Skip to content

"איסמעיליה" בתיאטרון הקאמרי: מיטלפונקט נוגע, אבל לא פוגע

הדרמה הקומית שכתב וביים הלל מיטלפונקט מבטיחה הרבה ומקיימת פחות. עמוס תמם, מיכה סלקטר ובעיקר אלון דהן מעניקים להצגה כמה רגעים משעשעים, אבל מעט מדי רגעים מרגשים. אגב, כשמגישים על הבמה קמפרי עם סודה, כדאי לחזק אותו כדי שהמשקה לא ייראה כמו מיץ פטל חיוור
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

★★★★★

האקדח שמופיע בתמונה הראשונה, יורה בתמונה האחרונה, אבל לא פוגע. גם המחזאי והבמאי הלל מיטלפונקט לא ממש פוגע בהצגה "איסמעיליה", שכתב וביים. זו הפקה שניה של המחזה. הראשונה הועלתה ב-2002 בתיאטרון בית לסין עם ששון גבאי בתפקיד מיקי הגניקולוג, נתן דטנר בתפקיד עמי העיתונאי ואבי אוריה בתפקיד קריץ שעדיין מחפש את עצמו. מדובר בסיפור על שלושה חברים, שנפגשים 25 שנים אחרי הטראומה של מלחמת יום כיפור. כל אחד מהם נושא מטען אישי כבד מהמלחמה ההיא. הפצעים נפתחים, הסודות נחשפים, כולל הבגידות, והחברות כבר לא מה שהיתה פעם.

הפצעים נפתחים, הסודות נחשפים. דהן וסלקטר. צילום: ז'ראר אלון

מה היה פעם? קריץ הציל במלחמה את חייו של מיקי, אבל מיקי, היום רופא מצליח ומפורסם, חי בהכחשה. לאחר המלחמה עמי, עיתונאי שאפתן, הרס את הקריירה של קריץ בעקבות כתבה שעשה עליו. מיקי מעורב בפרשיית שחיתות של מסחר בביציות, וגם שוכב עם אשתו של עמי, חברו הטוב. עמי, שאיבד את מעמדו בעיתון, וגם מכור לאלכוהול, מגלה באיחור את הבגידה של אשתו עם חברו הטוב, וקריס סוגר חשבון עם שניהם.

הסיטואציה מסקרנת, אבל על הבמה לא קורה הרבה. בעיקר דיבורים והחלפת מקומות בין השחקנים. מיטלפונקט נוגע בכאב, אבל לא מטפל בו לעומק. הטקסט מציף שאלות על מהי חברות אמת או חברות נפש, וכיצד אנו בוחנים אותה. המסקנה של מיטלפונקט מורכבת, ואלה הקטעים היותר טובים בהצגה. במקרה שלנו, "חברות האמת" מתנפצת. אבל גם כאן שומר המחזאי על "מרחק נגיעה" ולא עוסק בכאב פנימה. הוא מדגיש את הסיטואציות הקומיות – וזאת הוא עושה היטב. לעיתים הטקסט טרחני, בעיקר כאשר אין אקשן על הבמה. הבימוי צפוי ואינו מעורר השראה, מה שמקשה מאוד על עבודת השחקנים.

שוכב עם אשתו של החבר הכי טוב. תמם. צילום: ז'ראר אלון

השחקנים הם החלק הטוב בהצגה, מה שמוכיח שוב, ששחקנים מוכשרים יכולים לשדרג מחזה לא מבריק ובימוי שיגרתי. עמוס תמם, בתפקיד הרופא הגניקולוג, מגלם גבר שרמנטי, שלא יכול להימלט מעברו; מיכה סלקטר מגלם היטב עיתונאי קשוח ומחוספס, שמרשה לעצמו להישבר (אבל לא האמנתי לדמעות שלו); בעיקר אהבתי את אלון דהן, שמגלם גבר פגיע ונוגע ללב. דהן הוא שחקן, שצריך לקבל יותר הזדמנויות בתיאטרון, וזה כולל תפקידים ראשיים.

"איסמעיליה" היא דרמה קומית עם כמה רגעים משעשעים, אפילו משעשעים מאוד, אבל עם מעט מדי רגעים מרגשים. ראיתי כבר דרמות חזקות יותר. עם טיפול נכון זו היתה יכולה להיות דרמה מדממת. כמו שההצגה נראית, היא מתאימה יותר לדרמת טלוויזיה. ועוד הערה: כשמגישים על הבמה קמפרי עם סודה, כדאי לחזק אותו כדי שהמשקה לא ייראה כמו מיץ פטל חיוור. הוויסקי, לעומת זאת, נראה הרבה יותר טוב.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן