מפרק הירך השמאלי מכיל את הפחד שלנו – בני האדם כולם, משני המינים, מן הנשיות ומסודה העמוק. הנשים, כמובן, הן המשלמות העיקריות על פחד זה.

ככל שאנו, הנשים, פחות מאשרות לעצמנו לחשוף לעולם את עוצמת נשיותנו, כך יהיה מפרק זה יותר סגור, פחות תנועתי, יותר מכאיב פיזית, ויותר נתון למחלות ולחולשה.

מפרק ירך שמאל אמור לקבל את כוחו מאימא אדמה. אך הקשר שלנו הנשים, עם אימא שלנו, עם האימהוּת שלנו, עם אימא אדמה, ועם המוות, רווי בחסימות, בכאב, בהכחשות, באימה ובחוסר ביטחון. כתוצאה מכל הנ"ל, איננו עומדות נכון על הרגל השמאלית שלנו. כתוצאה מכך, עמוד השדרה שלנו מתעוות, היציבה שלנו חסרת בטחון, החוויה של שייכותנו נפגמת, ואנו נעשות תלותיות וחרדות תדיר.

האלכסון הנ"ל עובר בלב, ומגיע אל הכתף הימנית. כתף ימין, אחראית על תנועת הזרוע הימנית, עד כף היד הימנית. כף זו מכילה את כוח הנתינה שלנו. הכוח להוציא לאור את שליחותנו. את עוצמתנו. את הביטוי העמוק ביותר שלנו. ההוצאה לאור של שליחותנו תמיד מפחידה אותנו, לכן יד ימין מכווצת, חשדנית, מונעת קרבה, ומפחדת להיפתח במלואה.

הכתף הימנית, פעמים רבות קפואה, גבוהה יותר מחברתה השמאלית, פחות תנועתית, מכאיבה, מאיימת על בלוטות הגרון ועוד.

הביטוי האמתי שלנו מחייב זרימה טובה בין כף רגל שמאל לירך שמאל, ללב, לכתף ימין, ואל כף יד ימין, ובחזרה. הזרימה החוזרת היא זרימה מן השמיים, דרך היד, בחזרה אל הלב, ושוב אל האדמה, דרך כף רגל שמאל. אלא שאנו נוטים ביומיום שלנו, להפנות את יד ימין לפנים, ולא למעלה, כדי להישען על משהו פיזי ולא ליפול. במקום לשאוב את כוחנו מן השמיים, ממקורות הנשמה שלנו, אנו שולחים את ידינו לפנים כמקבצי נדבות אהבה.

כשאנו מקבצי אהבה, מן העולם החברתי הסובב אותנו, ומחכים לקבל ממנו אישורים, אנו מוותרים על האהבה האינסופית והתמידית, הקיימת עבורנו למעלה. אז, האלכסון חסום. הוא אינו מזרים את הכוח אותו הוא נועד להזרים, ואין בכוחנו להוציא אל הפועל את יעודנו.

 אירי ישראלי-רושין

לספרים שלי

למאמרים נוספים