אשמח להגיע להוליווד

עמית פוזננסקי הוא מלחין מהסרטים וכתב את הפסקול המקורי לשניים מהסרטים המעניינים שנוצרו בישראל בשנים האחרונות: "הערת שוליים" ו"ד"ר פומרנץ". בריאיון ל"מגפון" הוא מספר על העבודה עם הבמאים יוסף סידר ואסי דיין, מגלה מה הוא חושב על המוזיקה של זוכה האוסקר "הארטיסט" וחושף את הפנטזיה המוזיקלית שלו. בסוף הכתבה מחכה לכם הפתעה  מאת נטע דנציגר את המוזיקה היפה […]

אשמח להגיע להוליווד

עמית פוזננסקי הוא מלחין מהסרטים וכתב את הפסקול המקורי לשניים מהסרטים המעניינים שנוצרו בישראל בשנים האחרונות: "הערת שוליים" ו"ד"ר פומרנץ". בריאיון ל"מגפון" הוא מספר על העבודה עם הבמאים יוסף סידר ואסי דיין, מגלה מה הוא חושב על המוזיקה של זוכה האוסקר "הארטיסט" וחושף את הפנטזיה המוזיקלית שלו. בסוף הכתבה מחכה לכם הפתעה  מאת נטע דנציגר את המוזיקה היפה […]

עמית פוזננסקי הוא מלחין מהסרטים וכתב את הפסקול המקורי לשניים מהסרטים המעניינים שנוצרו בישראל בשנים האחרונות: "הערת שוליים" ו"ד"ר פומרנץ". בריאיון ל"מגפון" הוא מספר על העבודה עם הבמאים יוסף סידר ואסי דיין, מגלה מה הוא חושב על המוזיקה של זוכה האוסקר "הארטיסט" וחושף את הפנטזיה המוזיקלית שלו. בסוף הכתבה מחכה לכם הפתעה

 מאת נטע דנציגר

את המוזיקה היפה שכתב רבים מכירים, אבל את שמו של המלחין – רק מעטים יודעים. עמית פוזננסקי אחראי לפסקול המקורי של שניים מהסרטים המסקרנים והחשובים שנוצרו בישראל בשנים האחרונות: "הערת שוליים" של יוסף סידר, שלא זכה באוסקר, ו"ד"ר פומרנץ", סרטו החדש והמדובר של אסי דיין, שעלה לאקרנים השבוע.

"בהרבה מאוד מובנים 'הערת שוליים' ערוך כמו סרט אילם". פוזננסקי

פוזננסקי החל את הקריירה המקצועית בלהקה צבאית כקלידן וכמעבד. בהמשך התגלגל להפקות תיאטרון שונות באותה משבצת. במהלך השנים עבד כמתזמר וכמעבד בכמה מהפקות התיאטרון המוזיקליות הגדולות בישראל, בהן "המפיקים", "כנר על הגג", "ינטל", "אוליבר" ו"גטו".

איך הגעת לעסוק דווקא בתחום התיאטרון והקולנוע?

"זה פשוט קרה. נחתי בתיאטרון מיד אחרי הלהקה הצבאית ומשם זה התגלגל. אפשר לומר שאני אוהב את הדרמה. את מחזות הזמר. הקולנוע הוא עניין שקרה בשנים האחרונות והוא עדיין חדש יחסית עבורי. אבל דווקא בתחום הזה אני מרגיש הכי בבית. השילוב בין התמונה והמוזיקה. המגוון המוזיקלי בתחום הקולנוע הוא עצום. פתוח לגמרי."

יש מסלולי לימוד באקדמיות ובבתי הספר למוזיקה בתחום של הלחנת פסקול והלחנה לקולנוע ולטלוויזיה. אני רואה שזה לא קיים אצלך בקורות החיים.

"נכון. אני אוטודידקט. אני חושב שהבסיס העיקרי שלי נמצא בעובדה שעד גיל עשרים בערך הייתי פסנתרן קלאסי. כל הידע המוזיקלי שלי נובע מהנגינה בפסנתר. אני מאמין שיותר נכון להתפתח לבד ודרך עשייה ולאו דווקא דרך מסלול לימודי פורמלי.

"שמעתי תמיד המון מוזיקה. אני סקרן מטבעי. מפופ ורוק ועד הקלאסי שהוא הבית שממנו אני מגיע. כמו כן השתלמתי אצל שני מומחים בהלחנה לקולנוע בארצות הברית – סטיבן סקוט סמולי וג'רי גולדסמית."

שני הפיצ'רים שהלחנת עבורם נוצרו על ידי שני במאים שונים לגמרי, כמעט הפכים סגנוניים. ספר על תהליך העבודה.

"במקרה של 'הערת שוליים', נכנסתי לעבודה כשהסרט בעצם כבר היה ערוך לגמרי. התהליך עם יוסף סידר ועם אלכס קלוד, מעצב הפסקול, היה מאוד מובנה ומדויק. הם באו לפגישה עם אמירה וכיוון ברורים. הם אפילו בחרו מוזיקה זמנית שהודבקה בקטעים הספציפיים, של המלחין הרוסי אלפרד שניטקה, שאני מאוד אוהב. המוזיקה שלו היתה הרפרנס בעצם לכל עבודת ההלחנה שלי. מוזיקה תזמורתית, סגנון ניאו-קלאסי עם נגיעות מודרניות. אחרי זה נכנסתי לתהליך שארך כארבעה חודשים. שלושה להלחנה עצמה וחודש של תזמור."

אפרופו תזמור, הפסקול של "הערת שוליים" הוקלט במלואו על ידי התזמורת הסימפונית ירושלים. סנריו די נדיר לסרט ישראלי.

"כן, זה נדיר. אני חושב שזו הפעם הראשונה שהוקלט פסקול מלא על ידי תזמורת. 'הערת שוליים' באמת היה הזדמנות נדירה לקחת חלק בפרויקט עם משאבים ועם רצון לייצר מוצר מלוטש. זה גם איפשר לי לעבוד רק עליו, במין בועה אמנותית, במשך כל החודשים הללו. לא לקחתי אף פרויקט אחר.

"על התזמורת החלטנו תוך כדי תנועה. במהלך העבודה הכנתי סמפלים תזמורתיים במחשב, עם דגימות איכותיות של כלי הנגינה. זה היה מאוד קרוב למקור, וגם יוסף סידר וגם אלכס קלוד חשבו שכדאי ללכת עד הסוף ולהקליט תזמורת חיה. על התזמורת ניצח דורון סלומון המוכשר. זאת היתה התרגשות גדולה. לחזות במוזיקה שלי קמה לתחייה על ידי הנגנים."

ומהגרנדיוזיות של התזמורת עברת ל "ד"ר פומרנץ", רחוק מאוד גם מבחינה מוזיקלית וגם קולנועית.

"נכון. זאת הפעם הראשונה שעבדתי עם אסי דיין. גם הוא במאי שהגיע מאוד מכוון ומדויק. הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה בכל נקודה בסרט. זה נפלא לעבוד עם במאים שיש להם קו ברור. במקרה של אסי התהליך היה מאוד שונה. גם כאן נכנסתי אחרי שהסרט כבר היה מצולם וערוך, אבל ללא שום מוזיקה.

"סוף סוף הגיע הסוף". דיין בסרט "ד"ר פומרנץ"

"אסי כתב את שיר הנושא של הסרט 'סוף' והעביר לי את הטקסט בשלב די מוקדם. הוא רצה שאלחין אותו בסגנון תיאטרלי. הפסקול מושפע מאוד מברכט, הנס אייסלר, קורט וייל. המון אווירה חנוך לוינית. היה לי העונג לעבוד עם חנוך בעבר. אני מניח שהניסיון שלי בתיאטרון שיחק לטובתי במקרה של הסרט הזה.

"את השיר 'סוף' אסי ואני מבצעים יחד, והשיר הזה בעצם פתח לי את הדלת לשאר ההשפעות ונתן את הטון לפסקול כולו. גם נעימת הפתיחה לסרט וזו שמופיעה בטריילר גזורה ממנו.

"בסך הכול היה מאוד כיף פתאום להשתחרר ולעשות משהו שהוא כל כך שונה מ'הערת שוליים', שהיה מאתגר ומהנה, אבל אינטנסיבי מאוד. בואי נאמר, שלא הייתי יכול לעשות עוד פסקול כמו של 'הערת שוליים' מיד אחריו".

מבחינת האינטנסיביות, העבודה מול התמונות ומול הדמויות שמגלמים השחקנים, עד כמה היא מחלחלת פנימה: אתה מתאהב בהן, סובל בגללן במקרה של "ד"ר פומרנץ"? לוקח אותן איתך גם מעבר לשעות העבודה?

"בכל פרויקט שאני עובד עליו אני חי את הסיפור. אני מכיר את הדמויות היטב. וכן, אני אוהב אותן. אני חושב עליהן גם כשאני לא עובד מול המסך או הפסנתר. המורבידיות של 'ד"ר פומרנץ' דווקא לא זיעזעה אותי כל כך. אולי בגלל שהתעסקתי הרבה בעבר בחומרים של חנוך לוין. עם כל הקושי והכאב שבמוות ובהתאבדות שמתרחשים בסרט, אני חושב שזה מעניין וטבעי ובעיקר מסקרן".

יש הרבה סרטים שיש בהם מוטיבים מוזיקליים קבועים לכל דמות, שמעוררים בצופה רגש מסוים. אצלך זה לא לגמרי מובהק.

נכון. אני מעדיף בסרטים ריאליסטים לוותר על מוטיב מוזיקלי של דמות – ולבנות מהלך מוזיקלי שתואם את הסצנה, את הטקסט. שמשקף את הלך הרוח. יש מוטיבים מוזיקליים שמתפתחים וחוזרים על עצמם בשינויים מסוימים לאורך הפסקול, אבל לאו דווקא משויכים לדמות מסוימת.

"ב'ד"ר פומרנץ' יש קטע מוזיקלי שחוזר על עצמו בשינויים בכל הקטעים שאסי מדבר בוויס אובר. כל הקטעים האלו הם ממקום תודעתי ונפשי שחוזר על עצמו, ולכן הרגשנו שהם צריכים להיות באותה שפה מוזיקלית. ב'הערת שוליים' אני חושב שזכיתי ליצור מוזיקה שהיא ממש שחקן בקאסט או לפחות 'פרשן מחשבות'. זה סרט שמאפשר למוזיקה ממש לדבר".

רציתי באמת לשאול אותך מה היית נותן כדי לכתוב את הפסקול של "הארטיסט", הסרט הצרפתי האילם שזכה באוסקר.

"האמת, שבהרבה מאוד מובנים, 'הערת שוליים' ערוך כמו סרט אילם. גם מבחינת המקום של המוזיקה. גם מבחינת הטקסטים שמוקלדים על הפריים. 'הארטיסט' הוא סרט מצוין. התקופה האילמת בטח היתה מאתגרת למלחיני הפסקול. אבל כמו שוודי אלן אמר ב'חצות בפריז', יש המון תקופות שהייתי רוצה לחיות בהן, אבל אין כמו התקופה שאני חי בה עכשיו".

אם כך, מהי הפנטזיה הכי גדולה שלך.

"וואו. התקלת אותי. הייתי שמח מאוד לעבוד עם האחים כהן. ולעבוד על סרט אנימציה של פיקסאר למשל. אני מאוד מחובר לתחום האנימציה וכבר עשיתי כמה פרויקטים בישראל עם סטודנטים מוכשרים מבצלאל ועבור חברה בשם crew 972. נראה שהאנימציה הישראלית היא תחום שהולך להתפתח מאוד בשנים הקרובות. המון אנשים מוכשרים מנסים להרים כאן פרויקטים".

