בירורה של תלונת אישה לפני נציב התלונות על שופטים, השופט (בדימוס) אליעזר רבלין,  העלה מספר כשלים חמורים ביותר של דייני בית הדין הרבני בטיפולם בתיק, כך הותר היום (רביעי) לפרסום. 
מבדיקת השופט עולה כי בית הדין לא נקט בכל סנקציה כנגד הבעל אשר התעלם מהחלטות בית הדין ובית הדין אף קיים דיון עם הבורר מטעם הבעל, בלי לזמן לדיון נציג מטעם האישה. בכך, קבע הניצב,  הפר בית הדין את כללי הצדק הטבעי. כמו כן נתן בית הדין מספר החלטות בהן קבע מיהו בורר שנבחר מטעם האישה, אולם לאור התנגדות הבורר מטעם הבעל ביטל את המינוי בלי לשמוע את עמדת האישה או את עמדת הבורר קודם לכן. גם בכך הפר את כללי הצדק הטבעי.
"אומנם בית הדין הרבני הגדול "ריפא" בפועל את הכשלים החמורים שבהתנהלות  הדיינים, משביטל את פסק דינם וקבע שהדיון יתקיים בפני בית דין בעיר אחרת", מצין הנציב בהחלטתו, אך "לא ניתן להתעלם מכשלים אלו, ומן הראוי כי נשיא בית הדין הרבני הגדול יזמן את  הדיינים לבירור בפניו וינקוט באמצעים הדרושים לבל יישנו כשלים מעין אלו בשנית".

הרקע לתלונת האישה נבע מבירור מחלוקת בין השניים אודות כספים שנותרו בקופת גמ"ח (קופת גמילות חסדים). בהסכם הגירושין נקבע, בין היתר, כי ימונו בוררים אשר יבדקו את אשר נעשה בכסף. במידה שיתברר שהכסף שימש למטרה מסוימת שנקבעה מראש, אזי לא תהיה לאישה כל טענה בקשר לכסף. אך אם ימצא כי הכסף שימש לצרכים אחרים ,"מתחייב הבעל לפעול לפי הוראות הרבנים הנ"ל". בהתאם לכך הצדדים מינו כל אחד בורר מטעמו.

לדברי המתלוננת ,הבורר מטעמה פנה במכתב לבית הדין, וביקש לחייב את הבעל להעביר לו את המסמכים המצויים בידו על מנת לאמת נתונים. ללא מסמכים אלו סבר הבורר, כי  לא יכול לברר את האמת. הדיין קבע כי על הבעל להעביר לבורר מטעם האישה את המסמכים הנדרשים .הבורר מטעם הבעל הודיע, כי הוא אינו מוכן שהבורר שבחרה האישה ישמש כבורר .

כאן החלה העדפת הגבר על פני האישה – בית הדין זימן את הבורר מטעם הבעל למתן עדות בעוד שהאישה ובאת כוחה לא זומנו לאותו הדיון. מספר ימים לאחר הדיון נתן אב"ד החלטה בה מינה על דעתו בורר אחר מטעם האישה , מבלי שהיא ידעה, הביעה דעתה או הסכימה.  עוד נקבע בהחלטת הרבנים כי בורר זה יחד עם הבורר מטעם הבעל יגישו תוך 21 ימים את החלטתם בעניין הכסף .

כשנודע הגבר לאישה ובאת כוחה, הגישה באת הכוח בקשה דחופה לעיון חוזר וביטול ההחלטה. בבקשה נתבקש בית הדין לבטל את מינוי הבורר החדש כבורר מטעם האישה ולהורות לבעל להמציא לבורר שמונה על ידה את כל המסמכים – וזאת בהתאם להחלטות קודמות של בית הדין

לחילופין ביקשה המתלוננת, כי בית הדין יימנה רו"ח אשר יקבל מהבעל את כל המסמכים בהתאם להחלטות בית הדין, ויגיש חוות דעת מטעמו.לטענת המתלוננת, בית הדין לא התעלם הבקשה, לא נתן החלטה בבקשתה והבוררים שנקבעו הגישו את החלטתם בסכסוך.

מספר ימים לאחר קבלת החלטת הבוררים הגישה באת כוח המתלוננת בקשה נוספת לבית הדין, בה הבהירה שמינוי הבורר מטעם האישה, על ידי בית הדין, בוצע ללא ידיעתה וללא הסכמתה. הבורר מעולם לא דיבר אתה ולא שמע את עמדתה קודם מתן ההחלטה ולכן לא מובן כיצד קיבל החלטות בעניינה.

