שוב עפים הקסאמים על תושבי עוטף עזה, שוב מגיב צהל בהפצצות, שוב מנשבות כאן רוחות מלחמה. רבים ממרכיבי התערובת הנפיצה שגררה את ישראל וחמאס למלחמה בחודשי הקיץ של 2014, ושנסקרו השבוע בדו"ח מבקר המדינה על מבצע צוק איתן, שבים לרחף באוויר לקראת אביב 2017. המלחמה הבאה היא רק עניין של זמן. צהל כבר מתכונן ושר הביטחון ליברמן מבטיח להראות לחמאס את נחת זרועו.

כאילו לא היינו בסרט הזה כל כך הרבה פעמים. הנסיבות בעזה לא השתנו, הן רק החמירו — בעיות תשתית חמורות, קשיים גדולים באספקת המים והחשמל, אבטלה חריפה, תחושת מחנק ומצור — עלולות להוביל לכך שהפעם, יהיה זה החמאס ומנהיגו החדש שיציתו את האש. אבל האזהרה כתובה על הקיר כבר שנתיים וחצי – מסיום מלחמת צוק איתן שבה נפלו 68 חיילים, 5 אזרחים ישראלים ויותר מאלפיים פלסטינים נוסף להרס הנורא ברחבי הרצועה.

בהסכם הפסקת האש בין ישראל לארגונים הפלסטיניים בעזה באוגוסט 2014 שהושג בתיווך מצרים ואבו מאזן בתום 50 ימי לחימה, הציעו המצרים כי כעבור חודש יחל בקהיר משא ומתן על סוגיות כגון הקמת נמל ימי ונמל תעופה ברצועה.  ממשלת ישראל טרם השיבה על ההצעה המצרית…עד היום.

כך החמיצה ישראל עוד הזדמנות לכונן רגיעה ארוכת טווח על ידי הסרת המצור מעל רצועת עזה.  נמל תעופה ונמל ימי שהאיחוד האירופי מוכן לממן את בנייתם, יפתחו את עזה לעולם, יסירו את האחריות לנעשה בה מישראל ויביאו תקווה ושלום לתושבים משני צדי הגבול. עדיין לא מאוחר, עדיין אפשר למנוע את המלחמה הבאה!

כשחיפשתי כרוניקה קודמת לפוסט הזה, מצאתי מאמר שכתבתי באותו נושא בנובמבר 2012 ונותר לצערנו רלוונטי גם היום.