אבל הדברים הגדולים באמת נמצאים מעבר לים, בהוליווד. יש לך תוכניות?

"בסופו של דבר אשמח להגיע להוליווד. אבל חשוב לי לעשות דברים שמעניינים אותי ומאתגרים אותי. עכשיו למשל אני עובד לראשונה על מוזיקה לסדרת טלוויזיה בפריים טיים. כל עוד זה מעניין, אני לא מתלונן."

 "סוף" / שיר הסיום מתוך הסרט  "ד"ר פומרנץ"

מילים: אסי דיין, לחן: עמית פוזננסקי

 סוף סוף הגיע הסוף

ואני מצטרף אל הרוב

שוכב לי בשקט ושלוות עולמים

לא עוד פקקים

ארבע אמות מתחת לפני החיים

עם הבנאליה והטריוויה

של ריצת מכשולים

למע"מ, לנדל"ן ולבורסה

 ואני סוף סוף

שוכב מתחת לשמיכת האדמה

מת את כל הכלום שעבר בחיי

ואתם תמשיכו את המסע

מהלידה המקרית

דרך הרזומה האקראי

עד למותכם הכל כך סתמי

 כולם מעלי בוכים מרות

מלווים מישהו שמת מסרטן ריאות

בטח ב'שבעה' בין היין לפירות

אשת המנוח תעלה זכרונות:

"בעלי ז"ל גסס לי באיכילוב, שישה שבועות

כל יום באתי לבקר אותו במחלקה

ולך תמצא באיכילוב מקום לחנות…

עכשיו אני אלמנה שבעלה השאיר אותה

עם 35 דו"חות"

 ואני סוף סוף

שוכב מתחת לשמיכת האדמה

מת את כל הכלום בנשמתי

מעלי נמשך המסע העקרוני

של חייכם בהשגחת השלושה.

המקרי, הארעי והסתמי

 אני יודע שעכשיו

על האדמה שמעלי

הבן שלי מאוהב

וכל האנושי חזר אליו

ואני שהייתי מיותר ביותר

יודע שלהתאבד זה להגיד

לאלוהים: “אני מתפטר!”

 מעכשיו לאט יותר

אין יותר למה לאחר

אין לי יותר הסברים למותי

ואני שוכב ומחכה לכם כי

"החיים זה מחלה עם מאה אחוזי תמותה"

 ואתם תמשיכו את המסע

מהלידה המקרית

דרך הרזומה האקראי

עד למותכם הכל כך סתמי.

ועכשיו להפתעה: האזינו לביצוע המקורי של השיר בביצוע עמית פוזננסקי ואסי דיין:

עמית פוזננסקי הוא מלחין מהסרטים וכתב את הפסקול המקורי לשניים מהסרטים המעניינים שנוצרו בישראל בשנים האחרונות: "הערת שוליים" ו"ד"ר פומרנץ". בריאיון ל"מגפון" הוא מספר על העבודה עם הבמאים יוסף סידר ואסי דיין, מגלה מה הוא חושב על המוזיקה של זוכה האוסקר "הארטיסט" וחושף את הפנטזיה המוזיקלית שלו. בסוף הכתבה מחכה לכם הפתעה

 מאת נטע דנציגר

את המוזיקה היפה שכתב רבים מכירים, אבל את שמו של המלחין – רק מעטים יודעים. עמית פוזננסקי אחראי לפסקול המקורי של שניים מהסרטים המסקרנים והחשובים שנוצרו בישראל בשנים האחרונות: "הערת שוליים" של יוסף סידר, שלא זכה באוסקר, ו"ד"ר פומרנץ", סרטו החדש והמדובר של אסי דיין, שעלה לאקרנים השבוע.

"בהרבה מאוד מובנים 'הערת שוליים' ערוך כמו סרט אילם". פוזננסקי

פוזננסקי החל את הקריירה המקצועית בלהקה צבאית כקלידן וכמעבד. בהמשך התגלגל להפקות תיאטרון שונות באותה משבצת. במהלך השנים עבד כמתזמר וכמעבד בכמה מהפקות התיאטרון המוזיקליות הגדולות בישראל, בהן "המפיקים", "כנר על הגג", "ינטל", "אוליבר" ו"גטו".

איך הגעת לעסוק דווקא בתחום התיאטרון והקולנוע?

"זה פשוט קרה. נחתי בתיאטרון מיד אחרי הלהקה הצבאית ומשם זה התגלגל. אפשר לומר שאני אוהב את הדרמה. את מחזות הזמר. הקולנוע הוא עניין שקרה בשנים האחרונות והוא עדיין חדש יחסית עבורי. אבל דווקא בתחום הזה אני מרגיש הכי בבית. השילוב בין התמונה והמוזיקה. המגוון המוזיקלי בתחום הקולנוע הוא עצום. פתוח לגמרי."

יש מסלולי לימוד באקדמיות ובבתי הספר למוזיקה בתחום של הלחנת פסקול והלחנה לקולנוע ולטלוויזיה. אני רואה שזה לא קיים אצלך בקורות החיים.

"נכון. אני אוטודידקט. אני חושב שהבסיס העיקרי שלי נמצא בעובדה שעד גיל עשרים בערך הייתי פסנתרן קלאסי. כל הידע המוזיקלי שלי נובע מהנגינה בפסנתר. אני מאמין שיותר נכון להתפתח לבד ודרך עשייה ולאו דווקא דרך מסלול לימודי פורמלי.

"שמעתי תמיד המון מוזיקה. אני סקרן מטבעי. מפופ ורוק ועד הקלאסי שהוא הבית שממנו אני מגיע. כמו כן השתלמתי אצל שני מומחים בהלחנה לקולנוע בארצות הברית – סטיבן סקוט סמולי וג'רי גולדסמית."

שני הפיצ'רים שהלחנת עבורם נוצרו על ידי שני במאים שונים לגמרי, כמעט הפכים סגנוניים. ספר על תהליך העבודה.

"במקרה של 'הערת שוליים', נכנסתי לעבודה כשהסרט בעצם כבר היה ערוך לגמרי. התהליך עם יוסף סידר ועם אלכס קלוד, מעצב הפסקול, היה מאוד מובנה ומדויק. הם באו לפגישה עם אמירה וכיוון ברורים. הם אפילו בחרו מוזיקה זמנית שהודבקה בקטעים הספציפיים, של המלחין הרוסי אלפרד שניטקה, שאני מאוד אוהב. המוזיקה שלו היתה הרפרנס בעצם לכל עבודת ההלחנה שלי. מוזיקה תזמורתית, סגנון ניאו-קלאסי עם נגיעות מודרניות. אחרי זה נכנסתי לתהליך שארך כארבעה חודשים. שלושה להלחנה עצמה וחודש של תזמור."

אפרופו תזמור, הפסקול של "הערת שוליים" הוקלט במלואו על ידי התזמורת הסימפונית ירושלים. סנריו די נדיר לסרט ישראלי.

"כן, זה נדיר. אני חושב שזו הפעם הראשונה שהוקלט פסקול מלא על ידי תזמורת. 'הערת שוליים' באמת היה הזדמנות נדירה לקחת חלק בפרויקט עם משאבים ועם רצון לייצר מוצר מלוטש. זה גם איפשר לי לעבוד רק עליו, במין בועה אמנותית, במשך כל החודשים הללו. לא לקחתי אף פרויקט אחר.

"על התזמורת החלטנו תוך כדי תנועה. במהלך העבודה הכנתי סמפלים תזמורתיים במחשב, עם דגימות איכותיות של כלי הנגינה. זה היה מאוד קרוב למקור, וגם יוסף סידר וגם אלכס קלוד חשבו שכדאי ללכת עד הסוף ולהקליט תזמורת חיה. על התזמורת ניצח דורון סלומון המוכשר. זאת היתה התרגשות גדולה. לחזות במוזיקה שלי קמה לתחייה על ידי הנגנים."

ומהגרנדיוזיות של התזמורת עברת ל "ד"ר פומרנץ", רחוק מאוד גם מבחינה מוזיקלית וגם קולנועית.

"נכון. זאת הפעם הראשונה שעבדתי עם אסי דיין. גם הוא במאי שהגיע מאוד מכוון ומדויק. הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה בכל נקודה בסרט. זה נפלא לעבוד עם במאים שיש להם קו ברור. במקרה של אסי התהליך היה מאוד שונה. גם כאן נכנסתי אחרי שהסרט כבר היה מצולם וערוך, אבל ללא שום מוזיקה.

"סוף סוף הגיע הסוף". דיין בסרט "ד"ר פומרנץ"

"אסי כתב את שיר הנושא של הסרט 'סוף' והעביר לי את הטקסט בשלב די מוקדם. הוא רצה שאלחין אותו בסגנון תיאטרלי. הפסקול מושפע מאוד מברכט, הנס אייסלר, קורט וייל. המון אווירה חנוך לוינית. היה לי העונג לעבוד עם חנוך בעבר. אני מניח שהניסיון שלי בתיאטרון שיחק לטובתי במקרה של הסרט הזה.

"את השיר 'סוף' אסי ואני מבצעים יחד, והשיר הזה בעצם פתח לי את הדלת לשאר ההשפעות ונתן את הטון לפסקול כולו. גם נעימת הפתיחה לסרט וזו שמופיעה בטריילר גזורה ממנו.

"בסך הכול היה מאוד כיף פתאום להשתחרר ולעשות משהו שהוא כל כך שונה מ'הערת שוליים', שהיה מאתגר ומהנה, אבל אינטנסיבי מאוד. בואי נאמר, שלא הייתי יכול לעשות עוד פסקול כמו של 'הערת שוליים' מיד אחריו".

מבחינת האינטנסיביות, העבודה מול התמונות ומול הדמויות שמגלמים השחקנים, עד כמה היא מחלחלת פנימה: אתה מתאהב בהן, סובל בגללן במקרה של "ד"ר פומרנץ"? לוקח אותן איתך גם מעבר לשעות העבודה?

"בכל פרויקט שאני עובד עליו אני חי את הסיפור. אני מכיר את הדמויות היטב. וכן, אני אוהב אותן. אני חושב עליהן גם כשאני לא עובד מול המסך או הפסנתר. המורבידיות של 'ד"ר פומרנץ' דווקא לא זיעזעה אותי כל כך. אולי בגלל שהתעסקתי הרבה בעבר בחומרים של חנוך לוין. עם כל הקושי והכאב שבמוות ובהתאבדות שמתרחשים בסרט, אני חושב שזה מעניין וטבעי ובעיקר מסקרן".

יש הרבה סרטים שיש בהם מוטיבים מוזיקליים קבועים לכל דמות, שמעוררים בצופה רגש מסוים. אצלך זה לא לגמרי מובהק.

נכון. אני מעדיף בסרטים ריאליסטים לוותר על מוטיב מוזיקלי של דמות – ולבנות מהלך מוזיקלי שתואם את הסצנה, את הטקסט. שמשקף את הלך הרוח. יש מוטיבים מוזיקליים שמתפתחים וחוזרים על עצמם בשינויים מסוימים לאורך הפסקול, אבל לאו דווקא משויכים לדמות מסוימת.

"ב'ד"ר פומרנץ' יש קטע מוזיקלי שחוזר על עצמו בשינויים בכל הקטעים שאסי מדבר בוויס אובר. כל הקטעים האלו הם ממקום תודעתי ונפשי שחוזר על עצמו, ולכן הרגשנו שהם צריכים להיות באותה שפה מוזיקלית. ב'הערת שוליים' אני חושב שזכיתי ליצור מוזיקה שהיא ממש שחקן בקאסט או לפחות 'פרשן מחשבות'. זה סרט שמאפשר למוזיקה ממש לדבר".

רציתי באמת לשאול אותך מה היית נותן כדי לכתוב את הפסקול של "הארטיסט", הסרט הצרפתי האילם שזכה באוסקר.

"האמת, שבהרבה מאוד מובנים, 'הערת שוליים' ערוך כמו סרט אילם. גם מבחינת המקום של המוזיקה. גם מבחינת הטקסטים שמוקלדים על הפריים. 'הארטיסט' הוא סרט מצוין. התקופה האילמת בטח היתה מאתגרת למלחיני הפסקול. אבל כמו שוודי אלן אמר ב'חצות בפריז', יש המון תקופות שהייתי רוצה לחיות בהן, אבל אין כמו התקופה שאני חי בה עכשיו".

אם כך, מהי הפנטזיה הכי גדולה שלך.

"וואו. התקלת אותי. הייתי שמח מאוד לעבוד עם האחים כהן. ולעבוד על סרט אנימציה של פיקסאר למשל. אני מאוד מחובר לתחום האנימציה וכבר עשיתי כמה פרויקטים בישראל עם סטודנטים מוכשרים מבצלאל ועבור חברה בשם crew 972. נראה שהאנימציה הישראלית היא תחום שהולך להתפתח מאוד בשנים הקרובות. המון אנשים מוכשרים מנסים להרים כאן פרויקטים".

אבל הדברים הגדולים באמת נמצאים מעבר לים, בהוליווד. יש לך תוכניות?

"בסופו של דבר אשמח להגיע להוליווד. אבל חשוב לי לעשות דברים שמעניינים אותי ומאתגרים אותי. עכשיו למשל אני עובד לראשונה על מוזיקה לסדרת טלוויזיה בפריים טיים. כל עוד זה מעניין, אני לא מתלונן."

 "סוף" / שיר הסיום מתוך הסרט  "ד"ר פומרנץ"

מילים: אסי דיין, לחן: עמית פוזננסקי

 סוף סוף הגיע הסוף

ואני מצטרף אל הרוב

שוכב לי בשקט ושלוות עולמים

לא עוד פקקים

ארבע אמות מתחת לפני החיים

עם הבנאליה והטריוויה

של ריצת מכשולים

למע"מ, לנדל"ן ולבורסה

 ואני סוף סוף

שוכב מתחת לשמיכת האדמה

מת את כל הכלום שעבר בחיי

ואתם תמשיכו את המסע

מהלידה המקרית

דרך הרזומה האקראי

עד למותכם הכל כך סתמי

 כולם מעלי בוכים מרות

מלווים מישהו שמת מסרטן ריאות

בטח ב'שבעה' בין היין לפירות

אשת המנוח תעלה זכרונות:

"בעלי ז"ל גסס לי באיכילוב, שישה שבועות

כל יום באתי לבקר אותו במחלקה

ולך תמצא באיכילוב מקום לחנות…

עכשיו אני אלמנה שבעלה השאיר אותה

עם 35 דו"חות"

 ואני סוף סוף

שוכב מתחת לשמיכת האדמה

מת את כל הכלום בנשמתי

מעלי נמשך המסע העקרוני

של חייכם בהשגחת השלושה.

המקרי, הארעי והסתמי

 אני יודע שעכשיו

על האדמה שמעלי

הבן שלי מאוהב

וכל האנושי חזר אליו

ואני שהייתי מיותר ביותר

יודע שלהתאבד זה להגיד

לאלוהים: “אני מתפטר!”

 מעכשיו לאט יותר

אין יותר למה לאחר

אין לי יותר הסברים למותי

ואני שוכב ומחכה לכם כי

"החיים זה מחלה עם מאה אחוזי תמותה"

 ואתם תמשיכו את המסע

מהלידה המקרית

דרך הרזומה האקראי

עד למותכם הכל כך סתמי.

ועכשיו להפתעה: האזינו לביצוע המקורי של השיר בביצוע עמית פוזננסקי ואסי דיין:

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן