Skip to content

ביקשו מקלט, יקבלו כלא

היעדר המדיניות ביחס לפליטים יוצר אוכלוסייה שלמה של אנשים נטולי מעמד וזכויות, אשר מתקבצת בשכונות מוחלשות ובערי פריפריה שאינן ערוכות להתמודד עימה. מאת שרון ליבנה
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

את הפליטים אי אפשר להחזיר – את זה מבינים גם בממשלה. אבל אפשר, כנראה, להפקיר אותם ברחוב, ללא פרנסה ובלי שירותי בריאות. מכנים אותם מסתננים ומהגרי עבודה וכך מכשירים את הקרקע לחוקים דרקוניים ולהקמת בית הסוהר הגדול בעולם לפליטים, בניגוד לחוק הבינלאומי • תחקיר 

מאת שרון ליבנה

"ואהבתם את הגר כי גרים הייתם במצרים" – זהו הפסוק המתנוסס בראשו של דוח שמתאר את התכנית להקמת מתקן הכליאה הגדול בעולם למהגרים בסמוך למתקן "סהרונים" בנגב. הדוח מתפרש על פני כמאה עמודים. המתקן מכונה שם "מתקן שהייה" והכלואים מכונים "שוהים", אך למעשה מדובר במתקן סגור שבו ייכלאו אנשים לתקופות ארוכות, השוהים לא יורשו לצאת מהמתקן אלא באישור מיוחד, ושירות בתי הסוהר הוא שיהיה אמון על ניהול סדר יומם של עשרת אלפים השוהים, בהם גברים, נשים וילדים. רבים מאוד מהם נושאים איתם טראומות מעינויים, מאונס, מעבדות או מטבח שהתחולל בכפר שלהם.

במצעד זכויות האדם בת"א (צילום: שרית פרקול)

המתקן, שמיועד להיבנות בנגב, אמור לשמש לכליאתם של תושבי מדינות אפריקה שחצו את גבול מצרים ללא אשרה, ולפיכך מכונים "מסתננים". אלא ש"מסתננים" הוא מינוח של הממשלה, המתעלם מכך שרובם המכריע של אנשים אלה הגיע לישראל ממדינות שבהן נשקפת סכנה לחייהם, והם מבקשים להכיר בהם כפליטים על פי האמנה הבין-לאומית לזכויות פליטים. ישראל היתה ביו המדינות הראשונות שחתמו על האמנה.

כיום שוהים בישראל כ-45 אלף מבקשי מקלט מאפריקה, כ-90 אחוז מהם מוצאם מסודן או מאריתריאה.

אריתריאה, שממנה מגיעים בשנה האחרונה כ-75 אחוז ממבקשי המקלט, היא אחת הדיקטטורות הגרועות בעולם, אם לא הגרועה שבהן. כך, לדוגמה, היא מדורגת במקום ה-178 והאחרון במדד חופש העיתונות. אזרחי המדינה כולם נלקחים לשירות צבאי שאינו מוגבל בזמן, הרחק מביתם, ולמעשה מוחזקים כעבדים, ללא שכר שיאפשר להם לכלכל את משפחותיהם. הם מנועים מלחיות עם משפחותיהם ולגדל את ילדיהם, ומי שנחשד בפעילות פוליטית או בהתנגדות כלשהי נאסר ומוחזק בבתי כלא, שבהם חשופים הכלואים לעינויים קשים שמובילים לא אחת למותם.

מבקשי המקלט מסודן מהווים 21 אחוז ממבקשי המקלט שנכנסו לישראל בשנה שחלפה. רבים מהם התגוררו בחבל דרפור שבצפון סודן, שבו נהרגו כתוצאה מרצח העם שביצע בהם השלטון כ-300 אלף בני אדם וכחצי מיליון נעקרו מבתיהם. קבוצות נוספות של מבקשי מקלט מגיעות מאזורים אחרים בסודן (למשל, מאזור הרי הנובה או ממחוז דרום קורדופן). אזורים אלה מותקפים על ידי השלטון הסודני הפועל בעשורים האחרונים לדכא באלימות – בין היתר בירי פגזים מן האוויר, בהרס כפרים ובמעצרים המוניים – כל מה שנדמה בעיניו כאפשרות למרי. קבוצה נוספת היא של תושבים לשעבר של דרום סודן, שבה נהרגו בשנות הלחימה כשני מיליון איש וכארבעה מיליון נעקרו מבתיהם.

75% ממבקשי המקלט מגיעים מאריתריאה, אחת הדיקטטורות הגרועות בעולם. האזרחים נלקחים לצבא לזמן בלתי מוגבל. מי שנחשד בהתנגדות נכלא וחשוף לעינויים קשים

 מאז הכריזה דרום-סודן ביולי 2011 על עצמאות כמעט ולא מגיעים ממנה מבקשי מקלט נוספים לישראל, אך בישראל עדיין שוהים דרום-סודנים שהגיעו בשנים קודמות וחוששים לחזור. המצב בדרום-סודן טרם התייצב, והלחימה נמשכת באזורים מסוימים. כמו כן, ישנו מחסור חמור במים, במזון, בתרופות ובחומרי גלם שונים כי המדינה הצעירה אינה ערוכה להתמודד עם הרבבות השבים אליה מרחבי העולם.

האו"ם אוסר על החזרה בכפייה של פליטים לסודן או לאריתריאה, ומדינת ישראל, המכבדת את עקרון אי-ההחזרה (Non-refoulment) הניצב בבסיס האמנה, אכן אינה מגרשת אותם, נכון להיום. יש הטוענים כי מדינת ישראל אינה המדינה הראשונה שאליה הגיעו הפליטים בדרכם, ולכן היא אינה מחויבת לקיים את האמנה לגביהם. אולם הוועדה המנהלת של נציבות האו"ם לפליטים  קבעה, כי במקרים שבהם פליטים ומבקשי מקלט נעים בין מדינות, אפשר יהיה להחזירם למדינה מתווכת רק אם הם מוגנים בה מפני החזרה, ואם זכויות האדם הבסיסיות שלהם יכובדו עד שיימצא פתרון קבוע. מאחר שמצרים מפִרה את הוראות האמנה ואינה בטוחה למבקשי מקלט, אסר האו"ם להחזיר אליה פליטים.

המדיניות הנוכחית – לא גירוש ולא פרנסה

מבקשי המקלט שוהים כאן כחוק, ובידיהם אשרה ממשרד הפנים שעליהם לחדש כל שלושה חודשים. אולם אשרה זו אינה מקנה להם זכויות, אף לא את הזכות לעבוד לפרנסתם. אלפים מהם מחוסרי עבודה, חשופים לניצול של מעסיקים מזדמנים, לסכנת הרעב ולחיים ברחוב.

באוקטובר 2009 יזמו שמונה חברי כנסת הצעת חוק שדרשה לעגן את אמנת הפליטים הבינ"ל בחוק הישראלי. חברי הכנסת הם: שלמה מולה, אברהים צרצור, מירי רגב, ניצן הורביץ, דב חנין, יולי תמיר, חיים אורון ואיתן כבל. כך נכתב בהצעה:

הצעת החוק נועדה לתקן מחדל רב שנים, שבמסגרתו נמנעה מדינת ישראל מלעגן בחקיקתה את הוראות האמנה הבינלאומית משנת 1951 בדבר מעמדם של פליטים. ישראל, יחד עם ארגונים יהודים רבים, הייתה בין המדינות שניסחו את אמנת הפליטים, אמנה שנגזרה באופן ישיר מלקחי השואה וממצוקתם של הפליטים היהודיים אשר ניסו להימלט מאירופה בתקופת המלחמה ומצאו עצמם מול דלתות נעולות. מדינת ישראל הייתה גם בין המדינות הראשונות שחתמו ואשררו את האמנה (בהמשך אשררה מדינת ישראל גם את הפרוטוקול לאמנה משנת 1967). למרות כל אלה, לא עיגנה מדינת ישראל את האמנה בחקיקתה הפנימית, בניגוד לאמור בסעיף 36 באמנה. מחדל זה הביא לכך שלמעלה מחמישים שנה לאחר הצטרפותה לאמנת הפליטים, אין בישראל דין המסדיר את זכויותיהם של פליטים ומבקשי מקלט. העמימות החקיקתית הפכה כר נרחב להפרת זכויותיהם של פליטים ומבקשי מקלט, ובין היתר למאסר ארוך טווח של פליטים או לגירוש מבקשי מקלט פוטנציאליים אל גבולה של המדינה בסמוך לזמן הגעתם, מבלי לערוך הליכים כלשהם כדי לברר האם מדובר במבקשי מקלט שהגירוש עלול להעמידם בסכנת חיים.

הצעת החוק נגדעה באיבה. ח"כ דב חנין מספר, שוועדת השרים לענייני חקיקה פסלה את ההצעה על הסף, בלי לנמק: "אחת הבעיות הגדולות היא, שוועדת השרים מנהלת את הדיונים שלה בדלתיים סגורות ולא מפרסמת פרוטוקול. אנחנו לא יודעים להגיד למה הם מתנגדים לחוק, הם מתנגדים כי הם טוענים שזה לא מתאים לישראל".

ח"כ מירי רגב מהליכוד דורשת להפריד בין פליטים למסתננים: "יש כאן הרבה מאוד אנשים שהם לא פליטים, שהם מסתננים והמדינה הזאת לא יכולה לקלוט אותם. העמדה שלי היא שצריך לעשות הפרדה בין פליטים לבין מסתננים. כל מי שהוא פליט אנחנו נקלוט והוא יקבל את כל הזכויות המגיעות לו על פי האמנה, וכל מי שהוא מסתנן אנחנו נחזיר לארץ מוצאו."

עמדתה של ח"כ רגב, שרבים שותפים לה, היא בעייתית, מכיוון שהיא מתעלמת מכך שאי-אפשר להחזיר מבקשי מקלט לסודן או לאריתריאה. סודן נחשבת מדינת אויב ואין לה יחסים דיפלומטיים עם ישראל. כמו כן, האו"ם אסר להחזיר אליה מבקשי מקלט בגלל הסכנה לחייהם. לאריתריאה דווקא יש יחסים דיפלומטים עם ישראל, אך ישראל מכבדת את המלצת האו"ם ואינה מחזירה לשם מבקשי מקלט כי הם עלולים להירצח שם.

דב חנין: "אי אפשר להחזיר אותם כיוון שהם זוכים להגנה בינלאומית. למה? כי מסוכן להם שם. אם מסוכן להם שם סימן שהם זכאים להכרה בפליטותם"

סגן שר החוץ, דני איילון בוועדת הכנסת: "אריתריאה – כרגע אי-אפשר לעשות, כי אנחנו מוגבלים, כי באריתריאה יש שם שלטון שמוגדר על-ידי כל הקהילה הבין-לאומית כשלטון שלא שומר על זכויות אדם, ומי שחוזר לשם, נתון בסכנה, כולל סכנת מוות, ולכן אנחנו פה הרבה יותר זהירים. היה רעיון להעביר אותם למדינות שלישיות. משרד החוץ לקח על עצמו לבדוק את העניין הזה. התוצאה היא שאי-אפשר לעשות את זה – אני חושב שכולם היום מבינים את זה." מכאן, שלפחות בנוגע ל-90 אחוז ממבקשי המקלט האפריקאים – אי אפשר נכון להיום להחזיר אותם למדינות שמהן באו, מאחר שנשקפת סכנה לחייהם.

ח"כ חנין: "אי אפשר להחזיר אותם כיוון שהם זוכים להגנה בינלאומית. למה? כי מסוכן להם שם. אם מסוכן להם שם סימן שהם זכאים להכרה בפליטותם. אי אפשר לעצום את העיניים ולצפות שהבעיה תיפתר לבד. מצד אחד המדינה אומרת 'אנחנו לא יכולים להחזיר אותם' – כלומר הם נמצאים באיזושהי בעיה. מצד אחר, היא לא מוכנה לבדוק את המקרה שלהם. אז מה זה אומר? הם תלויים בין שמים לארץ. וזו לא נראית לי מדיניות מתקבלת על הדעת. מה שקורה עכשיו הוא מאוד לא בסדר. אני חושב שזה רע מאוד שהפליטים מוטלים על השכונות הכי עניות, הכי חלשות, בשולי הערים הגדולות. זה רע מאוד שהמדינה לא מתגייסת לתת פתרונות אמיתיים. האחריות למחדל הזה מוטלת כולה על הממשלה. היא עוצמת את עיניה לא מוכנה לייצר מנגנונים שיבחנו מי זכאי לעזרה ואיזו עזרה, אז ודאי שכולם תקועים פה, לא לבלוע ולא להקיא".

