פעם היא כתבה על אושר, היום היא מיישמת: לחיות תמיד ברגע, ובכל רגע ורגע לבחון בכנות את מהות מערכת היחסים שלנו עם העולם ולשפר אותה בזמן אמת באמצעות מודעות

מאת רונית בן סעדון

התקופה הנוכחית, שבין כריסמס לאפוקריאס (המקבילה היוונית לתקופה שבין חנוכה לפורים) היא שיא החורף, כאן ביוון. בפארוס, האי הקטן שבו אנחנו חיים, זו תמיד העונה השקטה ביותר. אבל השנה דומה שהשקט עמוק יותר.

לא הרחק מאיום הגרעין האירני והמהומות במדינות ערב, אנשים זזים לאט ומתרכזים רק בצרכים המיידיים: אוכל, חימום ותחבורה.

הכלכלה המקומית ביוון כולה סובלת מהאטה, שלא לומר עצירה מוחלטת, אבל על אי בפריפריה המצב בולט עוד יותר. אנשים לא מוציאים כסף, לא בוטחים במערכת השלטונית ובאופן כללי מרגישים חסרי אונים ומיואשים. ניתן לתאר את המצב ביוון כ-depression, האטה, דיכאון.
.

הדיכאון היווני

כל שיחה במאפייה, בחנות הספרים, או במפגש אקראי ברחוב מגיעה תמיד ל"מצב".

מדברים על המיסים החדשים שמונחתים כאן חדשות לבקרים. למשל מס מיוחד בגובה כ-50 אחוז מסך חשבון החשמל שנוסף לחשבון החשמל (בינתיים רבים מסרבים לשלם אותו).  מיסוי בתים על פי גודלם, וקיצוצים של כ-25 אחוז בגובה המשכורת של נותני השירותים הממשלתיים ובפנסיות. מחיר הסולר לחימום עלה מ- 60 סנט בחורף שעבר ל-1.2 יורו בחורף זה.

הדיכאון עמוק.

המערכת הקיימת מתפרקת והאנשים שמשלמים את המיסים לא מרגישים שהמדינה נותנת להם תמורה. כל יווני ממוצע מתלונן על הבירוקרטיה, על מערכת החינוך ומערכת הבריאות שאינם עומדים ברמה נאותה, ועל השחיתות הפושה בכל.

בעלי נכסים מנסים למכור אותם, כי במציאות העכשווית יקר יותר להיות בעל נכס. רבים לווים כסף או מחכים שיחזירו להם הלוואות ישנות. עסקים קטנים מצטמצמים או מתרסקים, שורדים רק הגדולים.

הנתונים המתפרסמים בתקשורת מדווחים על 19 אחוזי אבטלה, ו- 20% מהתושבים נמצאים מתחת לקו העוני.

הרשויות לא מציעות תוכנית פעולה או אלטרנטיבה, כמו עידוד יוזמה למשל, וחוסר אימון שורר בין האזרח למנהיגות הפוליטית.

התכונה היוונית הבולטת ביותר היא אי שיתוף פעולה. וה"מצב" רק מחדד ומדגיש את המוטו: כל אחד לעצמו.
.
.

בעולם שבו אושר נמדד בכסף

בגלל שאנחנו חיים בעולם שבו אושר נמדד בכסף, יוון ותושביה נמצאים כעת בדיכאון עמוק. ובדיכאון קשה לחשוב על רעיונות חדשים, להמציא מקומות עבודה ולנצל את הפוטנציאל (העצום!) הקיים. קשה להרים את הראש ולראות שהאוויר נקי, המים צלולים ויש המון מקום לעשייה; שהחיים בסך הכול יפים ואפשר (וצריך מכורח המציאות)  להתמודד עם המצב בדרך חדשה.

מהו האושר ואיך משיגים אותו, היו עיקר עבודתי האחרונה בעולם התקשורת הישראלי, לפני שעזבתי את ישראל ועברתי להתגורר באי פארוס שבים האגאי.

כתבתי אז במגזין מנטה מדור בשם "מתכונים לאושר". משימתי כעיתונאית הייתה לסקר שיטות ותפיסות עולם שהתייחסו לשאלת האושר, לסכם ולתמצת את התשובות השונות בקצרה, ולספק טיפים ליישום כדי שלקוראים גם יהיו כלים מעשיים לעבוד איתם, לא רק מילים.

באמת שעשיתי כמיטב יכולתי אבל בסופו של דבר הייתי די מתוסכלת.

קשה לתמצת תפיסות עולם ופילוסופיות עתיקות ב-300 מילה. סוגיית האושר לא מדידה כמו עושר, והיא גם לא סנסציונית וגדושת דרמה שמושכת את העין והאוזן, להיפך היא אינטימית וכולה מתרחשת בין האדם לעצמו.

לאושר גם אין כללים. שני אנשים באותן נסיבות וכל אחד מהם חווה את המציאות אחרת, פועל אחרת, ורף האושר שונה אצל כל אחד מהם.
.

לכתוב על אושר ולהיות מאושר הם שני דברים שונים

אחרי תקופה קצרה של כתיבת מתכונים לאושר, הבנתי שלכתוב על אושר ולהיות מאושר הם שני דברים שונים. אושר הוא עניין לא מילולי ולכן לא נתון לויכוח  – כי אם מישהו מרגיש טוב לאורך זמן איך אפשר להגיד לו שהוא טועה?

ואם הוא מרגיש רע מה זה עוזר לו שהוא צודק?

האם בכלל אפשר להגיע למצב מאוזן שבו כל המרכיבים השונים של היומיום יהיו תחת שליטה ובמצב אידיאלי כל הזמן? ואיפה יימצא המקום הזה?

הרי לכל מקום ולכל תקופה הצרות שלה, האם זה אומר שאם יש התמודדויות בחיים אי אפשר להיות מאושר, לחיות חיים מספקים וליהנות מהם?

אם אי נחת וסבל הם בבסיס הקיום הם יבואו לידי ביטוי בתלונות, האשמת אחרים והאשמת "המציאות".
 .

לקיחת אחריות אישית, תרגול יומי והתמדה

מהמידע שאספתי בעבודתי הבנתי שיש דרך להתמודד עם חוסר השקט והסבל והיא דורשת לקיחת אחריות אישית, תרגול יומי והתמדה.

אחריות אישית במובן של אחריות על מצב הרוח שלי ביומיום ולא אחריות תיאורטית, כלומר דעות ואבחנות על ה"מציאות" המקיפה אותי.

לפיכך, איך שעברנו להתגורר בפארוס כדי לבנות את מרכז טאוס התחלתי לשבת למדיטציה כל יום חצי שעה. מדיטציה נהפכה להיות חלק בלתי נפרד מסדר היום הפרטי שלי.

השאלה מהו האושר ואיך להיות מאושר היא השאלה שכולם, גם העשירים וגם המצליחים ביותר, עסוקים בה ללא הרף. למרות הישגים ורכוש רק מעטים מצליחים פשוט להיות מבסוטים ברוב שעות היום.

כולם רודפים אחרי האושר ובהתאם לאופי תקופתינו רוצים תוצאות מהירות וסיפוקים מיידיים.

גם האושר הפך לסוג של מוצר שרוצים ארוז, נגיש וזול.
.

לחיות ברגע הזה

הפרדוקס הוא שאושר זה לא משהו שאפשר להשיג או לרכוש.

כדי להרגיש אותו, והיום אני יודעת מניסיון, צריך להרפות מהשאלה ומהמרדף ולהתרכז בהרגשה ברגע זה ממש.

זה הקסם.

בכל רגע ורגע ניתן לבחון בכנות את מהות מערכת היחסים שלנו עם העולם וגם לשפר אותה בזמן אמת באמצעות מודעות. עברית היא שפה כל כך חכמה וקל להבחין בקשר הטבעי בין נשמה ונשימה.

האם ברגע זה ממש אני רך ופתוח, פנוי למה שהרגע מביא לפתחי? האם אני עושה כמיטב יכולתי ומביא את כל יכולותי למיצוי?

אם לא, אז אנחנו עסוקים בהישרדות ולא באושר.

בוודאי שברצף הרגעים השונים יהיו תמיד רגעים שמחים יותר ושמחים פחות, נעימים יותר ופחות, אבל ברגע שכל אחד מהם הוא שיעור שמלמד איפה אפשר  לשחרר עוד אחיזה של הראש שרוצה שהמציאות תהיה אחרת, קל יותר לזרום בנינוחות מסיטואציה לסיטואציה ולפעול בהתאם.

ולפני שהבנו מה קורה ולמה, מצטברים עוד ועוד רגעים מאושרים ופתאום מתברר שהאושר הוא ברירת המחדל.

האתר של רונית: http://www.meditationmuse.com.