הסרט "פרנץ" (2016) בבימויו של פרנסואה אוזון, עוסק במשולש אהבה בין שניים שחיים ואחד שמת. דמותו המתה של חייל גרמני, פרנץ, שנהרג במלחמת העולם הראשונה, מציבה אתגרים קשים להתמודדות עם שכול, זיכרון ומחילה, עבור ארוסתו הגרמניה וחייל צרפתי שבא לבקר את קברו, שם הם נפגשו לראשונה.
פרנסואה אוזון, כדרכו בסרטיו, מפזר רמזים לעלילת המסתורין סביב מהות היחסים בין החייל הצרפתי לגרמני טרום מותו. הפעם הוא משתמש ביצירת אמנות התלויה בלובר, כסמל, כרמז דק, כמשהו ששייך או לא שייך לפתרון התעלומה, אך בולט בחוזק רישומו על הצופה. בראיון עם אוזון, הוא מסביר כי הוא רוצה שהצופה ישקול כי אולי ארע פה אירוע התאבדות ולא הרג. הוא לא הראשון שמשתמש ביצירות אמנות ידועות כמימד נוסף להעברת מסר. סדרה של יצירות קלסיות מתקופת הרנסנס, מלוות את סדרת הטלוויזיה המצוינת "האפיפיור הצעיר" שכתב וביים פאולו סורנטינו ותפקידן שם לתאר את תולדות הכנסייה ללא מילים.
בסרט "פרנץ" מופיעה סצינת ביקור בלובר, ובה מוצג הציור של אדואר מאנה "ההתאבדות". הציור מופיע מספר פעמים בסרט. הציור מתאר גבר בחולצה לבנה השרוע על מיטתו אחרי שירה בעצמו ולמרגלותיו שלולית דם.
מאנה, ממבשרי האימפרסיוניזם, אהב לבחור נושאים נועזים כדי לצאת מן המוסכמות. הציור נעשה בשנותיו האחרונות (1877-1881). מאנה מעולם לא סיפר מיהו המתאבד ומהם נסיבות התאבדותו, בדיוק כשם שאוזון אינו מסביר בחלקו הראשון של הסרט, כיצד ומדוע נהרג פרנץ. הפה הפעור של הדמות המצוירת, נותן תחושה כי המתאבד אולי לא סיים בהצלחה את המעשה. הציור המופיע כאפיזודה קולנועית, מכריח אותנו לחשוב על הנסיבות שהניעו את האיש הזה לסבול בזמן שהוא מכחיד את עצמו . עם הסבל הזה מזדהה החייל הצרפתי של אוזון. רפרודוקציית הציור תלויה בחדרו, בביתו, הוא איננו נפרד מהזיכרון של המוות, מהלם הקרב ומרגשות האשם המייסרות אותו.
בהקשר אחר, "ההתאבדות" של מאנה היוותה השראה ליצירה עכשווית דיגיטלית של אינקה שוניבר, אמן בריטי-ניגרי החי ופועל בבריטניה. FAKE DEATH PICTURE מתארת גבר בתלבושת מדים מקרב טרפלגר, בקומפוזיציה זהה לחלוטין לציורו של מאנה. שוניבר עוסק בשאלות זהות לאומיות, קולוניאליזם, פוסט-קולוניאליזם וגלובליזציה. הצילום הזה הוא חלק מסדרת צילומים במסגרת העיסוק שלו בנלסון וקרב טרפלגר.
http://www.yinkashonibarembe.com/home/