"אבות ובנים" בתיאטרון גשר: עטיפה יפה, דרמה חלשה

ההצגה שביים יחזקאל לזרוב על פי רב המכר של טורגנייב, מעוצבת יפה ומלאה בהמצאות בימתיות, אבל הדרמה כמעט לא קיימת

"אבות ובנים" בתיאטרון גשר: עטיפה יפה, דרמה חלשה

ההצגה שביים יחזקאל לזרוב על פי רב המכר של טורגנייב, מעוצבת יפה ומלאה בהמצאות בימתיות, אבל הדרמה כמעט לא קיימת

★★★★★

יצאתי מההצגה "אבות ובנים" ברגשות מעורבים. מצד אחד תמונות יפות, במה מעוצבת, מוזיקה עוצמתית, שילוב של וידאו ותיאטרון, הצגה כמו חלום. מצד שני חסר העיקר – וזו התרחשות על הבמה. דרמה שתייצר חוויה. אין כמעט דרמה. והמחזה הזה, שמבוסס על רב המכר של איוון טורגנייב, מבקש דרמה חזקה, לא רק עיצוב יפהפה ומקסים.

איפה הרגש. סשה דמידוב ודורון תבורי. צילום: אייל לנדסמן

הסיפור עוסק בהתנגשות בין דור האבות לבין דור הבנים. בין שתי תפיסות עולם. בין עולם המבוגרים השמרן והמסורתי לבין הדור החדש של צעירים מרדנים, שבועטים במימסד הישן. הם רוצים להרוס הכל ולבנות עולם חדש, נטול ערכים ורגשות.

מהקונפליקט המרתק הזה לא נותר הרבה בהצגה שביים יחזקאל לזרוב (שחתום גם על עיצוב הבמה). הבמאי שם דגש על אסתטיקה ולא על תוכן. על מבנה מוקפד ולא על מלים שמנסות לגעת. פה ושם יש איזו אמירה חברתית ופוליטית, שמתכתבת עם המציאות. או דיאלוג מעניין ומעורר למחשבה. בהצגה מופיעים שחקנים רבים וטובים, ביניהם דורון תבורי, פירה קנטר, מיקי לאון ונטע שפיגלמן. אבל אף אחד מהם לא מצליח באמת לרגש.

שחקנים טובים. מיקי ליאון, רוני עינב, אלון פרידמן ונטע שפיגלמן. צילום: אייל לנדסמן

יאטרון "גשר" הוא תיאטרון יצירתי, שאינו פוחד להעיז. גם מבחינה סגנונית וגם בבחירת חומרים יוצאי דופן ולא "מסחריים". לפעמים זה מצליח. כאן ההצלחה חלקית בלבד. "אבות ובנים" היא הצגה יפה ומרשימה, אבל דלה בתוכן בעל משמעות. יופי ואפקטים זה לא הכל. לפחות לא בתיאטרון.

★★★★★

יצאתי מההצגה "אבות ובנים" ברגשות מעורבים. מצד אחד תמונות יפות, במה מעוצבת, מוזיקה עוצמתית, שילוב של וידאו ותיאטרון, הצגה כמו חלום. מצד שני חסר העיקר – וזו התרחשות על הבמה. דרמה שתייצר חוויה. אין כמעט דרמה. והמחזה הזה, שמבוסס על רב המכר של איוון טורגנייב, מבקש דרמה חזקה, לא רק עיצוב יפהפה ומקסים.

איפה הרגש. סשה דמידוב ודורון תבורי. צילום: אייל לנדסמן

הסיפור עוסק בהתנגשות בין דור האבות לבין דור הבנים. בין שתי תפיסות עולם. בין עולם המבוגרים השמרן והמסורתי לבין הדור החדש של צעירים מרדנים, שבועטים במימסד הישן. הם רוצים להרוס הכל ולבנות עולם חדש, נטול ערכים ורגשות.

מהקונפליקט המרתק הזה לא נותר הרבה בהצגה שביים יחזקאל לזרוב (שחתום גם על עיצוב הבמה). הבמאי שם דגש על אסתטיקה ולא על תוכן. על מבנה מוקפד ולא על מלים שמנסות לגעת. פה ושם יש איזו אמירה חברתית ופוליטית, שמתכתבת עם המציאות. או דיאלוג מעניין ומעורר למחשבה. בהצגה מופיעים שחקנים רבים וטובים, ביניהם דורון תבורי, פירה קנטר, מיקי לאון ונטע שפיגלמן. אבל אף אחד מהם לא מצליח באמת לרגש.

שחקנים טובים. מיקי ליאון, רוני עינב, אלון פרידמן ונטע שפיגלמן. צילום: אייל לנדסמן

יאטרון "גשר" הוא תיאטרון יצירתי, שאינו פוחד להעיז. גם מבחינה סגנונית וגם בבחירת חומרים יוצאי דופן ולא "מסחריים". לפעמים זה מצליח. כאן ההצלחה חלקית בלבד. "אבות ובנים" היא הצגה יפה ומרשימה, אבל דלה בתוכן בעל משמעות. יופי ואפקטים זה לא הכל. לפחות לא בתיאטרון.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן