"תמונות מחיי נישואין" – הקאמרי וגשר: כמו מסע ברכבת הרים

אינגמר ברגמן מציב מראה נוקבת מול הקהל. "תמונות מחיי נישואין" הן קרבות מחיי נישואין, השקרים, הבגידות, המריבות וחוסר היכולת של גברים ונשים לתקשר. משחק מצוין של אפרת בן-צור ובימוי יצירתי של גלעד קמחי. הצגה שתקחו איתכם הביתה. מה תעשו איתה? זה כבר הסיפור שלכם

"תמונות מחיי נישואין" – הקאמרי וגשר: כמו מסע ברכבת הרים

אינגמר ברגמן מציב מראה נוקבת מול הקהל. "תמונות מחיי נישואין" הן קרבות מחיי נישואין, השקרים, הבגידות, המריבות וחוסר היכולת של גברים ונשים לתקשר. משחק מצוין של אפרת בן-צור ובימוי יצירתי של גלעד קמחי. הצגה שתקחו איתכם הביתה. מה תעשו איתה? זה כבר הסיפור שלכם

★★★★★

אינגמר ברגמן התחתן חמש פעמים, וגם ניהל רומנים עם כמה מהשחקניות המפורסמות שלו: המחזה "תמונות מחיי נישואין", כמו גם הסרט והסדרה, שואב את החומרים מניסיונו העשיר בחיי נישואין כושלים, והנישואים האלימים של הוריו. המחזה "תמונות מחיי נישואין" מוצג, בעיקר, מנקודת מבטה של האישה. היא המין החזק של ברגמן. הגבר – תקוע ומוגבל מבחינה מנטלית ורגשית. "כשאנחנו עוסקים ברגשות, אנחנו אנאלפבתים", אומר יוהן, הגבר במחזה, שאותו מגלם איתי טיראן.

"כשאנחנו עוסקים ברגשות, אנחנו אנאלפבתים". טיראן ובן-צור. צילום: רדי רובינשטיין

"תמונות מחיי נישואין" שלו הן בעצם קרבות מחיי נישואין, השקרים שאנו מספרים, הבגידות, המריבות וחוסר היכולת של גברים ונשים לתקשר ביניהן. ברגמן לא עושה הנחות לקהל. הטקסט שלו חד ונוקב.  הוא מציב מראה מול הקהל. זו אינה עוד הצגה שנהנים ממנה. היא כמו מסע ברכבת הרים. הצגה מטרידה, שחושפת את החולשות האנושיות, את הפחדים ואת הבורות הרגשית שלנו.

אחד הרגעים המכוננים בהצגה מתרחש כאשר יוהן מגלה לאשתו, מריאן, שיש לו מאהבת. מריאן, בגילומה הרגיש של אפרת בן-צור, קופאת במקומה. השתיקה שלה זועקת. היא מופתעת. עולמה חרב עליה. אבל היא לא קורסת. המשבר שבני הזוג עוברים מאפשר להם לפתוח את הכל, לדבר, להרגיש ואולי לשקם את היחסים שלהם.

"תמונות מחיי נישואין" אינה הצגה אופטימית, אבל יש תקווה. לא הכל אבוד. לעומת המשחק הרגיש ומלא הניואנסים של אפרת בן-צור, המשחק של איתי טיראן טכני מאוד. הוא עושה הכל נכון, אבל פועל כמו רובוט, לא כמו בן אדם. משהו דפוק בדמות של יוהן, אבל המשחק של טיראן לוקח את הדפיקות הזו רחוק מדי.  מריאן של בן-צור עוברת סדרת השפלות, רגשיות ופיזיות – עד שהיא יוצאת לחופשי. מאישה כנועה וחסרת ביטחון, היא מתפתחת לאישה עצמאית. גם יוהן לומד להשתחרר, כאילו אבן נגולה מעל ליבו.

לא הכל אבוד. בן-צור וטיראן. צילום: מיכל חלבין

הבמאי גלעד קמחי יודע לעבוד עם שחקנים וביים סצינות מעניינות ואמינות בדרך כלל. אהבתי את הפתרון של קמחי ושל התפאורן גלעד עצמון לסצינות הקצרות ולצורך להחליף תפאורה לעיתים תכופות: החלפות התפאורה נעשות מול הקהל על ידי פועלי הבמה, שמתפקדים כשחקנים וגם כמלבישים של השחקן והשחקנית. אין כמעט מאחורי הקלעים. הכל על הבמה.

ביצירת המופת "תמונות מחיי נישואין" מעמיד ברגמן מראה מול הקהל. "אין אף אחד שלא מוצא את עצמו בתוך ההצגה", אמרה אחת הצופות בצאתה מהאולם. אולי היא מגזימה ואולי לא. הטקסט של ברגמן נשמע מוכר, אבל הוא עומד במבחן הזמן. למרות שההצגה אינה מושלמת, החלטתי להעניק לה חמישה כוכבים. אם אתם נשואים או לא, אני משוכנע שתיקחו את ההצגה הזו איתכם הביתה. מה תעשו איתה? זה כבר הסיפור שלכם.

★★★★★

אינגמר ברגמן התחתן חמש פעמים, וגם ניהל רומנים עם כמה מהשחקניות המפורסמות שלו: המחזה "תמונות מחיי נישואין", כמו גם הסרט והסדרה, שואב את החומרים מניסיונו העשיר בחיי נישואין כושלים, והנישואים האלימים של הוריו. המחזה "תמונות מחיי נישואין" מוצג, בעיקר, מנקודת מבטה של האישה. היא המין החזק של ברגמן. הגבר – תקוע ומוגבל מבחינה מנטלית ורגשית. "כשאנחנו עוסקים ברגשות, אנחנו אנאלפבתים", אומר יוהן, הגבר במחזה, שאותו מגלם איתי טיראן.

"כשאנחנו עוסקים ברגשות, אנחנו אנאלפבתים". טיראן ובן-צור. צילום: רדי רובינשטיין

"תמונות מחיי נישואין" שלו הן בעצם קרבות מחיי נישואין, השקרים שאנו מספרים, הבגידות, המריבות וחוסר היכולת של גברים ונשים לתקשר ביניהן. ברגמן לא עושה הנחות לקהל. הטקסט שלו חד ונוקב.  הוא מציב מראה מול הקהל. זו אינה עוד הצגה שנהנים ממנה. היא כמו מסע ברכבת הרים. הצגה מטרידה, שחושפת את החולשות האנושיות, את הפחדים ואת הבורות הרגשית שלנו.

אחד הרגעים המכוננים בהצגה מתרחש כאשר יוהן מגלה לאשתו, מריאן, שיש לו מאהבת. מריאן, בגילומה הרגיש של אפרת בן-צור, קופאת במקומה. השתיקה שלה זועקת. היא מופתעת. עולמה חרב עליה. אבל היא לא קורסת. המשבר שבני הזוג עוברים מאפשר להם לפתוח את הכל, לדבר, להרגיש ואולי לשקם את היחסים שלהם.

"תמונות מחיי נישואין" אינה הצגה אופטימית, אבל יש תקווה. לא הכל אבוד. לעומת המשחק הרגיש ומלא הניואנסים של אפרת בן-צור, המשחק של איתי טיראן טכני מאוד. הוא עושה הכל נכון, אבל פועל כמו רובוט, לא כמו בן אדם. משהו דפוק בדמות של יוהן, אבל המשחק של טיראן לוקח את הדפיקות הזו רחוק מדי.  מריאן של בן-צור עוברת סדרת השפלות, רגשיות ופיזיות – עד שהיא יוצאת לחופשי. מאישה כנועה וחסרת ביטחון, היא מתפתחת לאישה עצמאית. גם יוהן לומד להשתחרר, כאילו אבן נגולה מעל ליבו.

לא הכל אבוד. בן-צור וטיראן. צילום: מיכל חלבין

הבמאי גלעד קמחי יודע לעבוד עם שחקנים וביים סצינות מעניינות ואמינות בדרך כלל. אהבתי את הפתרון של קמחי ושל התפאורן גלעד עצמון לסצינות הקצרות ולצורך להחליף תפאורה לעיתים תכופות: החלפות התפאורה נעשות מול הקהל על ידי פועלי הבמה, שמתפקדים כשחקנים וגם כמלבישים של השחקן והשחקנית. אין כמעט מאחורי הקלעים. הכל על הבמה.

ביצירת המופת "תמונות מחיי נישואין" מעמיד ברגמן מראה מול הקהל. "אין אף אחד שלא מוצא את עצמו בתוך ההצגה", אמרה אחת הצופות בצאתה מהאולם. אולי היא מגזימה ואולי לא. הטקסט של ברגמן נשמע מוכר, אבל הוא עומד במבחן הזמן. למרות שההצגה אינה מושלמת, החלטתי להעניק לה חמישה כוכבים. אם אתם נשואים או לא, אני משוכנע שתיקחו את ההצגה הזו איתכם הביתה. מה תעשו איתה? זה כבר הסיפור שלכם.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן