Skip to content

איפה הן הקריקטוריסטיות הפוליטיות?

לקראת יום האישה הבינלאומי 2017, חיפשתי עם זכוכית מגדלת, נשים שמאיירות קריקטורות פוליטיות בישראל, מלבדי. נשים, פוליטיקה היא לא מילה גסה!
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

בשביל לצייר קריקטורות פוליטיות צריכים להיות מעודכנים באירועים.  מה קורה, מי אמר ומי בעיקר הזוי ומגוחך. זה כמובן מצריך חיבה לפוליטיקה. רצון להביע, להגיב וצורך לשנות, לא יזיק שיהיה. ובכן, מדוע כל "מעודכני האירועים" בישראל הם רק גברים? בעיון ברשימת הקריקטוריסטים היומיים הקבועים בעיתונות הכתובה והמקוונת מצאתי את השמות הבאים: אורי פינק, שי צ'רקה, שלמה כהן, מישל קישקה, גיא מורד, יותם פישביין, עמוס בידרמן, ארנון אבני, ולדיק סנדלר, שילה, מושיק לין, נוסקו (נסים חזקיהו), פביאן, יונתן וקסמן, אור רייכרט, יוסי שחר ויסלחו לי גברים נוספים שלא שמתי לב שהם קיימים.  האישה היחידה ברשימה היא דניאלה דקל לונדון שכבר לא עוסקת בפוליטיקה. האישה היחידה שהיתה ברשימה היתה פרידל שטרן ז"ל. הקליקה הזו סגורה. המשבצת אותה כל אחד תופס במדינת השלולית, רשומה אצלו בטאבו עד ליום עזיבתו את כדור הארץ. הנשים לעומת זאת מחזיקות יפה בקושאן בטאבו, באיורי ספרי ילדים, סיפורי קומיקס וסרטי אנימציה. אלו פרויקטים ארוכי טווח שמלווים באינטראקציה חברתית עם שותפים בנושאים שונים. לעומת זאת הקריקטורה הפוליטית, אם לא נעשתה עכשיו ומיד, היא, כמו החדשות, "חדשות של אתמול" שאינן רלוונטיות. העיסוק בכך הוא עם ריגוש גבוה, מחשבה מיידית ושנונה ובעיקר עבודה רק עם עצמך. אין פה זמן וגם לא צורך לפטפוטי קפה וחיתולים.

מה קורה בעולם?  ליזה דונלי, קריקטוריסטית פוליטית מובילה ב"ניויורקר", אמרה בראיון בביקור שערכה בישראל לפני מספר שנים "אני עוסקת בנושאים שנשים לא נוטות לצחוק או לדבר עליהם בדרך כלל בחברה שאינה נשית", "אנחנו מדברים על איך לנו הנשים יש תפיסה כזו טובה, בגלל העמדה העדינה שלנו והתפקיד שלנו כשומרות המסורת,  יש לנו את הפוטנציאל הגדול ביותר כדי להיות סוכנות שינוי. ואני חושבת, אני באמת מאמינה, שאנחנו משנות את זה עם צחוק אחד כל פעם." היא קוראת לזה "מציירים הומור לשינוי".

האתר WOMEN IN COMICS מפרט את שמות הקריקטוריסטיות הפוליטיות בעולם. הן יוצרות בצפון אמריקה, בצרפת במגזין "שרלי הבדו", באוסטרליה, בהודו ובמדינות הערביות, אכן כן, ערב הסעודית, מצרים והרשות הפלסטינית. הקריקטוריסטיות הסעודיות נאלצות לעבוד תחת שמות בדויים כאשר הן מפרסמות ביקורת על פערים מגדריים ואפילו בעניין הסכסוך הישראלי-פלסטיני. במצרים מואשמת דואה אלעדי בחילול השם בקריקטורות שלה שעשו שימוש באדם וחווה. הקריקטוריסטית הפלסטינית מג'דה שאהין היתה נתונה לאיומים לאחר פרסום קריקטורות המעבירות ביקורת על החמאס. בישראל, האתר מציין 0 שמות.

זו לא עוד כתבה שעוסקת ב"שתו לי אכלו לי". אף אחד לא מונע מאישה להביע את דעתה הפוליטית באיור סאטירי ולפרסם אותו. מתוך שיחות עם קולגות, הן בוחרות לא לעסוק ב"מגעיל ומסריח" ואני תוהה, האם אין קשר ביננו האזרחים הבוחרים לבין נבחרי הציבור שבחרנו בהם, הלא האחריות היא הדדית וחובתנו להעביר ביקורת כאשר מתגלית עוולה ולנסות לשנות אותה. ובכלל "המגעיל והמסריח" הזה הוא בעצם מצחיק ומגוחך.

מדוע נשים בוחרות לעסוק בפוליטיקה זעירה, החל מחברות במועצות תלמידים (90% בנות) וכלה בהנהגות הורים בית ספריות? מדוע זה מסתיים במסגרות הללו? מדוע המאיירות בישראל מתמקדות ביצירה שאיננה פוליטית? מומלץ לנו כחברה מתוקנת, שתהיה לנו נקודת מבט נוספת, סאטירית, ביקורתית שהיא נשית, מעוגלת וחמימה, אשר תאזן את היצירה הסאטירית בישראל.

ועד שזה יקרה, אמשיך לשאת בגאון את הדגל ולתפארת מדינת ישראל! יום אישה שמח!

2 Comments

  1. אילנה
    6 במרץ 2017 @ 23:56

    מענין. מדוע אצלנו חוש ההומור של הנשים -התקהה….אולי זה בגלל הציניות שתפסה את מקום
    ההומור הבריא, הנושם…. אם כך – יופי לנו שיש במשפחתנו נושאת דגל הקריקטורה……

    • שרה פלד
      7 במרץ 2017 @ 0:17

      כי הצחוק טוב לבריאות? 🙂

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן