★★★★★

תשעה שחקנים ובמאי מחפשים מחזה. זה, במשפט אחד, הסיפור של הקומדיה הלירית "שיר ישן רחוק", שנכתבה על ידי הבמאי מיקי גורביץ' בשיתוף עם השחקנים. הרעיון יומרני, אבל יפה: קבוצת שחקנים מבקשת ליצור הצגת תיאטרון יש מאין, שמבוססת על סיפוריהם האישיים. התיאטרון מתערבב עם החיים, וגם משמש סוג של תרפיה, טיפול קבוצתי.

אבל יש בעיה אחת קטנה: הסיפורים לא מתכנסים לכדי מחזה, והיצירה המשותפת הולכת לאיבוד. יש קטעים קומיים, שנמהלים בעצב ובאירוניה. הקטעים האלה הם היותר טובים כי הם אמיתיים, בעיקר אלה שבהם השחקנים צוחקים על עצמם.

גם הקטעים שבהם הם לועגים לתופעה שנקראת מירי רגב או כאשר הם מתעללים קצת בדגל ישראל, הם התחלה טובה, שאין לה המשך. יש בהצגה נגיעות של אהבה, של פיוט ושל כאב. אבל רק נגיעות. כל השאר הוא ניסיון לשחק מצבים ולא להיות בהם באמת. לפעמים נדמה שהשחקנים מתרוצצים על הבמה בלי סיבה ובלי מטרה.

הבמאי מיקי גורביץ', שעבר לאחרונה תקופה לא קלה בחייו המקצועיים, מנהל יחסי אהבה רגישים ומורכבים עם עולם התיאטרון. אבל הוא ושחקניו לא הולכים עד הסוף, ובמבחן התוצאה – "שיר ישן רחוק" היא הצגה שנותרת רחוק מן העין ורחוק מן הלב. באחד הקטעים במהלך ההצגה אומר אחד אחד השחקנים: "אולי נוותר ונחזור לרפרטואר הרגיל?" רעיון טוב.