אֲפִלּוּ אֲנִי
בֶּן הַשְּׁלשׁ עֶשְׂרֵה אָז שְׁכַחְתִּיהָ מִשָּׁם

סָבְתָא סָבְתָא הוּא שְׁמָהּ וְלָעַד לֹא תֶחְלֶה
וְהִיא מֵתָה בְּרִיאָה וְשׁוֹמַעַת צֶחָה
וּמַדּוּעַ נִזְכָּר בַּשַּׁבָּת הַהִיא
בְּעֵינַיִם רֵיקוֹת לָהֶן אֵין שִׁכְחָה

 

המשורר רועי שניידר צילום: עידו נינבורג

3 Comments

  1. ארלט
    8 בנובמבר 2016 @ 18:36

    "והכסא לא מפחד כשמנתקים אותו מהרצפה", "הרחק את צריכה לגמוע". אנתולוגיה שמדברת ללב. אהבתי את בחירותיך ואת דברי הקישור. תודה לך ולכל המשוררים.

    • ענת חנה לזרע
      11 בנובמבר 2016 @ 8:09

      שמחה לשמוע ארלט,
      ואגב, האנתולוגיה שמשה תשתית 'ערב פואטי צרוף' מס' 9 (27.9).

      • ארלט
        27 בנובמבר 2016 @ 17:15

        לא הייתי אז בארץ ולכן החמצתי אותו. קראתי עכשיו שוב את האנתולוגיה – "טרם עין תכבה כשעת יום מזהירה", והתענגתי שוב על כל השירים ודברי הקישור.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן