ביצירתה החדשה בוחנת נעה ורטהיים, הכוריאוגרפית והמנהלת האמנותית של להקת "ורטיגו",  את היכולת האנושית של הפרט להתחבר לרעהו ואל הכלל. להקת "ורטיגו" בוחנת לא רק את הדרך לחבור אל האחר אלא בעיקר את המפגש האנושי עם הקבוצה. המפגש הוא לא רק עם הזולת אלא בעיקר עם מדיום מהטבע דרכו היא בוחנת את אפשרויות החיבור לזולת ולטבע.

במהלך דרכה האמנותית ייסדה נעה ורטהיים עם חבריה ללהקה מעין "כפר אקולוגי" בו הם נפרדים מהאורבני ומתחברים אל האורגני. במהלך הריקוד החדש אחד הרקדנים מפזר אדמה בקדמת הבמה. רקדנית אחרת ממוקדת במחול שלה עד ששלושה מחברי הלהקה מקיפים אותה וסוגרים את נתיב המילוט שלה. הם מאמצים ונושאים אותה אל המרחב שבו "אדם לאדם מראה".

בהמשך מוסיפים הרקדנים פסי אדמה עד שכל הבמה מתמלאת באדמה. וכך הופכת הבמה למעין כפר אקולוגי המזכיר קצת את "לידת הפניקס" – המופע של ורטהיים בו יצרה את שפתה הכוריאוגרפית ואת הקשר השורשי שלה ליקום האקולוגי.

הדרמה בריקוד החדש היא בתנועה, בהתנגדות הפנימית ובהיענות לחוקים החדשים המערערים את הסדר הישן. המוזיקה המלווה של אבי בללי, שזו לו הפעם הראשונה שהוא עובד עם נעה ורטהיים, מעניקה למחול נופך דרמטי.

את שמה של היצירה – "אחת. אחת ואחת" –    בחרה ורטהיים מהפרק החמישי במסכת יומא במשנה ד' – פרק בו מתואר אופן העלאת הקרבנות בבית המקדש: "וכך היה מונה: אחת. אחת ואחת. אחת ושתיים. אחת ושלוש. אחת וארבע. אחת וחמש. אחת ושש. אחת ושבע".

מה להעלאת הקרבנות והזבחים בבית המקדש ולמחול? בעיקר, אולי, תחושת הקרבן; ליתר דיוק פולחן ההקרבה.

על רקע המוזיקה הדרמטית של אבי בללי והתאורה של דני פישוף – מג'נטה, התפאורה  של רועי וטורי והתלבושות של ששון קדם ירקדו איתי פרי, ליאל פיבק, סנדור פטרוביץ, ניצן משה, שני ליכט, תמר בר לב, דניאל קוסטא ורון כהן.  הם יתארו בשפת התנועה הייחודית לנעה ורטהיים את הפרידה והחיבור של הפרט אל רעהו ואל היקום האקולוגי.

לקהל הירושלמי מצפה  הנאה רבה

תיאטרון ירושלים –  02-5605755