כשהיה בן 5 אפוורקי החל לצייר, באריתראה, בעיקר על קירות הבית, למען האמת, מה שסיבך אותו לא פעם בצרות. הוא חלם ללמוד אמנות, אבל זו פריווילגיה ששמורה לעשירים בלבד. למעשה, הפעם האחרונה שצייר היתה ב1999, לפני שגויס לצבא האריתראי – שם הוחזק בתנאי עבדות. 8 שנים בצבא וללא אופק שחרור, אפוורקי החליט להימלט. הוא הגיע לארץ ב2008, כאן, לראשונה בחייו, גם ביקר בכנסיה הפנטקוטית. הדת הנוצרית-פנטקטוסטית (זו של אפוורקי) אסורה באריתראה, ובמשך כל חייו אפוורקי חי בפחד שייעצר בשל דתו. כאן בישראל, הוא גם חזר לצייר.
חייהם של מבקשי המקלט בישראל לא פשוטים. הם נאלצים לחיות שנים ללא מעמד, בלי שמדינת ישראל תכריע בשאלת פליטותם. הם נחשפים לעוינות מצד חברי הכנסת והרשויות, שגוררת עוינות מצד התושבים שחיים לצידם. הם נקראים בפיהם "מסתננים" וקולם לא נשמע. בכל חודשיים, כשמבקשי המקלט נקראים לחדש את אשרתם, הם עומדים בפני האפשרות שישלחו אותם למתקן "חולות" שבנגב, לשנה, ללא התראה מוקדמת. גם אפוורקי נקרא לשם, ומאז היה כלוא הוא גם החל לצייר את החופש.