"רישיון לחיים" בקאמרי: בואו לפרגן למרים זוהר

המלודרמה שכתב המחזאי היהודי אוסטרלי רון אלישע וביים רועי הורוביץ', מאפשרת לשלוש שחקניות להציג משחק וירטואוזי: אודיה קורן, שרה פון שוורצה ובעיקר – מרים זוהר בתפקיד הראשי

"רישיון לחיים" בקאמרי: בואו לפרגן למרים זוהר

המלודרמה שכתב המחזאי היהודי אוסטרלי רון אלישע וביים רועי הורוביץ', מאפשרת לשלוש שחקניות להציג משחק וירטואוזי: אודיה קורן, שרה פון שוורצה ובעיקר – מרים זוהר בתפקיד הראשי

★★★★★

הדרמה האנושית, שכתב המחזאי היהודי-אוסטרלי רון אלישע, היא עצובה וגם מצחיקה. לעיתים גם נוגעת ללב. זהו סיפור על ניצולת שואה, שנדרשת לספק מדי שנה לקונסוליה הגרמנית, אישור שהיא חיה. למה? כדי שתוכל להמשיך לקבל את קיצבת השילומים מממשלת גרמניה. זו לא הצגה על השואה. זו הצגה על בני אדם, שנעים בין זיכרון העבר ליצר החיים בהווה, בין תקווה לייאוש, בין שקר למציאות. ויש גם ניסיון, מאולץ, להכניס לתוך המערבולת הזו גם את יחסי היהודים והגרמנים.

השחקניות הביאו את התפקידים מהבית. זוהר וקורן. צילום: ז'ראר אלון

רועי הורוביץ' ביים הצגה אנרגטית, כמעט קליפית, בלי הפתעות מיוחדות מבחינת הבימוי. הצד החזק בהצגה הוא המשחק. שלוש השחקניות של הקאמרי הביאו את התפקידים מהבית. מרים זוהר, ניצולת שואה, שעברה מזמן את גיל 80, משחקת את קלרה, האישה שצריכה לספק אישור לכך שהיא חיה. כבר זמן רב לא ראיתי על הבמה שחקנית כל כך חיה ובועטת כמו מרים זוהר בתפקיד הזה. היא מצחיקה וצינית, ומרדנית, ובעיקר התפקיד יוצא לה בקלות. בפעם האחרונה ראיתי אותה ב"על האש", אחת ההצגות המקוריות הטובות שהנפיק הקאמרי בשנים האחרונות, וגם שם היא היתה נפלאה ואנושית כל כך.

במקום השני – שרה פון שוורצה, שמשחקת את היידי, מזכירת הקונסוליה הגרמנית. פון שוורצה, שנולדה בגרמניה, משחקת אותה גרמניה פדנטית וצוננת, ויחד עם זאת מאוד אמינה. יופי של שחקנית. אודיה קורן משחקת את הילדה, בתה של קלרה, שמנסה לתווך, לא ממש בהצלחה, בין קלרה  להיידי. הילדה היא רווקה מתבגרת, שסופגת הרבה עלבונות מאמא שלה. כמו הודיה, גם אודיה קורן היא דור שני לשואה, והיא לא היתה צריכה לעבוד הרבה על התפקיד. מצד שני חשתי שהיא יכלה ליצוק יותר תוכן ועומק לתפקיד, אם המחזאי היה מאפשר לה.

בין תקווה לייאוש, בין שקר למציאות. זוהר ופון שוורצה. צילום: ז'ראר אלון

ואכן, הדמויות של אלישע מעוצבות באופן סטריאוטיפי, אפילו שיטחי. ככה זה, כנראה, במלודרמה, שאינה שיא היצירה האמנותית בתיאטרון, אבל גם לה יש מקום. בעיקר אם מדובר בהצגה זולה וקומפקטית, שקל למכור אותה למנויי התיאטרון. לכן אני מעריך עוד יותר את עבודת השחקניות והבמאי.

"רישיון לחיים" אינה הצגה מטלטלת, למרות הנושא הטעון, אבל היא הצגה שעשויה היטב, כפוף למגבלות שציינתי קודם. למרות שלא מדובר במלודרמה סוחטת דמעות, אני ממליץ, לקראת סיום, להכין את הממחטות. יכול להיות שתגלו, כמוני, לחלוחית בעיניים.

★★★★★

הדרמה האנושית, שכתב המחזאי היהודי-אוסטרלי רון אלישע, היא עצובה וגם מצחיקה. לעיתים גם נוגעת ללב. זהו סיפור על ניצולת שואה, שנדרשת לספק מדי שנה לקונסוליה הגרמנית, אישור שהיא חיה. למה? כדי שתוכל להמשיך לקבל את קיצבת השילומים מממשלת גרמניה. זו לא הצגה על השואה. זו הצגה על בני אדם, שנעים בין זיכרון העבר ליצר החיים בהווה, בין תקווה לייאוש, בין שקר למציאות. ויש גם ניסיון, מאולץ, להכניס לתוך המערבולת הזו גם את יחסי היהודים והגרמנים.

השחקניות הביאו את התפקידים מהבית. זוהר וקורן. צילום: ז'ראר אלון

רועי הורוביץ' ביים הצגה אנרגטית, כמעט קליפית, בלי הפתעות מיוחדות מבחינת הבימוי. הצד החזק בהצגה הוא המשחק. שלוש השחקניות של הקאמרי הביאו את התפקידים מהבית. מרים זוהר, ניצולת שואה, שעברה מזמן את גיל 80, משחקת את קלרה, האישה שצריכה לספק אישור לכך שהיא חיה. כבר זמן רב לא ראיתי על הבמה שחקנית כל כך חיה ובועטת כמו מרים זוהר בתפקיד הזה. היא מצחיקה וצינית, ומרדנית, ובעיקר התפקיד יוצא לה בקלות. בפעם האחרונה ראיתי אותה ב"על האש", אחת ההצגות המקוריות הטובות שהנפיק הקאמרי בשנים האחרונות, וגם שם היא היתה נפלאה ואנושית כל כך.

במקום השני – שרה פון שוורצה, שמשחקת את היידי, מזכירת הקונסוליה הגרמנית. פון שוורצה, שנולדה בגרמניה, משחקת אותה גרמניה פדנטית וצוננת, ויחד עם זאת מאוד אמינה. יופי של שחקנית. אודיה קורן משחקת את הילדה, בתה של קלרה, שמנסה לתווך, לא ממש בהצלחה, בין קלרה  להיידי. הילדה היא רווקה מתבגרת, שסופגת הרבה עלבונות מאמא שלה. כמו הודיה, גם אודיה קורן היא דור שני לשואה, והיא לא היתה צריכה לעבוד הרבה על התפקיד. מצד שני חשתי שהיא יכלה ליצוק יותר תוכן ועומק לתפקיד, אם המחזאי היה מאפשר לה.

בין תקווה לייאוש, בין שקר למציאות. זוהר ופון שוורצה. צילום: ז'ראר אלון

ואכן, הדמויות של אלישע מעוצבות באופן סטריאוטיפי, אפילו שיטחי. ככה זה, כנראה, במלודרמה, שאינה שיא היצירה האמנותית בתיאטרון, אבל גם לה יש מקום. בעיקר אם מדובר בהצגה זולה וקומפקטית, שקל למכור אותה למנויי התיאטרון. לכן אני מעריך עוד יותר את עבודת השחקניות והבמאי.

"רישיון לחיים" אינה הצגה מטלטלת, למרות הנושא הטעון, אבל היא הצגה שעשויה היטב, כפוף למגבלות שציינתי קודם. למרות שלא מדובר במלודרמה סוחטת דמעות, אני ממליץ, לקראת סיום, להכין את הממחטות. יכול להיות שתגלו, כמוני, לחלוחית בעיניים.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן