מותחן הפעולה העתידני של רופרט סנדרס ("שלגיה והצייד") הוא חיזיון לעיניים. העלילה מבוססת על סרט האנימה משנת 1995 של מאסמונה שירו, תחת אותו שם, ו-"הרוח במעטפת" הנוכחי מצטייר כנבואה אפלולית, מדכאת, אך משכנעת, על העתיד של כולנו. הסרט עצמו אמנם צולם בניו זילנד, אולם מתרחש בפועל ברחובות הונג קונג האפלים, באופן שמזכיר מאוד את המציאות בסרט "בלייד ראנר".

"הרוח במעטפת": סקרלט ג'והנסון חוזרת לתפקיד המוכר שלה כחצי מחשב חצי אדם

בני האדם משפרים את גופם באמצעות רכיבים טכנולוגיים, ו-סקרלט ג'והנסון מגלמת את מייג'ור מוטוקו קוסנגי, סייבורגית מתוחכמת וקרבית למדי. הגוף שלה סינתטי, אבל בפנים שוכנים מוח ותודעה אנושיים – כלומר, רוח במעטפת. היא נאבקת בכל רגע נתון בעובדה שהיא לא אנושית לחלוטין, והסרט משחק עם ההיבטים המוחיים שלה, במטרה להבין מה מניע אותנו לחיות באופן שכזה.

סנדרס, יחד עם התסריטאים שלו, ג'יימי מוס ("מלכי הרחוב") ו-וויליאם ווילר ("התרמית") השתמשו באנימה המקורית כעמוד השדרה לעיבוד זה, אולם גם שאבו רעיונות מסדרת הטלוויזיה שהגיעה לאחריה. בסרט "הרוח במעטפת" הנוכחי, המייג'ור עובדת עבור כוח משימה הנלחם בטרור קיברנטי, לצד שותפה החובש עיניים רובוטיות, באטו (השחקן הדני, פילו אסבק, "חטיפה בלב ים") ותחת המפקד דייסוקה ארמנקי (השחקן והבמאי טקאשי קיטאנו, שמדבר עם כולם יפנית, בעוד כולם עונים לו באנגלית).

העלילה הבסיסית מטפלת במייג'ור בעודה מחפשת אחר פצחן צללים בשם קוזה (מייקל פיט, "החולמים", "אימפריית הפשע"), שמטרתו להשמיד את מקום העבודה של המייג'ור. ככל שהיא מתקרבת, כך היא מגלה יותר על עצמה. מלבד העלילה המסקרנת, אך צפויה באופן יחסי, ג'והנסון כבר שיחקה בעבר בסרטים עם מוטיב דומה מאוד, כמו "מתחת לעור", "לוסי" ו-"היא", ובכולם הליהוק שלה היה מושלם. דווקא פיט כמעט גונב ממנה את ההצגה, במשחק מרשים, אך קצר למדי.

אם יש משהו מעט מאכזב בסרט, שהוא טיפה'לה ארוך מדי, כמו גם קטעי קרבות שנראים כמו שילוב שבין סדרת "הנוקמים" לסצינות מוכרות מסדרת "המטריקס". הדמויות שמקיפות את המייג'ור נותרות מסתוריות, וסנדרס לא ממש פותר את החידה לגביהן בסיום הסרט. אבל מנקודת מבט חזותית, "הרוח במעטפת" הוא פיוט קולנועי ששוטף את העיניים.