פסטיבל הסרטים בחיפה נפתח בציפייה גדולה עם הקרנת בכורה של הסרט בליידראנר 2049. אולם האודיטוריום שהיה מלא עד אפס מקום, לבש צבעים עתידניים, וחלליות ריחפו באוויר, ופנסים ריצדו בכול האולם, כאילו ישבנו באיזה זמן מקום חלומי אי שם ב-2049.

כבר ברחבת בית הכט ניתן היה להרגיש את ההתרגשות באוויר. השטיח האדום פרוש, ועילית חיפה וסצנת הקולנוע בארץ עם האורחים מחו"ל מילאו את הרחבה. את החגיגה הפתיעו בנוכחותם כמה נציגי איגודי הנכים, על כסאות הגלגלים שלהם שבאו לצעוק את זעקתם. תנועת המכובדים במיטב מחלצותיהם, שצבאו על דלתות הכניסה, כמעט נחסמה…

אחר שטקס הפתיחה התחיל באיחור של חצי שעה הנאומים היו קצרים. פנינה בלייר המנהלת האמנותית הציגה את סרט הפתיחה שנבחר כסרט מופת שדרך מדיום הקולנוע מתמודד עם שאלות פילוסופיות כגון: מהי זהות? ומהי משמעותה של אנושיות? בעתיד הרחוק והבדיוני של 2049, כסרט המשך לבלייד ראנר הראשון והאגדי.  יונה יהב, ראש עירייית חיפה, הודה למנהלת הפסטיבל שהעלתה את חיפה בין 50 הפסטיבלים האיכותיים בעולם. הוא סיפר כי העיר צופה לכ-300,000 מבקרים שיגיעו לעיר במהלך חג סוכות. יצויין כי העירייה החליטה לצאת במבצע ביטול קנסות החנייה במשך תקופת הספטיבל.

רחבת סינמטק חיפה השוממת בדרך כלל, שקקה חיים בהמוני האורחים שהגיעו לפתיחה.  בלטו בנוכחותם : ליאור אשכנזי, שלאחרונה משך אליו את חיצי ביקורת שרת התרבות שכינתה אותו הגרבוז של המזרחים, על הגנת הסרט פוקסטרוט שכיכב בו.

אבי ואיריס נשר, בריאן קוקס, ניקול אנסרי קוקס וסאם פולארד,

מפיקי הסרט "ג׳ונגל" זוהר רפפורט , דנה לוסטיג , מיקי רפפורט,

בריאן קוקס, ניקול אנסרי קוקס וסאם פולארד,

ד"ר איבון קוזלובסקי גולן ראש התוכנית לתרבות הקולנוע באוניברסיטת חיפה,  טלי דגן , מפיקת תחרות קולנוע ישראלי, גידי אורשר וירון שמיר , ערן קולירין , יחזקאל לזרוב,  אסף סבן המפיק והבמאי של בית בגליל, שמואל וחנה אזולאי הספרי וזיו נוב מנכלית קרן גשר ,

דורית חורדי אשת יחסי הציבור שזהרה בשמלה צהובה,

איריס לקנר ואסף כהנא, השחקן רועי אסף ואשתו השחקנית אורנלה בס, ליאור אשכנזי שמשך אליו חיצים של ביקורת על הופעתו בפוקסטרוט, הילה אלפרט אשר על מיזם הדוקולינריה, שאוצרת את סרטי האוכל עם ארוחות טעימות, דלפין – מנהלת אירוח חו"ל, נטע שפיגלמן , נועה קולר, בת חן סבג ואורנה בנאי , שאול דישי, ששון גבאי, איתי טירן, מירו לוי ועוד רבים וטובים שבאו להשתתף בחגיגת הקולנוע באחד מ-50 הפסטיבלים המוערכים בעולם.

 ומי לא בא?… בפתיחה בחיפה נעדרו אושיות פוליטיות כגון שרת התרבות שנראה כאילו היא נהנית מקריאות הבוז ושריקות המחאה נגדה שעפו אליה מן הקהל בירושלים.

אי אפשר שלא לחשוב על ההבדל בין פסטיבל הסרטים בחיפה לבין הפסטיבל בירושלים. בחיפה, כל העיר לובשת חג, מתמרקת ומתקשטת לכבוד הפסטיבל, שהוא אולי האירוע התרבותי החשוב ביותר בעיר. ואילו ירושלים הבירה, כבר רגילה לתרועות הפסטיבלים, ולביקורי אושיות קולנוע ותרבות, שהפסטיבל בה הוא עוד אירוע מבין רבים אחרים.

בעיקר הורגשה האווירה הקרנבלית. המוסיקה בחוצות העיר. זוגות רוקדים מול קופות הפסטיבל לצלילי די. ג'יי. שניגן ריקודים נוסטלגיים כנראה ממוסיקה של סרטים. ליצנים, אקרובאטים, וונדרוומן מצטלמת עם מי שחפץ.

והעיר חיפה צהלה ושמחה… עליזה ותוססת. עיר הולדתי במחווה ענק לאמנות הקולנוע, ובפעילויות מגוונות החל באטרקציות של מציאות וירטואלית,  עבור דרך תחרויות לפי ז'אנרים, מפגשי פיצ'ינג עם מפיקים, כנסים, וסרטי חינם ומופעי חוצות ברחבי העיר. ובעיקר, ההזדמנות לפגוש ולהיפגש.

והפתעה חיפאית : זוג מן הסרטים

במהלך שיטוטי לפני פתיחת הפסטיבל פגשתי בזוג דיילים ליד משרדי הפסטיבל שהם גם זוג בחיים. והנה מסתבר שזהו זוג מאוד מיוחד החולק אהבה לקולנוע ועובד בקולנוע בכל דרך אפשרית. הם עובדים גם ניצבים וביטים בקולנוע ובסדרות. את דרכם בקולנוע התחילו עם הקמת קבוצה בסנימטק לפני 4 שנים והסרט הראשון מעל הגבעה. מאז, צולמו 4 סרטים במסגרת הפרוייקט בחיפה. ביניהם:  את לי לילה , היורד למעלה , ושלוש אמאהות הוא: בני אופיר.  גם עורך ומצלם סרטים לטלוויזיה קהילתית. והיא: מורן שובל,האשה שאיתו, מספרת לי על הנסיעות הקבועות שלהם לירושלים ונותנת לי טיפים.

אז סימנתי לי כמה סרטים לצפות, ובעיקר, באתי לנשום את האווירה של חיפה, בין כרמל ירוק  לקצף הגלים, תחת שמי הים התיכון, עכשיו, בתחילת הסתיו, עם הפריחה המיוחדת שעושה משהו לאנשים. קולנוע, וטבע, זכרונות ועולם עתידני שמתערבבים.

הביקור בפסטיבל חיפה מספק לי עוד הזדמנות לבקר בעיר ילדותי ונעורי ולהתרפק על זכרונות הקולנוע שלי מהסרטים של פליני, ברגמן, אנטוניוני וגודאר שראיתי אי שם בתחילת שנות השבעים בבית רוטשילד, שלימים הפך לבית הכט, ולסינמטק חיפה. ולעשות סגירת מעגל בין עבר לעתיד.