ב-2007 העניקה ממשלת אולמרט, בעקבות לחץ ציבורי, מעמד של תושבות ארעית ל-600 פליטים מדרפור. מאז לא הכירה מדינת ישראל אף לא במבקש מקלט אחד מסודן או מאריתריאה כפליט, גם לא בפליטים אחרים מדרפור. במשרד הפנים פועלת זה יותר משנתיים יחידה לטיפול בבקשות מקלט, אך היא אינה מטפלת בבקשות של נתיני סודן או אריתריאה המבקשים להכיר בהם כפליטים, בטענה  שממילא אי-אפשר לגרשם מישראל. כלומר, משרד הפנים אינו מקיים הליך של בירור מעמד לרוב המוחלט של מבקשי המקלט. לפיכך, אין שחר לטענה הנשמעת תדיר כי הרוב אינם פליטים, ולמעשה, איש אינו יודע כמה מהם זכאים להיות מוכרים כפליטים ע"פ האמנה.

אוכלוסייה שלמה של אנשים נטולי מעמד וזכויות

המדד היחיד נכון להיום הוא שיעורי ההכרה בעולם: מדו"ח נציבות האו"ם לפליטים עולה כי בשנת 2009 הוכרו בממוצע ברחבי העולם כפליטים 92% ממבקשי המקלט מאריתריאה ו-66% ממבקשי המקלט מסודן. לפי נתונים אלה אפשר לשער, כי רבים מאוד ממבקשי המקלט אמורים היו להיות מוכרים כפליטים.

אף שהגעת גל מבקשי המקלט החלה כבר ב-2006, עד היום טרם גיבשה ישראל מדיניות בנושא. מחד גיסא על אשרת השהייה שלהם רשום כי היא אינה מהווה רישיון עבודה, מאידך גיסא הוחלט שלא לאכוף את האיסור על העסקתם. מצד אחד אין להם אפשרות לרכוש ביטוח רפואי הולם, מצד אחר בתי החולים נושאים ב"חובות אבודים" של מאות אלפי שקלים בשנה בעבור טיפול במקרים דחופים של אנשים מחוסרי ביטוח. מצד אחד ילדיהם של מבקשי המקלט משולבים במערכת החינוך, מצד שני הם אינם זכאים לשירותי משרד הרווחה ולביטוח רפואי כמתחייב מהאמנה לזכויות הילד. היעדר המדיניות יוצר אוכלוסייה שלמה של אנשים נטולי מעמד וזכויות, אשר מתקבצת בשכונות מוחלשות ובערי פריפריה שאינן ערוכות להתמודד עימה.

"אדם מדרום-סודן שכפרו נשרף, חיילים אנסו את אשתו מול עיניו, עבר עינויים קשים בכלא בצפון-סודן… ברח למצרים ואחרי שהמשטרה הרגה עשרות פליטים במוסטפה מחמוד ברח לישראל – לא מוכר כפליט"

אורית רובין, מנהלת התחום הפסיכו-סוציאלי באס"ף (ארגון סיוע לפליטים) מספרת על ההתמודדות היומיומית בשטח עם אלפי מבקשי המקלט: "ראש הממשלה טוען שרק פרומיל הם פליטים, אך כל מי שעובד בשטח עם מבקשי המקלט פוגש מציאות אחרת לגמרי. רבים מאוד סוחבים איתם טראומות מעינויים, מאונס, מעבדות, מטבח שהתחולל בכפר שלהם. צעירה מאריתריאה שסיפרה שאבא שלה, שהיה עיתונאי, נעלם, ואחרי שנים הם קיבלו מכתב מהממשלה שהוא מת בכלא. כשהמשפחה התחילה לשאול שאלות השלטונות לא אהבו את זה, היא הבינה שגם לחייה נשקפת סכנה וברחה.

"אדם מדרום-סודן שכפרו נשרף, הוא ראה את החיילים אונסים את אשתו מול עיניו, עבר עינויים קשים בכלא בצפון-סודן עד שאיבד את השמיעה כתוצאה מהם, ברח למצרים ואחרי שהמשטרה הרגה עשרות פליטים סודנים במוסטפה מחמוד ברח לישראל. יש עוד המון סיפורים כאלה, וכל האנשים האלה לא רק שלא מכירים בהם כפליטים, אפילו לא מוכנים לבדוק את הבקשות שלהם. אלה אנשים שמאחר שאין להם שום רשת ביטחון חברתית, בכל מקרה של מחלה או של העסקה פוגענית מגיעים לרחוב, לרעב. אמהות חד-הוריות, שבעליהן נהרגו, לא מסוגלות לפרנס את ילדיהן."

– האם ארגוני הסיוע יכולים באמת להגיש עזרה לפליטים?

רובין: "ישנם מקרים שבהם מגיעים אלינו אנשים שבגלל שאין להם ביטוח בריאות אין לנו אפשרות לעזור להם והם פשוט מתים. רבים מאוד חשופים להעסקה פוגענית, יש אנשים שנפצעים בעבודה, מאבדים אצבע או יד והמעסיק פשוט משאיר אותם בבית החולים ונעלם. יש ילדים בסיכון שאף אחד אינו מטפל בהם. המדינה צריכה לקחת אחריות, לערוך להם תהליך הוגן של בירור מעמד ולהקנות להם זכויות בסיסיות. ארגוני הסיוע אינם מסוגלים להחליף את רשויות המדינה. אין לנו יכולת לטפל בכל כך הרבה אנשים שאין להם שום מעמד וזכויות."

נכון להיום, הממשלה מתמקדת אך ורק בניסיון לעצור את הגעתם של אנשים נוספים לישראל דרך הגבול. תכנית ההרתעה מורכבת מכמה יוזמות: הקמת גדר לאורך הגבול המצרי, הקמת מתקן כליאה וחוק ההסתננות. עד היום נבנו כ-65 קילומטרמתוך 240 ק"משל גדר הגבול. לצורך ההקמה הוקצבו  1.35 מיליארד שקל, והיא עתידה להסתיים באוקטובר 2012. החלטת ממשלה שהתקבלה בנובמבר 2010 קובעת כי יוקם "מתקן שהייה" למסתננים ובו ייכלאו מבקשי מקלט למשך שלוש שנים".

מילון לשפה כפולה

כשמדברים על:

פליט נושא שלט במצעד זכןיות האדם
(צילום: שרית פרקול)

"מסתננים" – אנשים שנכנסו לישראל דרך גבול מצרים שלא דרך מעבר גבול מסודר.

"מסתנני עבודה" – אותם אנשים הגיעו לכאן כדי לעבוד ולשפר את איכות חייהם.

"מתקן שהייה" – מתקן המיועד להחזקתם של עשרת אלפים "מסתננים" ויופעל ע"י שב"ס.

 בעצם מדברים על:

"מבקשי מקלט" – אנשים שמבקשים מישראל מקלט מדיני מחשש לרדיפה במדינות מוצאם.

"פליטים" – על פי האמנה, "פליט" הוא מי שנמצא מחוץ לארץ אזרחותו בגלל פחד מבוסס להיות נרדף מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקבוצה חברתית מסוימת או להשקפה מדינית מסוימת ואינו יכול לקבל הגנה מאותה ארץ. חלק ניכר ממבקשי המקלט אמורים  להיות מוכרים כפליטים ע"פ האמנה, אלא שבישראל לא מוכנים לבחון את בקשותיהם.

"מתקן כליאה" – תחת זאת, מוצע פיתרון לכלוא אותם בכלא הגדול בעולם למהגרים, בניגוד לחוק הבינ"ל ולערכי היהדות.

19 Comments

  1. דברי הימים « ימים מוזרים
    24 באפריל 2013 @ 9:39

    […] מחנות השהייה נפוצו בנגב אשר לא ידע בין שמאל קסאמו לימין גראדו. יכחיש הלוי אשר לא ראה חומה בינות משכנות אבו דיס ומחלפי כביש מודיעין בואכה בית חורון. […]

  2. הפרת זכויות אדם ופשעי מלחמה בסודן ובאריתריאה
    24 במאי 2012 @ 13:43

    […] של רבבות אריתריאים וסודאנים למדינות שכנות, בהן ישראל, וכן מה יעלה בגורלם אם […]

  3. יהודי
    23 במאי 2012 @ 20:44

    הצבועים אינם מתים הם רק מתחלפים וממומנים ע"י כספי אירגונים זרים.

    למה את משקרת ??

    פליט מוכר כפליט רק במדינה הראשונה שאליה נמלט ברגע שהוא עובר למדינה אחרת בהמשך הוא מאבד את מעמדו כפליט. אבל את האוטואנטישמים זה לא מעניין, העיקר להכות ביהודים.

    וכמובן הפליט הנצחי היחידי בעולם שיכול להוריש את מעמדו לבניו, נכדיו, ניני,ו ובני ניניו ואפילו רטרואקטיבית אלפי שנים אחורה עוד לפני שהיה קיים – המהגר הערבי שגר ביהודה ושומרון.

  4. מד"א יעניק מחסה לסוף השבוע הסוער לפליטים מגינת לווינסקי
    18 בפברואר 2012 @ 12:09

    […] הגרים באזור וישנים בחוץ, בקור ובגשם. רובם המוחלט הם מבקשי מקלט מאריתריאה ומחבל דרפור שבסודן. מאחר שמדינת ישראל אינה מעניקה להם מעמד ואף לא רישיון […]

  5. אודי לזר
    10 בינואר 2012 @ 12:01

    התחקיר שלך, שרון, קרע לי את הלב (ועכשיו אני זקוק לטיפול). כשכואבת לי השן אני על סף התאבדות. לא הייתי רוצה שאף אדם יסבול ככה בזמן שיש באפשרותי לעזור. שלא לומר – ילד. אני מאמין שגם לעמים באירופה לא היה נוח בזמן מלחה"ע וצידוקים לא חסרו, כפי שאנחנו יודעים. מצווה מפורשת בתורה לאהוב את הגר, יתום ואלמנה. מיד בצמוד ל-10 הדיברות. למה? כי אנחנו בעצמנו, במקור, גרים, יתומים ואלמנות. זהו הקוד הגנטי היהודי והכלל-אנושי, נקודה! 60 שנה אנחנו בארץ ועדיין אי-אפשר לקרוא לה בית. בואו ניתן בית לעמים ולפליטים המדוכאים כאן- קודם כול. ואז נחשוב אם בא לנו להתנהג כמו בעלי הבית. למצב של בעייה הומאנית יש רק פתרון הומאני, שמדבר מהבינה של הלב. ואחרי זה- חושב. אחרת אנחנו לא שווים את החומוס וביצה שלנו, סתם בהמות.
    תודה לך.

  6. לילי
    7 בינואר 2012 @ 19:48

    כתבה חשובה ומחכימה. אין לאן לברוח.

  7. אלמוניני
    7 בינואר 2012 @ 16:19

    כתבה זו היא יותר מאמר דעה של כתבת ולא כתבה עיתונאית אובייקטיבית וחסרת רגשות שבאה להציג את העובדות נטו. מקומה לא בכותרות החדשותיות אם כי בקטגורית "בלוג" או "אישי" או איך שלא קוראים לזה במגפון.

    רוצים להיות אובייקטיביים? לעשות עיתונאות טובה ונקייה יותר? תצאו ממעגל הצהובוניות של שאר התקשורת היום שנוטה לשכוח שתפקידה הוא לדווח את המציאות בשטח באובייקטיביות ולתת לצופה/קורא/מאזין להגיע לדעות משלו (אלא אם כן מדובר באזורים שמוגדרים פרשנויות בר' גלה).

  8. עיתונאות או נמות
    7 בינואר 2012 @ 14:20

    זו לא עיתונאות, זה נייר עמדה של ארגוני הסיוע לפליטים, ככל שהנקודות מוצדקות לא נעשה כל נסיון לברר אפילו את הבעתיות במובן הכלכלי חברתי של הגעה מאסיבית של הפליטים, לא התבצע כל נסיון לקבל תגובות מאנשים שחושבים אחרת, לא היה כל נסיון לחשוב כיצד ניתן לקלוט פליטים וכמה ניתן לקלוט ואיך (או האם ניתן לקלוט ללא גבול). אם זוהי העיתונאות האלטרנטיבית זה עצוב, היא גרועה כמו כל עיתון שנשלט בידי הממשלה….ברכות לכתבת ולעורכים על פלא עיתונאי.

    • שירה ר
      7 בינואר 2012 @ 15:38

      אין ספק שהנושא מורכב, אולם בכל הנוגע לאי אישור החוק, להתנהלות משרד הפנים ולמתן מידע על הרכב אוכלוסיית הפליטים בישראל הכתבה עושה עבודה טובה ומספקת מידע.

      בכל הנוגע למורכבות החברתית-הכלכלית, אכן המורכבות קיימת אולם קיימים גם פתרונות, בשביל לחפש פתרונות צריך להתמודד בצורה רצינית עם הנושא. לתחושתי זהו מתפקידם של נבחרי הציבור ולא של עיתונאי כזה או אחר. עושה רושם שמדינאינו היקרים לא מוצאים לנכון לעסוק בסוגיה הומאנית חשובה זו, שנוגעת באופן ישיר לעבר שלנו כיהודים במדינת היהודים.

    • אסתי סגל
      9 בינואר 2012 @ 13:50

      למה נייר עמדה?
      זו בהחלט כתבה שמתבססת על עובדות ומציגה את המצב לאשורו, בניגוד למה שהתקשורת שהפכה לשופר הממשלה ולקמפיין של ישראל שלי – עושים.

  9. עכבר
    7 בינואר 2012 @ 13:39

    עבודה יפה, אבל זהו כמובן מחקר שנכתב בצורה שתוביל למסקנות שהוחלטו מראש.
    מדינת ישראל לא יכולה להפוך לבית חם לכל אחד מעשרות מיליוני הפליטים בפוטנציה, אני מקווה שזה ברור.
    המושג "פליט" שווה את הנייר שלו כמו הנייר שעליו כתוב "פעיל זכויות אדם". כל פועל תאילנדי היום, שאשרת העבודה שלו לקראת סיום, מגיש בקשה רשמית להכרה כ"פליט" ומיד מקבל הארכה נוספת של 3 חודשים.
    בשכונה כל כך אומללה כמו שלנו, אנחנו חייבים לסגור את הגבולות שלנו הרמטית. כי בינתיים השכונה שלי בדרום תל אביב הופכת לאומללה.

  10. אודי א.
    7 בינואר 2012 @ 12:30

    יש בעיה, אין פתרון.
    מחנה מבקשי המקלט החדש שנבנה הוא הפלסטר לתקן סימפטום של הבעיה, בטח לא הפתרון.
    לדעתי, מה שצריך לעשות הוא קודם כל קביעת מדיניות טיפול בנושא ועל-פיה חקיקת חוקים לביצוע המדיניות. וכדי לקבוע מדיניות יש לדבר עם נציגי מבקשי המקלט .
    ההתנשאות הזו של לדבר עליהם ולדבר בשמם ולהחליט על גורלם בלי לשתפם בדיון ובלי הבאת תגובתם מופיעה ברוב הכתבות ודיונים בנושא.
    לאחר שהחלטנו מה עושים – איך עושים?
    ומי ממן? – כאן המקום לפנות אל הקהילה הבינלאומית לקבלת תקציב לפתרון בעיה בינלאומית שהגיעה לתחומי מדינת ישראל.

    משלם המיסים הישראלי לא מתלהב ובצדק כאשר תקציבים שמיועדים לפתור בעיות שלנו מפונים לבעיית מבקשי המקלט. אבל אין ברירה. יש עשרות אלפי אנשים כאן ועכשיו והמספר הולך וגדל והבעיה הולכת ומחריפה כל עוד המדינה טומנת ראשה בחול.

