★★★★★

בחדר האחורי של עדנה מזי"א מסתתרים סודות ושקרים, ומתרחשים מעשים אפלים ונוראים. החדר האחורי של מזי"א הוא החצר האחורית של משפחה מופרעת עם אמא שתלטנית ואובססיבית, אבא חלש וחסר עמוד שדרה, ודוד משכיל, אבל סוטה.

כלפי חוץ הכל כמובן בסדר, כולם נראים אנשים טובים, "נורמטיבים", אבל מתחת לפני השטח הכל רקוב. זה רק עניין של זמן עד שהסודות והשקרים יצופו בייסורים רבים, ויטהרו את הנפש. "החדר האחורי" זו דרמה משפחתית-פסיכולוגית, יותר משפחתית מאשר פסיכולוגית.

זה אינו המחזה הכי טוב של מזי"א, הוא תפור בתפרים גסים, הדמויות מעוצבות באופן גס, עם נסיונות ללחוץ בכוח על הסיטואציה ולספר מה קורה, במקום שהדברים יקרו באמת. אבל בכל זאת יש בה משהו: כוחה של הדרמה הוא בהבלטת כוחה ההרסני של משפחה. איך משפחה יכולה להעלות אותך, אבל גם להפיל אותך.

מה שיותר אהבתי הוא היחס לאמנות כתראפיה. מרפא לגוף ולנפש. הגיבור הצעיר של המחזה הוא אלי, סטנדאפיסט, בן המשפחה, שמוצא מזור לנפשו באמצעות קטעי סטנדאפ, שאיתם הוא מופיע, אחרי שהתייאש מהפסיכולוג שלו. כשאתה נוגע בחומרים האמיתיים, היכן שכואב לך באמת, אתה משתחרר ויש תקווה לתיקון. גם לחמלה כלפי האנשים שפגעו בך. יש באמנות משהו טיפולי, שאפשר להשתקם דרכו.

ואי אפשר בלי לציין את המשחק של בני הזוג, בחיים ועל הבמה, מוני מושונוב וסנדרה שדה, בתפקיד מוטה ומרים – הוריו של אלי. מושונוב מקסים ושדה נפלאה, וביחד הם יוצרים דמויות משעשעות ונוגעות ללב, למרות שהמחזאית לא העניקה מספיק בשר לדמויות, מה שגורם לפגיעה באמינות שלהן. לכן דודו ניב, בתפקיד הדוד סאם, מגלם דמות צפויה, וכך גם הילה פלדמן, בתפקיד דפי. ידידיה ויטל, בתפקיד אלי הסטנדאפיסט, עושה תפקיד מאתגר, מעניין ומרגש.

"החדר האחורי" היא דרמה חורקת, שצובטת את הלב ומעוררת למחשבה, וגם גורמת לך לבדוק אם הכל בסדר במשפחה שלך ואילו סודות אפלים, אם בכלל, מסתתרים בחדר האחורי, שיכולים להסביר כמה דברים מטרידים. וכמה כאב צריך לעבור כדי להתגבר על הכעס ולסלוח, גם לעצמך.