אב"ד ציין בתגובתו, כי הרבנים שמונו בכדי לברר מה עלה בגורל הכסף שהופקד בקופת הגמ"ח, מונו להליך של "בירור ובדיקה בלבד שבעקבותיו אמור היה ביה"ד ולא הם להחליט מה גורל הסכום השנוי במחלוקת בין האיש לאישה . "אב"ד מאשר, כי בית הדין בהחלטותיו כינה את הרבנים הבודקים "בוררים" אך לדבריו לא הייתה כלל כוונה שהם יהיו בוררים "אלא כבודקים בעלמא", ציין הנציב והוסיף: "הדיין השני שדן בתיק הביא בתגובתו את עיקרי תגובת אב"ד והוסיף כי מלכתחילה נקבע בהסכם הגירושין בורר מסוים וכל בורר אחר שבחר ביה"ד היה חילופו של בורר זה.

הדיין הכחיש מכל וכל את טענת המתלוננת, כי הבורר מטעם הבעל הוא זה שבחר את הבורר אשר נבחר על ידי בית הדין, והבהיר עם זאת, כי "זו זכותו של בורר להתנגד לשבת יחד עם בורר אחר, כגון אם הם שונאים זה את זה או שלדעתו אינו הגון ואינו רוצה להצטרף עמו… לפיכך מה שנכתב בהחלטה שהבורר שנבחר הוא בורר ניטרלי ובנוסף שהבורר מטעם הבעל הסכים על מינויו – שניהם נכונים".

דייני בית הדין שיקרו

נציב תלונות השופטים קבע כי אומנם שני הדיינים ציינו בתגובותיהם בניסיון להתחמק מהאישום, כי אין מדובר בבוררים אשר "דנים מכוח חוק הבוררות, אלא כבודקים בעלמא, והא ראיה שלא הגישו לביה"ד את חוות דעתם כפסק דין אלא כחוות דעת בלבד". אלא שלא כך התייחסו אליהם בזמן אמת, כלומר בית הדין הרבני שיקר בתגובתו לנציב התלונות על השופטים.

בעניין זה מציין השופט "כי בינואר 2112 העבירו הבוררים לבית הדין מכתב בו פירטו את פעולותיהם ולסיום ציינו:"לאור האמור הננו להעביר לכבוד בית הדין את החלטתנו בענין זה.כמו כן בית הדין בהחלטתו מחודש ינואר  ציין: "לפני פסק דין שניתן על ידי כבוד הרבנים…. הבוררים הנ"ל הגישו בינואר 2112 חוות דעת ופסק דין". ובסוף אותה החלטה נקבע, כי "בית הדין מאמץ את פסק הדין האמור…" (ההדגשה לא במקור)

לכן כותב השופט "לא ניתן איפוא לקבל את עמדת  הדיינים, כי מדובר ברבנים בודקים ולא בבוררים מטעם בני הזוג .בית הדין התייחס כל העת לרבנים הבודקים בתור "בוררים", וגם הצדדים ובאי כוחם ,מתייחסים אליהם כבוררים. גם הרבנים 'הבודקים', רואים עצמם כבוררים ומגישים לבית הדין את החלטתם )ולא חוות דעת(. לפיכך אין ספק, כי מדובר בשני בוררים, כל אחד מטעם אחד מבעלי הדין".

כשלים חמורים והפרת כללי הצדק הטבעי

הנציב מסכם כי "בירור התלונה העלה מספר כשלים חמורים ביותר של  הדינים בטיפולם בתיק זה:בית הדין לא נקט בכל סנקציה כנגד הבעל אשר התעלם מהחלטות בית הדין.

בית הדין קיים דיון עם הבורר מטעם הבעל, בלי לזמן לדיון נציג מטעם האישה. בכך הפר את כללי הצדק הטבעי.

בית הדין לא ערך פרוטוקול בדיון שהתקיים ונתן החלטה בדבר החלפת הבורר, בלי לשמוע את עמדת האישה, או את עמדת הבורר שהוחלף.

בית הדין נתן מספר החלטות בהם קבע בורר מטעם האישה ,אולם לאור התנגדות הבורר מטעם הבעל ביטל את המינוי בלי לשמוע את עמדת האישה, או עמדת הבורר קודם לכן. גם בכך הפר את כללי הצדק הטבעי .

ההסבר המאוחר שניתן מפי הדיין כאילו מדובר ב'בודקים' ולא ב'בוררים' אינו מחזיק מים ונסתר בחומר המצוי בתיק ובהחלטת הדיינים – הם עצמם .

הנציב הוסיף כי "אומנם בית הדין הרבני הגדול  "ריפא "בפועל את הכשלים החמורים שבהתנהלות הדיינים ,משביטל את פסק דינם וקבע שהדיון יתקיים בפני בית דין בעיר אחרת, אך לא ניתן להתעלם מכשלים אלו, ומן הראוי כי נשיא בית הדין הרבני הגדול, יזמן את  הדיינים לבירור בפניו וינקוט באמצעים הדרושים לבל יישנו כשלים מעין אלו בשנית.