    מדינת ישראל היא מהצפופות בעולם ולא מן העשירות בו.
    חובתנו ההיסטורית והמוסרית לעזור. מתקן השהייה יספק למבקשי המקלט ביטחון, גג, אוכל, מים ותנאי מחייה בסיסיים. זה מה שאנחנו יכולים לעשות כרגע: יותר טוב מכלום, רחוק ולא מספיק ממה שצריך להעשות.

    • שירה רם
      7 בינואר 2012 @ 15:33

      אני חושבת שחשוב מאוד להסדיר את המצב בחקיקה שמשיקה לאמנה עליה חתומה מדינת ישראל ושמימושה הינו ערך מוסרי חשוב. במיוחד לאור הרקע להקמתה של מדינת ישראל וההגדרה של המדינה כמדינה יהודית.

      אני מאוד מסכימה אודי בנוגע לאפשרות, במקביל לחקיקה מתאימה למצב בישראל, לבקשת עזרה מהקהילה הבינ"ל לתקצוב הסיוע שינתן לפליטים.

      לדעתי מתקן שהייה הוא לא יותר טוב מכלום והוא דבר רע מאוד באם יכלאו בו פליטים שחוו טראומות וסכנת חיים עם שוהים בלתי חוקיים ואולי גם עם פושעים שמקורם במדינות זרות והסתננו בצורה בלתי חוקית. לדעתי, צריך לבקשת את עזרת הקהילה הבינ"ל וכן לאפשר את כניסתם של ארגונים ללא מטרות רווח כדי לסייע בהתמודדות ומתן מענה לצרכייהם של הפליטים.

      אני נוטה להאמין שהמצב המתואר בכתבה, אשר בו אין התמודדות אמיתית מצד משרד הפנים עם הפניות להכרה בפליטות, הוא תוצר של סוגיות גזעניות וטוהר הגזע היהודי שהינן בלתי פתורות והן פועל יוצא של חרדת הרב היהודי במדינה כמו גם חרדת טוהר הגזע היהודי של כל מיני מפלגות קיצוניות. ואם לא זה המצב אז שיכתב פרוטוקול ושיחשפו אותו! עד אז זכות הציבור לשער סיבות מסיבות שונות. בושה שמתקבלות החלטות בנוגע לחוקים פרטיים בדלתיים סגורות בלי חובת מתן דין וחשבון על שיקולים ופרסום פרוטוקול למעסיקם של השרים – היינו הציבור.

  11. מישהי, סיאטל
    7 בינואר 2012 @ 11:07

    כתבה חשובה. די לצביעות, די לתירוצים. פליטים הם פליטים הם פליטים. מי כמו העם היהודי עבר על בשרו סכנות, אדישות של מדינות מסביב, מוות? מי כמונו מבין (או אמור להבין) שאנושיות,ערך חיי אדם וכבוד חיי אדם הם מעל לכל? מה הפליטים בקשו? הזדמנות לחיות? להיות?
    איפה הערכים של מדינת היהודים? האם שכחנו שפליטים הם בני אדם שמגיעים לכאן בשל סכנת חיים?

    בואו נהיה אחראים ונפעל לפי החוק,
    בואו נהיה שפויים

  12. amos
    7 בינואר 2012 @ 5:49

    חובת מדינת ישראל היא בראש ובראשונה להגן ולשמור על ענייני אזרחיה בכל תחום שהוא.

  13. נעץ כחול
    7 בינואר 2012 @ 0:55

    מתברר שהגדר שניבנת בגבול עם מצרים לא שווה שום דבר ,במקרה שהמסתננים יחתכו אותה אסור לחיילי צה"ל לפעול נגדם
    נתניהו מתנגד להצעה של חכ"ים מהליכוד להוסיף מוקשים לגדר כדי שהמסתתנים לא פשוט יחתכו ויעברו אותה
    שורה תחתונה
    ביבי מציף את ישראל במסתננים מוסלמים

    • נדב פרץ-וייסוידובסקי
      7 בינואר 2012 @ 17:54

      שמעתי גם שפסלו על הסף את הפתרון הפשוט לבעיית המסתננים, קרמטוריום במתקן השהייה.
      תאמין לי, הסמולנים האלה שכחו מה זה להיות יהודים.

  14. אסתי סגל
    6 בינואר 2012 @ 23:44

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן