Skip to content

"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" בקאמרי: מסע נוגע ללב

זו אינה היצירה המבריקה ביותר של א.ב יהושע, אבל הבימוי הרגיש של איציק ויינגרטן והמשחק הטוב של רוב השחקנים יוצרים הצגה נוגעת ללב, שמציפה מחשבות מטרידות על חוסר אנושיות ועל היחס המשפיל שלנו לאנשים שקופים
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

★★★★★

הצגה לא קלה. הייתי אומר אפילו מדכדכת. ביבי נתניהו יכול לבוא בטענות גם לתיאטרון הישראלי, לא רק לתקשורת, שהוא מייצר דכדוך בעם. ההצגה מדכדכת לא מבחינת הביצוע, אלא מצד הנושא המורכב, המטריד והמלווה ברגשות אשמה.

מדובר במסע כמעט סוריאליסטי, שנערך בעקבות עובדת זרה מרוסיה, שנהרגה בפיגוע בירושלים. היא היתה פועלת ניקיון במאפיה. אישה יפה ובודדה, מהנדסת במקצועה, שכמה גברים היו מאוהבים בה. בימים הראשונים אף אחד בסביבתה לא שם לב שהיא נעלמה. לקח זמן עד שהתגלתה זהותה. קוראים לזה אישה שקופה. כאן הסיפור רק מתחיל. אין לי כוונה לעשות ספוילר ולכן לא אפרט מעבר לכך למי שלא קרא את הספר או ראה את הסרט.

כואב, אבל מצחיק. חברי המקהלה. צילום: ז'ראר אלון

בראש המסע ההזוי עומדים הממונה על משאבי האנוש במאפיה שבה היא עבדה, וגם איזה עיתונאי מאיזה מקומון, שמרגיש שיש לו סיפור טוב. מדובר לא רק במסע פיזי, אלא במסע למעמקי הנפש, כמו שא.ב. יהושע יודע לכתוב, וגם מסע לתיקון עצמי.

אז איך ההצגה?

זה לא הרומן הכי מבריק של א.ב. יהושע, אבל הבימוי הרגיש של איציק ויינגרטן והמשחק הטוב של רוב השחקנים, מייצרים רגעים נוגעים ללב. במהלך ההצגה כואב לנו על העובדת הזרה, אבל גם על עצמנו. על האטימות, על האדישות ועל חוסר האנושיות בחיי היומיום, גם מצד הממסד וגם מהצד האישי של המיון הנקרא אנושי. בעיקר כלפי אנשים שקופים המתהלכים ביננו. אבל לא רק.

לא להשוות עם הספר ועם הסרט. סלקטר ואסולין. צילום ז'ראר אלון

א.ב. יהושע יודע להפליג על כנפי הדמיון ולקחת אותנו לעולמות אחרים. איך מתרגמים זאת לבמה? זה החלק הפחות טוב בהצגה. לפעמים המחזה טרחני וחוזר על עצמו. ניתן היה לקצר לפחות רבע שעה מההצגה הארוכה – כמעט שעתיים ללא הפסקה.

בתפקיד הראשי מיכה סלקטר, שמגלם את הממונה על משאבי האנוש. סלקטר עושה הכל נכון, אבל הוא משחק ליד הדמות. לא נכבשתי. כנ"ל לגבי נדב אסולין בתפקיד העיתונאי. אהבתי במיוחד את הלנה ירלובה בתפקיד הקונסולית ואת ליאור לב בתפקיד העובדת הזרה. תפקיד קטן שעשוי טוב. טובה גם העבודה של המקהלה, שמלווה את ההצגה בשירים ומכניסה קצת קומיות לסיפור העגום. אלדד לידור חיבר מוזיקה קצבית ועכשווית, שלעיתים היא השחקן הראשי בהצגה.

אני ממליץ לא להשוות את ההצגה עם הספר ולא עם הסרט שזכה להצלחה בזמנו. צריך להתייחס להצגה כאל יצירה עצמאית. במובן זה לא יצאתי נפעם, אבל "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" עשתה לי צביטה בלב. גם זה משהו.

7 Comments

  1. נדב אסולין
    22 ביוני 2017 @ 18:40

    סליחה ירמי אבל הפעם הביקורת שלך מחופפת ומרושלת למדי. מה אפשר ללמוד ולהפיק ממנה ? גורנישט. ספרת את העלילה ורפרפת על מה לא אהבת ונתת ציונים למי שכן אהבת ,כאילו זאת תעודת סוף שנה באיזה חוג דרמטי במתנ"ס. בוא נכנס אחת ולתמיד לסוגיית "הדמות" מה זה דמות ? מהי דמות?? זאת לא יישות ששחקן נכנס ויוצא ממנה כאילו הייתה בגד. זה פיענוח של שחקן ובמאי יחד ועצם ליהוקו של שחקן זה או אחר היא פרוש "הדמות". לכתוב היה ליד הדמות- נשמע כאילו יש ג'י פי אס ומיכה לקח שמאלה במקום ימינה וחנה שם. זאת האינטרפטציה שלו , קבל אותה ותבחן אותה לפי מה שקיבלת. מה אנחנו יודעים על הדמות כדי לשפוט ששחקן זה או אחר היה ליד. ? זה לא טון או סולם מוסיקאלי. אני סמוך ובטוח שאתה יודע על מה אני מדבר בכל זאת מעריך את כתיבתך ואתה צופה בהצגות לא מהיום. אך יורשה לי הפעם יש תחושה מהבקורת שלך שמשהו טיפה מרושל. קבל זאת בהמון אהבה .

    • ירמי עמיר
      25 ביוני 2017 @ 0:46

      נדב שלום, תודה על היערותיך. אינני מסכים עם הניתוח שלך ובוודאי שלא חיפפתי כפי שאתה מציין. כתבתי את מה שראיתי ואני מצטער שהפעם לא התלהבתי מהמשחק שלך. אני בטוח, שגם אתה יודע, שהיו לך (ואני מאחל לך שעוד יהיו) תפקידים טובים יותר.

      • נדב אסולין
        25 ביוני 2017 @ 6:00

        אני לא דברתי על עצמי התכוונתי לגוף הביקורת ולשחקן הראשי ,(שלטעמי עושה עבודה נפלאה) להתיחס לעבודה שלו כ"היה ליד" קצת פוטר בקלות ,את היכולת הבאמת נפלאה שלך לשקף ולבקר. נו שויין. אז פעם אחרת. בכל אופן תודה שבאת וטרחת גם לכתוב.

  2. אבי כהן
    21 ביוני 2017 @ 8:25

    את תפקיד העובדת הזרה לא מגלמת אנסטסיה פיין כפי שנכתב אלא ליאור לב

    • ירמי עמיר
      25 ביוני 2017 @ 0:32

      צודק. אתקן.

  3. My phon
    21 ביוני 2017 @ 7:33

    אילו היית שם לב באמת היית יודע שאנסטסיה פיין לא שיחקה שום עובדת זרה כי אם את גרושתו של הממונה. אין במחזה עובדת זרה מלבד האשה המתה. סלקטר ואסולין נפלאים והרשה לי לציין כי הביקורת שלך ליד ולא משחקם הנהדר. עובדה היא שאתה לא ממש זוכר מה ראית ואת שמות התפקידים. אין באמת להשוות לסרט כי הסרט נוראי. אם יש לראות את ההצגה הזאת זה בגלל העבודה הנהדרת של סלקטר (שאתה באופן פוגעני ואישי תמיד ממעיט מערכו אבל מזל שלנו הצופים יש עיניים בראש)

    • ירמי עמיר
      25 ביוני 2017 @ 0:39

      אינני נוהג להשיב על תגובות מתלהמות וחבל לנהל כך דיאלוג. ובכל זאת אגיב בקצרה: אין כאן דבר אישי או פוגעני, אלא ביקורת עניינית, המשקפת את דעתי, תחושתי, הרגשתי והבנתי. כל הביקורות שלי נכתבות מתוך אהבה לתיאטרון וליוצרים, ובעיקר לשחקנים. זכותך כמובן (אגב מה שמך?) לחשוב אחרת. אכן חלה טעות בשמות של שתי שחקניות – והטעות תוקנה. תודה.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן