וועד מפעילי עגורני הצריח בישראל, פנה היום (ראשון) במכתב דחוף אל בנימין נתניהו ראש הממשלה בו דרש ממנו לפעול מידית "להפסקת הרג עובדי הבנייה, ולעקור מן השורש האדישות והזלזול התורמים להרג זה". מתוכן המכתב עולה כי למנופאים נמאס. נמאס מההפקרות הגובלת בפלילים בכל הקשור לבטיחות וכפיית תקני הבטיחות על הקבלנים והיזמים מפעילים את צוותי המנופאים.

במכתבם מתריעים המנופאים ושואלים את נתניהו: כמה פועלים עוד צריכים למות כדי שמדינת ישראל תתעורר ותדאג לפועלי הבניין. "האם חי הפועלים זולים בעיניך"? שואלים ראשי הוועד.
"אתה ראש הממשלה, גזרת עלינו בחירה בין פרנסה לבטיחות, הפקרת אותנו מפיקוח על העבודה באזורי יהודה ושומרון, החלטת לעכב הטלת קנסות בשל ליקויי בטיחות, עזרת לזרוע עמימות ומסרים כפולים, לא נענתה לפניותינו והבאת אותנו למסקנה שכל אלה נובעים מזלזול מוקצן בחיי אדם", כותבים חברי הוועד הזועם.
בהמשך מכתבם מביאים חברי הוועד נתונים מדאיגים לפיהם בשנת 2016 נרשם שיא של 48 הרוגים בתאונות עבודה בבניין. בעד ממוצע התאונות באירופה עומד על 6 פועלים על כל 100 אלף עובדים, בישראל הוא עומד על 13. בישראל בת 8 מיליון נפשות נהרגו בשנה שעברה 48 עובדי בניין, בבריטניה  בת 60 מיליון נפש נהרגו 45 עובדים. "ההתעלמות והאדישות של משרדי הממשלה, המשטרה ובתי המשפט מביאה לכך שמספר ההורגים מסרב לרדת", כותבים ראשי הוועד ושואלים:  "האם רק בנייה מהירה יקרה לליבו של ראש הממשלה, וחייהם של הפועלים זולים בעיניו?".
למרות פניית מגפון אל ראש הממשלה בחר האחרון שלא להגיב למכתב חברי הוועד. אם והיה ותתקבל תגובתו, היא תפורסם בהתאם.

מכתבם של חברי הוועד במלואו

מכתב גלוי, לכבוד:

ראש ממשלת ישראל מר בנימין נתניהו

בשם ארגון מפעילי עגורן צריח, בשם כל עובדי הבנייה של ארצינו, ובשם כל אזרחי מדינת ישראל, הרינו פונים אליך, המנופאים, בבקשה דחופה לחנינה – חנינה למעלה מ- 230 אלף משפחות שחיות יום יום תחת שיפוט החלטותיך וסופגות את השלכותיהן. כמה פועלים עוד צריכים למות כדי שמדינת ישראל תעורר ותדאג לפועלי הבניין שבונים את הארץ? כמה מנופים עוד צריכים ליפול במרכזי הערים? האם רק בנייה מהירה יקרה לליבו של ראש הממשלה, וחייהם של הפועלים זולים בעיניו?

המספרים מבהילים. עובד בניין מת כמעט מדי שבוע. ב– 15 השנים האחרונות נהרגו בישראל כ- 500 פועלי בניין, כאשר ב – 2016 נרשם מספר שיא של 48 הרוגים. שיעור תאונות העבודה הקטלניות בענף הבניין בישראל הוא כפול ויותר מהממוצע באיחוד האירופי. בעוד מספר ההרוגים השנתי הממוצע באיחוד האירופי הוא כשישה פועלי בניין מתוך מאה אלף, בישראל השיעור הוא כ– 13 מתוך מאה אלף בישראל נהרגו בשנה שעברה יותר פועלי בניין מאשר בבריטניה כולה, בה נופלים למותם 45 עובדים בשנה. חלוקה למספר העובדים בענף, מראה שהסיכון של פועל בניין בישראל למות גדול יותר מפי עשרה מזה של פועל בניין בריטי. האם בגלל שמרבית ההורגים הם ערבים, עולים, עובדים זרים ומבקשי מקלט הם אינם מעניינים את ראש הממשלה?

כך או כך, לכל אזרחי מדינת ישראל התאונות הללו עולות ביוקר. ב– 2015 בלבד שולמו יותר כ- 2.7 מיליארד שקלים לנפגעי תאונות עבודה בענף על ידי הביטוח הלאומי. גובה התשלומים עולה בכל שנה, והסכום אינו כולל הוצאות עקיפות נוספות מנזקים הנגרמים למקומות העבודה בעקבות התאונות כמו אובדן ימי העבודה ואובדן הפריון למשק.

ההתעלמות והאדישות של משרדי הממשלה, המשטרה ובתי המשפט מביאה לכך שמספר ההורגים מסרב לרדת. פעולותיה ומחדליה של מדינת ישראל, כפי שהן באות לידי ביטוי בענף הבנייה, חותרות תחת עקרונות יסוד אוניברסאליים בדבר קדושת החיים וכבוד האדם. עקרונות אלה מעוגנים במשפט
הבינלאומי ובמשפט הישראלי, והפרתם שומטת את הקרקע המוסרית והחוקית לפעולותיה של ממשלת ישראל תחת התירוץ של מחסור במשאבים וכל זאת למרות שמדינת ישראל מרוויחה כ 13 מיליארד שקלים בשנה על מיסוי נדל "ן. גם מוסרית וגם כלכלית עדיף להשקיע סכומים גדולים יותר במניעת תאונות העבודה מאשר לשלם מיליארדים לפצועים ולהרוגים.

אתה ראש הממשלה, גזרת עלינו בחירה בין פרנסה לבטיחות, הפקרת אותנו מפיקוח על העבודה באזורי יהודה ושומרון, החלטת לעכב הטלת קנסות בשל ליקויי בטיחות, עזרת לזרוע עמימות ומסרים כפולים, לא נענתה לפניותינו והבאת אותנו למסקנה שכל אלה נובעים מזילזול מוקצן בחיי אדם.

מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה, לא מוסרית ולא חוקית, להמשיך במדיניות של "רישיון להרוג" פועלים. לא הפועל הישראלי, לא הערבי, ולא הפועלים הזרים אשר הגיעו כדי לפרנס את משפחתם בכבוד, צריכים לשלם בחייהם על מדיניות זו. למותר לציין, כי במקרה של עובד זר, נוצר גם נזק דיפלומטי ותדמיתי.

על המדינה מוטלת חובה לנקוט בכל האמצעים הלגיטימיים העומדים לרשותה כדי להגן על חייהם. לא יעלה על הדעת שמדינה ריבונית תפעל ותעודד פעולות בלתי חוקיות, שחלקן מגיעות לכדי פשעים פליליים אשר נעלמים בצורה מסתורית ולא מוגשים בגינם כתבי אישום. כאן המקום לשוב ולהזכיר שאחת החובות המרכזיות המוטלות על ישראל על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, היא להגן על חיי אדם, על גופו ועל כבודו. – אנו דורשים מכם לפעול מידית להפסקת הרג עובדי הבנייה, ולעקור מן השורש האדישות והזילזול התורמים להרג זה.

וועד ארגון מפעילי עגורן צריח!

מלמד לב

רועי ויינשטיין

סרגיי אפשטיין